מנטרה – הברת הקסם

מנטרה היא מילה שיש בכוחה לשחרר את התודעה.

המילה מנטרה עצמה מורכבת משתי הברות: מאנ – קיצור של מאנאס ,שמשמעותה בסנסקריט – מיינד וטרה – שמשמעותה שחרור.

ממה אנו צריכים לשחרר את התודעה ?

מהרעש וההמיה הבלתי פוסקים של המחשבות, הרעיונות והרגשות שעולים בתוכנו.

לשם מה עלינו לשחרר את התודעה ?

רק כשהתודעה שקטה מתקיימת אפשרות של התבוננות פנימה, הקשבה לעצמנו ומדיטציה.

המנטרה נועדה להשקיט את התודעה ולהביא את האדם אל מרחב של שחרור וחופש מרעשים פנימיים.

במצב זה יכול האדם לשקוע במדיטציה עמוקה ולהיות קרוב לעצמו ולאלוהיו.

המנטרה יכולה להיאמר בקול רם, או במלמול חרישי, הנשמע לאוזניו של האדם עצמו בלבד. המנטרה יכולה להיות מושרת שעות ארוכות או, להיות נהגית לזמן קצר.

ישנם סוגים שונים של מנטרות, כאלה בנות מספר הברות וכאלה, קצרות יותר וכאלה בנות הברה אחת כמו המנטרה הידועה והמפורסמת – אום – הנחשבת למנטרה אוניברסאלית ומסמלת את צליל הבריאה, הצליל הראשוני ביקום.

מראה נפוץ בהודו, יוגים וסדהוס (קדושים) נזירים ואחרים, אוחזים ברודרקשה, שרשרת בת 109 חרוזי תפילה המשננים את המנטרה המיוחדת שלהם בהתאם למסורת האישית שלהם.

האם כל מילה יכולה להיות מנטרה ? מה הופך מילים למנטרות ?

לעוצמת המילה ולקדושתה בתרבות ההודית אחראית האלה Vac ואץ'.

ההודים מאמינים בכוחה של המילה ומאמינים שלמילים ולצלילים יש כוח לעורר שינוי באדם וגם בעולם.

הם מאמינים שדרך המילים וכוחן המאגי נוצר קשר בין האדם לבין האלים.

המזמורים והתפילות של הודות (הכתבים העתיקים ביותר בסנסקריט בני 3500 שנה) הם מנטרות והם מושרים בשינון מחזורי. בעבר הרחוק מאד היה שימוש במנטרות לצורך מילוי שאיפות. הן נאמרו כמילות קסם ובקשה, מעין לחשים. השימוש במנטרות נעשה בטקסים על ידי הברהמינים (הכוהנים) שתפקידם לתווך בין בני האדם לבין האלים. המזמורים משבחים את האלים ואת עולם הטבע. אל האש אגני, אליו מעבירים את המנחות בטקסי אש, אל השמש סוריה, אל הרוח ואיו ועוד אלים רבים. המזמורים מושמעים בקצב אחיד, חדגוני ושקט מאד. יש קריאה לאלים למלא את שאיפות בני האדם המבקשים רווחה, שפע , שלוה ובריאות טובה.

בשפה הסנסקריטית העתיקה יש חמישים אותיות. בתורת הסוד היוגית – השאיויזם הקשמירי – אומרים שהאותיות הללו נוצרו בעבר הרחוק על ידי קדושים ומוארים אשר עסקו בהקשבה לקולות הפנימיים הנסתרים בגוף ובלב. ההקשבה התרחשה בזמן מדיטציה בתהליך פנימי עמוק ומעודן. היוגים התרכזו במרכזי אנרגיה (צ'קרות) לאורך עמוד השדרה ובמוח, השולטים בתפקודי הגוף והנפש. היה ביכולתם לשמוע את התדרים העדינים שעלו מתוך הצ'קרות ולאחר מכן הם הגו אותם בקול רם. כל אחד מהצלילים הפנימיים המעודנים הללו הפך לאות אחת באלפבית הסנסקריטי. אם כך האותיות הן ביטוי, השתקפות והד לצלילים הפנימיים הנמצאים בגוף.

האותיות בסנסקריט ,הנקראת אם כל השפות, נקראות מטריקה – במשמעות אמהות קטנות. כמו אמהות, אותיות אלו יוצרות ויולדות מלים. המלים יוצרות רעיונות, מחשבות ותפיסות. מטריקה עולה וצפה מתוך השקט העצום, האינסופי. היא התדר והתנודה שמתוכם עולים צלילים וחמישים הצורות שלה הן חמישים האותיות. האותיות הללו הן סמלים לכוח היצירה, לכוח הבריאה.

בשאיויזם הקשמירי מייחסים חשיבות מרובה לצליל הוא נחשב למקורו של העולם. העולם נולד מצליל.

גם ההתנסות שלנו כבני אדם תלויה במטריקה. מתוך האותיות וההברות עולות בתוכנו מלים המעצבות את המחשבות, הדיבור וההתנסויות שלנו. מכאן נולדים ונבנים רעיונות ודימויים, תפיסות והתייחסויות.

המטריקה ממשיכה בתנועה ללא הרף, תנועתה עצמאית ואינה מושפעת או תלויה ברצון שלנו. היא נצחית כתנועת גלי הים. אין ביכולתנו לעצור את התנועה הזו. המלים שחולפות בתוכנו נמצאות שם ויהיו שם תמיד. יש בידינו אפשרות לצפות בגאות ובשפל של המחשבות שלנו ולדעת שמקור המלים הוא אנרגיה אינסופית. יש ביכולתנו לבחור באיזו מחשבה לדבוק. אין אנו חייבים לאחוז בגלי המחשבה הלוקחים אותנו למחוזות של כעס, כאב או מצוקה. אנחנו יכולים לבחור ללכת לכיוון אחר.

אם נבין ונפענח את המכניזם הפועם בתוכנו והיוצר את המציאות שלנו, הרי שנתוודע לאמצעי יוצא דופן לשיפור החוויה הקיומית שלנו. לא עוד ניקלע למצבים יוצרי תחושה דיכאונית והרסנית, נהפוך הוא, ניקח אחריות אישית עצמית בעיצוב התגובה הרגשית, מנטאלית שלנו לתופעות הנקרות בדרכנו – למציאות חיינו.

כאן באה לעזרתנו תורת הסוד היוגית ומציעה לנו את המנטרה ככלי שרת לשינוי והתמודדות.

