שוואסנה היא תנוחת הגוייה. היא מתבצעת בתום כל שיעור יוגה. כדי למתן את השם ומשמעותו הקשה אנחנו במערב קוראים לה תנוחת ההרפיה. אך בעצם אנחנו מוטלים כגוייה בתום השיעור ונדרש מאיתנו להרפות ולשחרר הכול. גם אל המחשבות שבאות והולכות אנחנו לומדים להתייחס כאל עננים על פני השמים ונדרשים לא להזדהות עם גלי המחשבה ולא לאחוז בהם. כעננים כך המחשבות, באות והולכות. תנוחת הגוויה נדמית כקלה אך אין הדבר כך. למעשה יש הטוענים שהיא אחת התנוחות הקשות, אם לא הקשה מכולן.     ישנם כללים מדויקים וברורים לכניסה לתנוחה, לשהייה בתנוחה וליציאה מהתנוחה כמו כל תנוחת יוגה אחרת.

לפני שעוצמים את העיניים צריך ללמוד להרפות ולרכך את תאי המוח. עצימת העיניים צריכה להתרחש כשהאישונים נמצאים במרכז והעיניים עצמן נמצאות באותו קו, זאת אומרת אנחנו לא מביטים לצדדים.  הראש צריך להיות מונח ממש במרכז ולא להיות מוטה לצד זה או אחר. העור על המצח מתרכך ונפתח לצדדים. העור על הרקות נמשך לכיוון הריצפה. האישונים שוקעים כשהעיניים פקוחות ואחר כך גלגלי העיניים לבסוף העפעפיים. העפעפיים העליונים מונחים ברכות על העפעפיים התחתונים. שרירי הלסת מושקטים, הפנים שקטות, יש להרפות את השרירים סביב הפה וסביב העיניים, להרפות ולהפריד את השפה התחתונה מהעליונה, להפריד את הלשון מהחיך העליון ולתת לה לשקוע אל החיך התחתון. הלשון הופכת להיות רחבה ושמנה בתוך הפה וקצה הלשון נוגע באחורי השיניים התחתונות. יש לשחרר את עור התוף באוזניים ולאפשר לו לשקוע פנימה. חשוב להרפות את מרכז הגרון ולשחרר מתח מאזור זה. כדי לחוש את מרכז הגרון אפשר לבלוע רוק ולהביא מודעות לשם ולשחרר. יש להרפות את העור על בית החזה, להפוך אותו להיות דק ועדין כך שהנשימה תתרחש בשקט וללא מהמורות.

זה הזמן להביא מודעות לידיים ולרגליים. הזרועות מונחות לצידי הגוף והן מרוחקות במידה, כך שבתי השחי חופשיים. כפות הידיים מסובבות אל התיקרה והזרתות נעות לכיוון האגודלים. יש מגע של מפרק האצבע השלישית, האמה, עם הריצפה. הרגליים אינן פשוקות לרווחה אלא קרובות אחת לשנייה ורק כפות הרגליים נשמטות לצדדים כמו שתי מניפות כשהזרת בכול רגל נעה לכיוון האדמה. בזמן הנשיפה הידיים והרגליים הופכות להיות כבדות, נינוחות ורפויות ושוקעות לאדמה.

בית החזה אינו שוקע. הוא גבוה ורחב. מצב זה צריך להתרחש מתוך מודעות אך ללא מאמץ.לעומתו, הבטן רכה מאוד ושוקעת מטה אל הגב. האגן כבד ושוקע מטה אל האדמה.

בשלב זה יש להתבונן בנשימה. להביא את המודעות אל בית החזה ולראות איך בית החזה נפתח ומתרומם עם השאיפה ונפתח כמו עלי כותרת של פרח. הפרח שלכם הוא במרכז החזה ולכן הוא נקרא הלוטוס של הלב. הלוטוס הזה צריך לפרוח ולהיפתח מהמרכז לכל הכיוונים. אם יש מקום שבו העלים אינם נפתחים, האזרו בסבלנות, תנו לזה זמן, זה יקרה מאליו עם התרגול. הנשימה מוצאת את דרכה בהדרגה.

בשלב זה הגוף נינוח ושקט, הנשימה הופכת להיות שקטה, רכה וטבעית וכך גם התודעה שלנו שקטה ורגועה כמימי אגם. תתבוננו בעצמכם, חושו את עצמכם, תצפו בעצמכם. אין לעשות דבר. ברגעים אלה משהו מבפנים נפתח ומתרחב. דבר אינו קורה ישנה רק נוכחות מלאה של עצמכם בתוך עצמכם.

עצירת תנודות התודעה – זוהי היוגה.