המנטרות בראשיתן נוצרו כדי לשמש כמילות קסם שיש ביכולתן לסלק כוחות רעים או לחילופין לקרב דברים רצויים, כמו כוחות טבע, שמש וגשם בעיתם. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש במנטרות כדי ליצור שינוי וטרנסנדנציה בתודעה.

היוגים יצרו מנטרות המתואמות עם המקצב הקוסמי. מנטרות אלו מעולם לא הועלו על הכתב. הן הועברו בעל פה ממורה לתלמיד בתהליך חניכה אישי.

כשאנו הוגים את צלילי המנטרות הללו, אשר נולדו מתוך הגוף עצמו, ישפיעו הצלילים באופן עמוק על התדרים הפנימיים שלנו. המנטרה הינה צליל מקודש , צליל שמעצים את התודעה. הצליל יוצר ויברציה, תדר מסוים. היוגים הבינו שצלילים וקולות, אם הם נאמרים חזור ושנה, משפיעים על התודעה.

הגייה חוזרת ונשנית של מנטרה, בין אם היא נעשית בדממה, או בלחישה או בשירה, יש בכוחה לגרום לטרנספורמציה בתודעה ולרומם את המתרגל לרמות גבוהות של תחושת איחוד בינו לבין עצמו, בינו לבין התודעה הקוסמית.

המנטרה האישית

מה שהופך את המנטרה למנטרה היא הדרך שבה היא נמסרת לחניך. המוסר הוא החונך, מורה הדרך, המורה הרוחני שמעצים את המנטרה בהתכוונות ובריכוז ומעניק לה כוח. הענקת המנטרה היא החניכה עצמה.

כדי שמנטרה תיחשב למנטרה אישית עליה להיות בעלת שלוש תכונות:

ראשית, עליה להיות בעלת שתי הברות כדי שתוכל להיות נהגית במקביל עם השאיפה והנשיפה. לתהליך הנשימה יש השפעה עמוקה על התודעה של המתרגל והוא קשור לזרימת הפראנה (אנרגית החיים) בגוף. אם הנשימה מהירה ולא מוסדרת, המיינד הופך להיות לא שקט, החשיבה אינה צלולה והריכוז קשה.

ככל שהנשימה אטית, רכה, שקטה וממושכת, הפראנה זורמת בצורה טובה והריכוז גדל.

על ידי השגת שליטה בנשימה אנו משיגים שליטה בפראנה ובתודעה. הניגון הפנימי של המנטרה בעלת שתי ההברות הנעשה בשאיפה ובנשיפה גורם להשקטת הנשימה, ייצוב הפראנה והשקטת גלי התודעה.

שנית, המנטרה צריכה להיות בעלת צליל מסוים, תבנית הנושאת תדר ספציפי. כשהיא נהגית בדממה, יש ביכולתה לשנות ולרומם את התדר האישי של המתרגל.

לכל אדם וכל עצם ביקום ישנו תדר וקצב משלו, תו האישי מיוחד בסימפוניה של הבריאה.

הצליל או התדר של המנטרה חייב להתאים לתדר האישי של האדם כדי שבמהלך השינון של המנטרה תוך כדי מדיטציה, יהפוך הקצב האישי הסוער לקצב עדין יותר ואיטי המתמזג בשקט ובתנודה של התודעה הקוסמית.

בתורת הסוד היוגית, נאמר שהמקור לכל התנועה הריתמית הזו היא התודעה הקוסמית הטהורה, שמתוארת כשקטה, נטולת קולות וצלילים, זורמת בקו ישר לנצח נצחים.

כך היא מתוארת בכתבים העתיקים:

"נצחית וטהורה, מעבר לכל תפיסה, נטולת צורה. אינה מוכתמת. היא ידע נצחי. אושר עילאי"

ולבסוף, על המנטרה להיות בעלת משמעות. אין טעם לשנן צלילים נטולי משמעות. הזדהות עם משמעות המנטרה תביא להרחבת גבולות התודעה, לשלוה, שקט ותחושת אושר.

בדרך כלל המשמעות של המנטרה מציינת את הפוטנציאל העצום הטמון בתודעתו של האדם. במהותנו וברובד העמוק של הקיום שלנו, אנו נצחיים, אינסופיים והתודעה שלנו טהורה, מעבר למקום וזמן.

המנטרה חייבת להיות טעונה בכוח רוחני ולכן אינה יכולה להילקח מספר. עליה להינתן בתהליך חניכה על ידי מורה רוחני.

בתוך תהליך למידה ארוך ומורכב שארך שנים ארוכות בהודו הוסמכתי למעמד אצ'ריה – מורה רוחנית בעלת יכולת להעניק מנטרות אישיות: מאות מתלמידי קיבלו חניכה אישית למנטרה והפכו את המדיטציה לכלי פעיל, אינטגראלי ומשמעותי בחייהם.

גלי המוח בזמן מדיטציה :

המוח מורכב ממיליוני תאי עצב היוצרים זרמים חשמליים קטנים ומתוכם עולים גלים אלקטרומגנטיים או גלי מוח המשתנים כשמתקיים שינוי תודעתי. את גלי המוח הללו ניתן לבדוק במכשיר EEG ולראותם בגרף. גלי מוח נורמליים ורגילים נקראים גלי ביתא, (13 מעגלים בשניה), גלי אלפא הם גלים ערניים ושקטים יותר (8 מעגלים בשניה).

בניסויים הנערכים על ידי המדע בשנים האחרונות, ניתן לראות בבירור שגלי ביתא "עצבניים" הופכים לגלי אלפא רגועים בזמן מדיטציה העושה שימוש בשינון מנטרה.

ניתוח צלילי המנטרות מראה שהתדר שלהן זהה לגלי אלפא במוח.

בהדרגה, במשך מדיטציה עמוקה, משתנים גלי האלפא והופכים להיות איטיים ועוצמתיים יותר כשהם גלי תיטא (4 מעגלים בשניה). במצב על תודעתי זה התודעה מוצפת בתובנות יצירתיות ואושר פנימי.

כשהמדיטציה יותר עמוקה, גלי המוח הופכים להיות עוד יותר אטיים , גלי דלתא (מעגל 1 בשניה) . במצב זה ישנה השקטה של גלי התודעה כפי שמתאר החכם הקדוש פטנג'לי בסוטרה השניה בפרק הראשון ביוגה סוטרות.:

"יוגה היא השקטת גלי התודעה." במצב זה נעלמת כל תחושת דואליות בין פנים וחוץ בין המתבונן ומושא ההתבוננות . התודעה האישית נטמעת עם התודעה הקוסמית.

בפסוק השני מתאר פטנג'לי בפשטות מצב זה: "ואז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי"

מדיטציה הינה דרך מאד ישירה למגע עם עצמנו. אין אנו יכולים להסתפק בכישורים אינטלקטואליים בלבד. המדיטציה מאפשרת לנו לגלות בתוכנו עולם פנימי מופלא של שקט, שלוה ואושר. מתוך המקום הזה עולה יצירתיות, חמלה ואהבה לכל הברואים.

במידה ואין לכם מנטרה אישית תוכלו לנסות את המדיטציה הבאה:

שבו בגו זקוף, הקשיבו לנשימה, הפכו את הנשימה להיות אטית וסדירה, הפכו מודעים למקום ולמרחב בגופכם בו השאיפה מסתיימת ונחה לרגע לפני התחלת הנשיפה. היו מודעים למרחב בו הנשיפה מסתיימת ונחה לרגע, לפני התחלת השאיפה. אפשרו למיינד שלכם לנוח על גלי הנשימה. אפשרו לתהליך הזה להיות כפי שהוא – פשוט וטהור, נטול יומרות.

נסו לשכון בשקט הזה מעבר לכל המילים והצלילים.

קונדליני שאקטי

"היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, היא האושר העילאי, טבעה הוא תודעה טהורה"
מי היא ? מי יעיר אותה ? ומתי ? ובכן, אין אנו דנים בדמותה של אשת- על או היפהפייה הנרדמת.
"הדמות" שלנו בסיפור היא מהות נשית, אנרגטית. קונדליני שאקטי היא הכוח הרוחני ,הנשי, הנסתר השוכן בבסיס עמוד השדרה שלנו, גברים ונשים כאחד.לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום.היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה. מדוע נסתר ? כיון שאין הוא מתגלה לעינינו הפיזיות. אין הוא נגיש לחושים שלנו. כוח זה שוכן בגוף הפראני שלנו, גוף האנרגיה. אין הוא בהישג יד בחיי היומיום שלנו.יתכנו מצבים בהם האנרגיה של קונדליני תישאר רדומה לאורך כל חייו של האדם.לפי תפיסה זו, האדם הוא מיקרוקוסמוס המשקף בצורה נאמנה את המבנה של היקום, המאקרוקוסמוס. מטרת התרגול היוגי, על כל צורותיו, היא לעורר את האנרגיה הקוסמית הנשית בתוכנו ולהביאה לאיחוד עם שיוה, שמייצג את ההכרה הקוסמית הטהורה הממלאת את היקום כולו ובזעיר אנפין נמצאת בסהסררה בכתר הראש.

אם כך קונדליני שאקטי מתאחדת עם שיוה בריקוד שנמשך לאורך כל חיינו בתוכנו.
באמצעות מדיטציה ותרגול יוגי היא יכולה להתעורר.

בידינו נמצאים כיום כתבים עתיקים המתארים את דרכה המיוחדת של אנרגיה נשית זו.
"סט צ'קרה נירופנה" הוא מסמך טאנטרי הכתוב בסנסקריט שם מתוארות הצ'קרות באופן מפורט. המסמך נכתב במאה ה-16 על ידי המאסטר היוגי סואמי פוראננדה ותורגם לשפה האנגלית ע"י סיר ג'והן וודרוף באמצע המאה שעברה. מסמך אחר בשם"גורקשה סמהיטה" המיוחס ליוגי גורקשה שחי במאה התשיעית מתאר בתיאור מפורט את האנטומיה האיזוטרית של האדם ומביא הנחיות להתעוררות הקונדליני בדגש על שינון מנטרות, בעיקר המנטרה אום.
בפרק 3 ב"האתא יוגה פרדיפיקה", טכסט יוגי שנכתב על ידי סואטואראמה שחי באמצע המאה ה -14,כתוב כך:
"הקונדליני, בצורתה הנסתרת, מפותלת כמו נחש. האחד שיגרום לה לנוע ישיג שחרור" .

קונדליני היא ביטוי לפוטנציאל הרוחני הטמון בהווייתו הרוחנית של כל אדם. בכתבים היא מתוארת באופן עדין. "היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, היא האושר העילאי, טבעה הוא תודעה טהורה."
בטכסט שנקרא "מהא נירואנה טנטרה", קונדליני היא הטבע, היא האנרגיה הראשונית (פרקריטי) או צ'יט שאקטי, התודעה הטהורה.
התודעה האחת היא בעלת שני קטבים. קוטב סטאטי – שיוה וקוטב דינמי – שאקטי.
בטכסט הנקרא "יוגה קונדליני אופנישד" ישנו תיאור ציורי של קונדליני.
"הכוח המקודש, קונדליני, זוהר
כגבעול של לוטוס רענן;
כנחש המסובב סביב עצמו
היא מחזיקה אז הזנב בפיה
ונחה בחצי תרדמה
בבסיס הגוף"

כאשר קונדליני שאקטי מוכנה להתעורר, היא עולה עד לכתר הראש כדי להתאחד עם שיוה שהוא התודעה הטהורה והיא, שאקטי, ביטויה של התודעה.
קונדליני אינה כוח פיזי וגם אין לה קיום פיזי. קונדליני היא אנרגיה רוחנית אבל מתייחסת כאמור למיקום פיזי. היא שוכנת בבסיס עמוד השדרה
.
בתורת הסוד היוגית (השאיויזם הקשמירי) מתוארת ההתעוררות הרוחנית כהתעוררות הקונדליני.
לא תמיד מלווה התעוררות הקונדליני בחוויות עוצמתיות. לפעמים תחלוף תקופת זמן עד לתחושת שינוי רוחני. ברגע שהקונדליני מתחילה להתעורר המיינד נפתח לאפשרויות חדשות.
בחלק מהכתבים העתיקים מתוארות דרכים להתעוררות הקונדליני, אך ידע זה אינו נכתב בצורה מפורשת והועבר בסודי סודות ממורה לתלמיד.

המעבר של הקונדליני, מרגע ההתעוררות ועד להארה נעשה דרך השושומנה נאדי, היא התעלה הפראנית המרכזית בגופנו ומקבילה לעמוד השדרה.
הצ'קרות הינן מרכזים פראניים על השושומנה. הן מתוארות בצורת סמלים ודיאגרמות. הצ'קרות אינן פיזיות. ההיפתחות וההתעוררות של הצ'קרות נעשית בשלבים
כל צ'קרה מתיחסת לאנרגיה פראנית ברמה ותדר ספציפיים. כל צ'קרה היא מתג שסוגר ופותח רמות מסוימות בתודעה.
הצ'קרות מסמלות רמות שונות של תודעה מהרמה הבסיסית האינסטינקטיבית למישורים היותר אינטואיטיביים.
הצ'קרות הן אבני דרך ומסמלות את הדרך הרוחנית. הן צמתים על הדרך. הן מייצגות את כוחות התודעה השוכנים בתחום היכולת של כל בן אנוש. הן סמלים. הן משקפות את המציאות של המאקרוקוסמוס באדם.
הצ'קרות מגדירות את הדרך שאדם חייב לעבור כדי להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו.
אין אפשרות להסביר את המעבר או את המעוף לרמות תודעה גבוהות במינוחים לוגיים.
.לכן הקדושים הקדומים והיוגים, אותם אנשים מוארים, ניסחו והגדירו את הדרך למצבי תודעה עליונים בצורת דיאגרמות סמליות שהן תיאור של הצ'קרות.
למרות שזה תיאור מוגבל, הדיאגרמות הללו מביאות הרבה יותר מאשר רק מלים.
הסמלים עצמם של הצ'קרות, יכולים לאפשר שימוש כמוקדי ריכוז תוך כדי התרגול היוגי.
מלים וסמלים רק מייצגים את הקיום של הצ'קרות אך אנו צריכים לחוות את הצ'קרות בעצמנו. הסמלים אינם המציאות של הצ'קרות הם רק מהווים דרך העוזרת להגיע לחוויה האישית שלנו.

להלן תיאור מקוצר ותמציתי של הצ'קרות, המרכזים הפראנים בגוף:

מולהדהרה צ'קרה – ממוקמת בבסיס עמוד השדרה. זהו המרכז בו האדם מתעניין כמעט רק לחלוטין בביטחון האישי שלו. המניע העיקרי בחייו מכוון להשגת מזון, מקום לחיות בו וכו'.. זהו המרכז בו האדם נלחם בעולם שנחשב על ידו כעוין.

סודהיסטנה צ'קרה – ממוקמת בשיפולי הבטן. מתקשרת למניע הבסיסי בחיפוש הנאות אישות, הנאות חושים דרך אוכל, מין וכ'…

מניפורה צ'קרה- ממוקמת בטבור. זהו המרכז של האסרטיביות. האדם מנסה לשלוט במצבים וגם באנשים אחרים. האדם מחפש לשלוט בעולם . לצבור רכוש, כבוד כו'…

אנהאטה צ'קרה – ממוקמת במרכז עצם החזה, קרובה ללב. זהו המרכז בו האדם מתחיל לאהוב ולהבין אנשים בגלל מה שהם בלי קשר למגבלות שלהם, מקבל אנשים אחרים בחמלה ואהבה.

וישודהה צ'קרה – ממוקמת בשקע הצוואר. המרכז בו האדם מתחיל להבין ולחוות את העולם כמקום של הרמוניה ושלמות.החוויות כולן, טובות או רעות, נתפשות כחלק אינטגראלי משלם.

אגיה צ'קרה – ממוקמת במרכז המצח, בין הגבות. זהו מרכז הצופה, המתבונן.כל המעשים נצפים ממרכז ההוויה של האדם.

סהסררה צ'קרה – "אלף העלים", ממוקמת מעל כתר הראש, מעבר לגוף הפיזי, היעד הסופי.

בחוויה היוגית, לפי הכתבים, "האדם שהבחין באמת הצרופה של גופו יכול להבחין באמת של היקום."
הגוף הפיזי והגוף האנרגטי קשורים זה לזה. הכוח הפועל ביקום הוא אותו כוח, אותה אנרגיה הפועלת על גוף האדם. לכל אדם יש גוף פיזי וגוף אתרי. גם בגוף האתרי יש רמות ורבדים. אנו מכירים לפי תורת היוגה , חמישה רבדים (קושות) מהרובד הפיזי עד לגוף האור.
גופים אלו גם קשורים לחמשת היסודות: אדמה, מים, אש, אויר ואתר.

המטרה של היוגה היא להעלות את רמת המודעות של האדם כך שבאופן קבוע יתפקד ברמה גבוהה יותר של צ'קרות. כל דרכי היוגה מכוונות להתפתחות והתעוררות הצ'קרות.
התעוררות הצ'קרות היא התרוממות והתעוררות הקונדליני.
כשהקונדליני נמצאת במצב תרדמה או בצ'קרות התחתונות , מתקיימת דלוזיה, מגבלה וחוסר ידע. כשהיא ישנה, לאדם יש תחושה חזקה של אינדיבידואליות והוא מאד מרוכז בעצמו. במצב זה האדם חי בעולם של שם וצורה ולא מודע לפוטנציאל שלו.
כשהקונדליני עולה דרך הצ'קרות בהדרגה נעלם מסך הבורות והאדם חווה מגע ישיר עם המציאות ומתעורר לטבעו האמיתי.
כשהיא מתעוררת, גבולות האינדיבידואליות מתחילים להתמוסס וההזדהות האישית מתרחבת להכיל עוד ועוד.
בסופו של דבר הקונדליני מתאחדת עם שיוה – תודעה, איתו היא זהה.
בצורתה היא שאקטי – כח התופעה.
בצורתה חסרת הצורה היא תודעה.
כשהקונדליני מתעוררת היא מראה ומשקפת לאדם רמות גבוהות של תודעה.
כשהיא עולה דרך הצ'קרות, האדם הופך להיות יותר ויותר מרוכז. תנודות התודעה מתחילות להירגע. המינד הופך להיות כמו אגם רגוע ולא סוער. המודעות בזרימה והמינד הופך להיות כלי לאושר ולא כלי לדיכאון ונמיכות.
הצ'קרות מתעוררות כשהזמן נכון והאדם השיג איזון מנטאלי. זהו תהליך עדין ואי אפשר לאלץ אותו להתרחש בכוח.

מטרת היוגה היא לעורר את הפוטנציאל הרוחני שלנו ולאפשר ראיה רחבה ויכולת הבנה לגבי המציאות שלנו עצמנו.
הקונדליני שאקטי יכולה להתעורר על ידי תרגול אסאנות, תרגול פראנאיאמה תרגול מדיטציה .
באמצעות התרגול מחזק החניך את גופו כך שיוכל לשבת בישיבה דמומה ולעסוק בהתבוננות (מדיטציה)
המהלכים המתוארים ביוגה סוטרות של פטנג'אלי, כמו פרטיהרה (התכנסות החושים), דהארנה (ריכוז) ודהיאנה (מדיטציה) הם חיוניים כדי לבנות בסיס איתן ומוצק לחניך היוגה, להיות מסוגל להכיל את מצבי התודעה הגבוהים יותר.
פראנאיאמה, תרגול נשימה, ויסות הנשימה, היא חלק מהתרגול ומאפשרת לקונדליני לעבור דרך השושומנה, התעלה הפראנית המרכזית. בכתבי היוגה אנו קוראים על טכניקות שונות המאפשרות ויסות של הנשימה ושליטה בקצב ובעומק השאיפה והנשיפה.
כל אלו הם תרגולי יוגה עוצמתיים שאינם יכולים להתבצע ללא הנחיתו של מורה ותחת עינו הפקוחה.

מורה רוחני יכול באמצעות שאקטי פת (כח רוחני) לגרום להתעוררות הקונדליני אצל החניך באמצעות מילה ואפילו רק מבט. בספרות היוגית ובטכסטים יוגיים אנו שומעים על חוויות מסוג זה לא אחת.
מכל מקום התעוררות הקונדליני אינה יכולה להתרחש ללא אימון מוקפד ומשמעת תרגול.
לעתים אנו שומעים על התעוררות ספונטאנית של הקונדליני, זו קשורה בחוויה קיצונית. אם אין בסיס איתן של תרגול מוקפד, זו יכולה להיות חוויה מאד מטלטלת שלא תהיה לה המשכיות.
בסופו של מסע ההתעוררות אנו מגיעים אל הסהסררה.
הסהסררה היא צ'קרת אלף העלים. סהסררה היא טוטאליות מעבר לחוויה. הסהסררה נמצאת מעל כתר הראש, היא צ'קרה טרנסנדנטית. כאן שוכנים שיוה ושאקטי. כאן החווה והנחווה הופכים להיות אחד.
התודעה והפראנה מתאחדים.
זהו מצב של שחרור, של הארה.
בבודהיזם מצב זה נקרא נירואנה, אצל היוגים-קאיוליה, טוריה או נירויקלפה סמדהי.
עד כמה שמילים יכולות לתאר מצב זה, נוכל רק לומר שזהו אושר עילאי, הרמוניה ושקט בלב.
זה מצב האיחוד שהיוגה מדברת עליו. זוהי יוגה.

שאיויזם קשמירי – חלק ב'

השאיויזם הקשמירי הינו מסורת עתיקה מאד אשר התקיימה בהודו כזרם של יוגה. יש בידינו כתבים המעידים על קיומה של מסורת זו מאז המאה השמינית לספירה. יש הטוענים שהמסורת עתיקה אף יותר ומקורה בשושלת מורים המגיעה עד שיוה עצמו. מסורת זו ידועה גם בשם טריקה (Trika) שילוש, מושג שצמח מתוך ההבחנה ביחסים ההדדיים בין שלוש האספקטים של האלוהי – המקודש: שיוה – המייצג את האנרגיה הזכרית, שאקטי – המייצגת את האנרגיה הנקבית, נארה – המייצג את האדם המותנה המחפש שחרור וחופש או גאולה.

התפיסה הפילוסופית העומדת בבסיס השאיויזם הקשמירי היא: "התודעה היא המציאות האחת והיחידה. חומר אינו נפרד מרוח אלא זהה לו לחלוטין. האלוהי ( המכונה שיוה) והעולם הם אחד. אלוהים שוכן בתוכך כ-אתה עצמך."

בשונה מהמערב, המושג "פילוסופיה" בהודו אינו מסתכם בדיון אקדמי. הפילוסופיה כאן נוצרה מתוך חיפוש אחר משמעות ורצון לגלות את סודות היקום בכוונה לממש זאת בחוויית החיים האישית. הפילוסופיה בהודו, אם כך, אינה מסתכמת בעיסוק אינטלקטואלי במופשט אלא כאמור חוצה ועוברת דרך חוויה אישית,חקירה והתנסות עצמית של האדם.

הפילוסופיה עליה מתבססת תפיסת העולם ודרך החיים בהודו נקראת "דרשנה" (Darshana). *

השאיויזם הקשמירי, היה במשך שנים ארוכות דוקטרינה סודית ולא הוצג כאחד מתוך שש הדרשנות למרות שהוא עונה על ההגדרות של דרשנה. מי שרצה ללמוד את הנושא היה צריך לבלות שנים ארוכות בחקירה עצמית , הגות ומדיטציה לצידו של מורה רוחני (גורו). הידע הועבר בעל פה ממורה לתלמיד ולכן אין בידינו היום מידע רב על התרגול של המסורת הזו.

הפילוסוף המרכזי שהעלה על הכתב את עקרונות המסורת היה וסוגופטה (Vasugupta) שחי בסוף המאה השמינית, תחילת המאה התשיעית לספירה. מאז ועד המאה ה-12 לספירה, נכתבו טכסטים פילוסופיים על השיטה והדרך של השאיויזם הקשמירי על ידי אנשים נוספים כמו סומאננדה ((Somananda במאה התשיעית ואבהינואגופטה ((Abhinavagupta במאה העשירית. עד הופעתו של וסוגופטה לא הייתה נגישות למסורת כיון שכאמור, היא הועברה בעל פה ממורה לתלמיד ונשמרה בסודי סודות.

הכתבים העיקריים של השאיויזם הקשמירי מחולקים לשלושה חלקים:

אגאמה שסטרה (Agama shastra) – כתבים אלו נחשבים לכתבים שהגיעו דרך התגלות והארה ומיוחסים כמקור לשיוה עצמו. כתבים אלו הועברו בעל פה ממורה לתלמיד. הם כוללים את השיוה סוטרה (Shiva sutras), ויגיאנה בהיראוה(Vijnanabhairava), רודריהמאלה (Rudrayamala) ועוד..

ספנדה שסטרה (Spanda shastra) – כתבים אלה מסבירים את הדוקטרינה של השיטה והעיקריים שבהם הם: ספנדה סוטרה ((Spanda sutra, ספנדה קריקה ((Spanda karika. כתבים אלה מרחיבים את העקרונות של השיוה סוטרות ומסבירים אותם.

פרטיאבהיגיאנה שסטרה ( Pratyabhijna shastra) – כתבים אלו כוללים שיחות, רעיונות והשגות. שם אנו מוצאים פירושים לוגיים לעקרונות השיטה. אבהינוגופטה (Abhinavagupta) הוא המפורסם ביותר שכתב את הטנטרה לוקה (Tantra loka) מעין אנציקלופדיה בת 12 כרכים המכילה את הרעיונות הפילוסופיים ואת האספקטים המעשיים של השאיויזם הקשמירי.

מכל מקום השיוה סוטרות הן המקור הראשון והעיקרי. מהן צמחו פירושים וביאורים על ידי תלמידים וממשיכי הדרך.

כתבי השיוה סוטרה מכילים 77 סוטרות.

( סוטרה היא פסוק תמציתי המורכב ממילים מעטות. הפילוסופים הקדומים מגדירים את הסוטרה כך שלמרות שהיא מורכבת ממילים מועטות , היא אינה משאירה מקום לספק. הסוטרה מכילה בתוכה את התמצית של העיקרון עליו היא מדברת. לעתים קרובות אנו זקוקים לישיבה בחברותא כדי לפענח את הסוטרה ולהסבר של מורה מיומן.)

בשיוה סוטרות מתוארות שלוש דרכים. דרכים אלו נקראות אופאיאס upayas והן דרכים ומתודות שונות לתרגול רוחני. שלוש דרכים אלו מובאות ומוצגות בשיוה סוטרות כדי להתאימן לאופי השונה של המתרגל היוגי המחפש את דרכו. נקודת ההנחה היא שלכל אדם יש תכונות שונות ומזג שונה ולכן חשוב להתאים לכל אדם דרך המת אימה לאופיו ואשר תהיה עבורו הטובה ביותר.

שמבהוה אופאיה (shambhava upaya)- שמבהו הוא בעצם שיוה. שם נוסף שהוענק לשיוה.

הרמה הזו של היוגה נקראת iccha upaya או "דרך הרצון": ברמה זו אין צורך בחשיבה מנטאלית או אינטלקטואלית ; כשהמיינד שקט לגמרי, תודעת שיוה הטרנסצנדנטלית עולה באופן ספונטאני ומאירה את האדם. מתרגל יוגה שהגשים את עצמו, נמצא במצב זה כל הזמן. הוא עצמו הופך להיות המצב הזה. זהו מצב תודעה גבוה שנקרא גם תוריה (turiya). או אז ידע ספונטאני עולה בתוכו ובינו ובין התודעה הקוסמית מתקיימת אחדות. כאן אין מחשבות, דעות או קונספציות אלא חוויה ישירה של שלמות ואחדות.

שקטה אופאיה (Shakta upaya)- כאן המתרגל היוגי חווה נפרדות. אין מתקיימת בתוכו התחושה ש"אני והתודעה הקוסמית אחד הם". במצב זה חווה המתרגל את עצמו כישות נפרדת מהתודעה הקוסמית.

לכן כאן מציעה הדרך להתרכז ולהביא תשומת לב למה שיכול להשקיט את המיינד ולטהר אותו כדי שהמיינד יראה ויחווה דברים באופן שונה. המטרה היא להגיע למצב של תפיסת האחדות דרך השקטת המחשבות וסילוק הנטיות הגורמות לתחושת דואליות במצב התודעה הרגיל. אין מדובר בנסיון לסלק מחשבות, קונספציות וגישה ספקנית מהמיינד באופן אקטיבי, כיון שכל נסיון כזה יביא בהכרח לעלייתן של מחשבות חדשות וקונספציות חדשות. מדובר בדרך המציעה להתבונן במיינד שלנו או באובייקטים חיצוניים שנבחר כדי לסלק את הדואליות בין אובייקט לסובייקט. האובייקטים שנבחר צריכים להיות בעלי אופי טהור ושקט (סטוי). וסוגופטה בכתביו, ממליץ על הגייה של מנטרה, מנטרה יוגה. תרגול זה מאפשר השקטה של המיינד ויוצר בסיס טוב לחוויה של תודעת שיוה, תודעה אוניברסאלית.

אנאוה אופאיה (anava upaya) – כאן היוגי מתרגל פראנאימה, שליטה בנשימה, פרטיהרה – התכנסות החושים, דהרנה – ריכוז ומדיטציה. בסופו של דבר, למרות התרגול המסוים הזה הנעשה במסירות, יצטרך התלמיד בסופו של דבר לעלות ברמת התרגול שלו ולגלות את תודעת האני, תודעת שיוה בדרכים יותר ישירות.

האופאיות כולן נלמדו בעל פה ונשמרו בסוד. כך לפי המסורת.

האופאיות מתקיימות כדי לסלק את השכחה שלנו, את הטעויות שלנו ואת הבורות שלנו לגבי הזהות שלנו. הן לא מתקיימות כדי להשיג את העצמי. העצמי כבר נמצא, הוא כבר איתנו.אנחנו פשוט לא מודעים לכך. האופאיות נועדו לסלק את מסך הבורות מעל עינינו כדי שנוכל להיות במגע ובקשר עם העצמי ולחיות מתוך התובנה הזו. הדרך לראיה והגשמה עצמית היא ההכרה של העצמי כ-שיוה, כאלוהי. השאיויזם הקשמירי אומר לנו כך:

אתם הנכם שלמים ומושלמים, הנכם חיים בשלמות והשלמות הזאת היא אמת עליונה.

יש האומרים במסורת, השאיויזם הקשמירי, שקיימת אופאיה (דרך) נוספת הנקראת אנופאיה anupaya)) ומשמעותה – דרך ללא דרך. כאן המתרגל מודע לעצמו ומגשים את עצמו באופן ספונטאני ללא תרגול אלא כתוצאה משהייה ליד מורה. כאן אין צורך בתרגולים, דמיון מודרך, תרגילי נשימה ומדיטציה. התעוררות והכרה של התלמיד בטבעו האמיתי, מתרחשת באופן ספונטאני כאשר התלמיד נמצא בנוכחותו של המורה ומקשיב להנחיותיו של המורה. זוהי הדרך ללא דרך. זו אנופאיה (anupaya) או גורו קריפה אופאיה ( Guru kripa upaya), הדרך של החסד, חסד הגורו.

מסורת השאיויזם הקשמירי אומרת שה"עצמי" הוא אחד בכל בני האדם אך הדרכים להגיע אליו הן שונות. התמצית של השאיויזם אם כך היא בפסוק הראשון בשיוה סוטרות:

"העצמי הוא תודעה" (Caitanyamatma) המציאות אינה אלא תודעה. ומהי אותה תודעה ?

התודעה הינה עיקרון השלמות הנמצאת בכל. כיון שהיא חובקת כל, אין מה שיתווסף עליה. דבר לא חסר לה ואין לה שום דבר עודף. שיוה, שהוא שלם ונמצא בכל, הינו תודעה. שיוה הנמצא בכל מתקיים ביקום באינסוף צורות. זה המשחק שלו. זה משחק התודעה. הוא יוצר, משמר והורס. יש בו גם את כוח היצירה הפוטנציאלי לפני הגיעו למימוש וגם את כוח החסד.

כשהאדם מחפש ידע לגבי מקור החיים ומשמעותם ומתחיל להבין את המציאות, הוא רואה את התודעה העליונה החובקת כל ומבין ש"העצמי הוא תודעה עליונה" "העצמי הוא שיוה". אין דבר אחר בנמצא מעבר לאור התודעה, שהוא המציאות האולטימטיבית. עולמנו זה הוא ביטוי לעיקרון של התודעה האוניברסאלית.

התפיסה של השאיויזם הקשמירי גורסת שעולם התופעות והאדם בתוכו נוצרו מתוך רצונו של שיוה, מתוך התודעה השלמה.

הישות העליונה היא אחת ויש לה שני אספקטים : שיוה ושאקטי. האספקט הקוגניטיבי והאספקט האופרטיבי, מעשי. תודעה והאנרגיה שלה. אי אפשר להפריד ביניהם כמו שאי אפשר להפריד בין האש וחומה או בין החלב וצבעו הלבן. אלו הם שני צדדים של אותה מטבע.

התודעה ופרי היצירה שלה.

לכאורה מתקיימת דואליות בין הבורא לנברא, בין התודעה הקוסמית לעולם התופעות, אך למעשה הדואליות הזו עוברת טרנסנדנציה לעיניו של המתרגל היוגי המודט והוא משיג את הראיה הרחבה של האחדות בכל.

כשהתודעה הקוסמית העליונה, הנקראת פרמהשיוה (Paramashiva) הצטמצמה כדי להתקיים באדם, נוצרו המאלות (הטעויות) והשפעותיהן.

זהו המשחק של התודעה הקוסמית.

העצמי, טבעו האמיתי של האדם, הינו תודעה טהורה אך הנשמה האינדיבידואלית העטופה בשלושת המאלות , (עיכובים/ מכשולים/ טעויות) אינה תופסת את עצמה, היא עיוורת לטבעה האמיתי.

האדם מושפע מאותיות, הברות, צלילים שהן הבסיס למילים. ממילים אלו נולדת שפה, מהשפה עולים רעיונות ומושגים.מרעיונות אלו צצה ועולה המחשבה והתחושה "אני איני שלם".צורה זו של חשיבה יוצרת סוג של כלא בו אנו כבולים.

השאיויזם מתאר את המצב הזה ואומר כבר בפסוק השני בשיוה סוטרה, שידע מוגבל, יוצר כבלים.

הידע המוגבל עולה ונוצר מה"מאטריקה שאקטי." הן האותיות המרכיבות את השפה.

על כך בכתבה הבאה, המתארת את המאטריקה שאקטי, את האותיות והשפעתן, את התרגול עם מנטרה, משמעות המנטרה והשפעותיה על המיינד של המתרגל מדיטציה.

שאיויזם קשמירי – חלק א'

"ידע מוגבל מביא לכבלים" " בורות לגבי טבענו האמיתי, המתבטאת בידע מוגבל ומצומצם, הינה הסיבה לכבלים" . זוהי הסוטרה השניה ב"שיוה סוטרות" (shiva sutras), כתב עתיק מן המאה התשיעית.
"שחרור (moksha) אינו אלא מודעות לטבעו האמיתי של האדם" Tantraloka 1.p 192

תהליך ההתבגרות וההתפתחות הרוחנית שלנו הולך ומעמיק בד בבד עם התרגול וההתבוננות. תהליך זה אורך שנים ארוכות. התרגול שלנו, הכולל ישיבה למדיטציה, פראנאיאמה ותרגול תנוחות יוגה מאפשר את פתיחת הלב וגורם לשינוי עמוק ומהותי בכל רובד בחיינו.

מיום היוולדנו אנו מתחילים בתהליך של צבירת תפיסות, רעיונות ודפוסים המעצבים את חיינו. אנחנו ממשיגים, מתייגים ומגדירים את העולם סביבנו. כך אנו מקימים חיץ בינינו לבין חוויית החיים הישירה. מלים, הגדרות ומושגים מחליפים את חוויית החיים ויוצרים אצלנו דפוסי התנהגות מנטאליים ורגשיים שדרכם אנו מגיבים לעולם סביבנו. דפוסים אלה יוצרים במהרה מבנה כולא המגביל אותנו ומונע מאיתנו לפרוץ קדימה לתוך החוויה העצומה של החיים. בהדרגה אנו הופכים ליצורים מותנים, שבויים בכלא הרעיונות המגבילים של עצמנו וכך, במקום לפגוש את החיים עצמם ואת מה שהם מביאים לנו, אנו פוגשים את המחשבות שלנו ואת הדפוסים הרגשיים והמנטאליים שלנו.
כל עוד אנו שבויים בהתניות, אנו מגיבים למציאות דמיונית שהיא פרי יצירה שלנו, תולדה של הסמסקרות שלנו (רשמים הטבועים בתודעה, נטיות). היכולת שלנו לבוא במגע עם המציאות הופכת להיות מוגבלת ואנו מקיימים מגע עם שיקוף של המציאות בתוכנו ולא עם המציאות עצמה.
לכולנו יש אמונות מגבילות המעצבות את חיינו. כשנפרוץ את האמונות והדעות הללו, הכול ישתקף בצלילות ובהירות.

כשאנחנו מתמידים בתרגול היוגה והמדיטציה, עולה אור בהכרה שלנו ומתחיל להבליח בתוך הערפל. האור מכוון אותנו לראות באופן יותר ברור ויותר צלול את הדברים. המסך מוסט מעל עינינו הפנימיות ואנחנו באים במגע עם עצמנו כפי שאנחנו במציאות. בהתחלה אנו פוגשים את הגבולות הפיזיים, את הנוקשות של האיברים, את השרירים הקצרים, את המפרקים הכואבים. בשלב מאד מוקדם אנו נפגשים גם עם הפחדים שלנו, עם התנגדויות שיש לנו, עם העדפות שיש לנו לתנוחות יוגה כאלה ואחרות. אנחנו פוגשים כמובן גם את היכולות שלנו. התרגול הופך להיות מראה צלולה חדה ומדויקת המשקפת לנו את עצמנו כפי שאנחנו. אנחנו מתחילים לראות את הדפוסים ואת ההתניות שאנחנו עצמנו יצרנו. אנחנו מתחילים להבחין בבית הכלא שבו אנו שרויים ומתעורר אצלנו רצון עז להשתחרר ולהיות חופשיים.
כיצד נוכל לפרוץ קדימה ? כיצד נוכל לפלס מקום ומרחב דרך המגבלות שאנו יצרנו?

השאיויזם הקשמירי שהינו זרם עתיק יומין של תורת היוגה מביא בכתביו תיאור מפורט של המכשולים בדרך לחופש המיוחל. לפי תפיסת השאיויזם כל אחד מאיתנו בחייו עובר דרך כאב, מצוקה וסבל.
אנחנו יכולים לבחור לשקוע ברחמים עצמיים, או לפתח חמלה והבנה כלפי עצמנו וכלפי אחרים.
כדי שנוכל לקבל את עצמנו כפי שאנחנו,עלינו לפתח ראיה רחבה, חמלה וחוכמה. עלינו ללמוד להעריך את עצמנו ככאלה שהמודעות הנצחית והשקטה שוכנת בתוכנו והיא עצמנו וטבענו האמיתי. אנחנו מודעות חופשית ושלמה. מה שמונע מאיתנו לתפוס, לחוש ולהיות במגע עם טבענו האמיתי, הן המאלות.

בכתבים העתיקים של השאיויזם הקשמירי מובא תיאור של שלושת המאלות (malas (שהם המכשלות, הערפולים (impuritie) שאנו נושאים איתנו. אלו הקונספציות המוטעות שיש לנו על עצמנו, התפיסות שלנו אשר בגללן אין לנו גישה ודרך לראות את טבענו האמיתי.
לפי תפיסה זו טבענו האמיתי, העצמי, הינו שלם, טהור ונצחי. ללא רבב. לכן אין צורך במאמץ להגיע אליו או להשיגו. טבענו האמיתי, ה-עצמי, שוכן בתוכנו. נוכל לכנותו האל. נשמה, תודעה קוסמית. תודעה טהורה. האל שוכן בתוכנו כ-אנו עצמנו.

המאלות

הראשונה – אנאוה מאלה (anava mala ( – יוצרת בתוכנו תחושה בסיסית של חוסר ערך עצמי, של מוגבלות.
תחושה זו נולדת ונוצרת מתוך הרגשת הנפרדות שלנו מהמהות הטהורה והשלמה שלנו. זהו "החטא הראשון, הקדמון" שלנו. זהו מצב שמפחית את התודעה השלמה לאספקט מוגבל ומצומצם. במצב זה אנו חווים את עצמנו כישות נפרדת, מבודדים מהזרימה של התודעה האוניברסאלית. זוהי תודעה של מוגבלות אישית. למרות שהנשמה שלנו שלמה אנו מחשיבים את עצמנו כלא שלמים.
כשאנחנו חווים היפתחות וראיה חדה של עצמנו בתרגול המדיטציה והאסאנות שלנו, תחושה זו מסולקת מאיתנו, אך עדין יש לנו הרגלי חשיבה, הנטועים אצלנו מכח האינרציה כאלה שבאמצעותם אנחנו ממשיכים לייחס חוסר ערך לעצמנו. אלה הסמסקרות שלנו, הנטיות המנטאליות שלנו. יש להן "חיים" משלהן והן גורמות לנו לשכוח מי אנחנו. כך אנחנו ממשיכים להזדהות עם תחושת חוסר הערך שלנו.
אנאוה מאלה גורמת לנו להזדהות עם הגוף שלנו, עם המחשבות שלנו, עם הרגשות שלנו.
במקום להזדהות עם השלמות, עם הנצחיות,עם השקט והיופי, אנחנו מזדהים עם הגוף. במקום לראות את עצמנו כתודעה טהורה אנו מזדהים עם הצרכים של האגו. אנחנו מבלבלים בין הנצחי לחולף וכך אנחנו מרגישים פחות ופחות שלמים.
למרות שיש לנו חוויה של התגלות והארה לגבי עצמנו השלם וזו מבליחה בתרגול שלנו, זה לוקח זמן לחוויה להיות קבועה בתוכנו. אנחנו בונים את הקשר עם עצמנו תוך כדי תרגול ולכן, ככל שנמשיך ונתמיד בתרגול, הסמסקרות הללו, הנטיות המנטאליות הללו, יתפוגגו ואנחנו נוכל להכיר את האמת של עצמנו. נוכל לא רק להבין שאנחנו מהות של אמת, טהורה, נצחית ושלמה, אלא גם לחוות זאת בכל תא ותא מגופנו.

השניה – מאייאה מאלה (mayiya) האשליה של שונות, תחושה ש"אני אחר", "אני שונה" היוצרת תחושה של ריבוי ונפרדות. מתוך המאלה הזו אנו מחפשים מערכות יחסים וקשרים, מקווים למצוא הוכחה לערך עצמנו ואהבת עצמנו אצל האחר. אנחנו מחפשים מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו ויחבור אלינו כך שנוכל לחוש שלמים, בעלי ערך, "שווים" ומושלמים. המאלה הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים שונים. האחת, בצורך שלנו במישהו חיצוני שדרכו נחוש רצויים ונאהבים, מעין מראה שתשקף לנו את עצמנו. הדרך השניה יכולה להשתקף בתחושת יוהרה,גאוותנות ושיפוטיות המבוססים על האשליה שאנחנו שונים, נפרדים וטובים מהאחרים.

המאלה השלישית – קארמה מאלה (karma mala), תחושת העושה, (, (doer "אני העושה", עשייה אישית ושליטה, מביאה איתה את הרעיון: "אם רק אוכל להשיג מספיק, לעשות מספיק, אוכל להרגיש הכרה וערך. או לחילופין, "אם איני מסוגל לעשות דברים בדרך הנכונה, תמיד ארגיש לא מספיק בעל ערך, לא מספיק שווה."
אנחנו רואים שמתוך המאלה הראשונה שבה אנחנו חשים תחושה בסיסית של חוסר ערך, צומחת המאלה השניה המאייאה מאלה, בה אנחנו מחפשים אישוש ואישור לעצמנו בעולם החיצון דרך מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו וישקף אותנו לעצמנו.
הקארמה מאלה גם היא צומחת ומתפתחת מתוך המאלות הקודמות ומתבטאת באובססיה להוכיח את ערך עצמנו דרך עשייה.
כל אחד מאיתנו יכול להתבונן בתוך חייו ולפגוש את המאלות הללו. נוכל לראות איך המאלות מזינות ותומכות אחת בשנייה. המאלות אינן פוסחות על אף אחד מאיתנו והן צצות לאורך חיינו, בלי קשר למעמד, מין, דת או אמונה כלשהי. המאלות הן אוניברסאליות ונמצאות אצל כולם.
כיון שאנחנו מתרגלי יוגה, יש ביכולתנו להגיע לנקודה זו בחיינו שבה אנחנו מתבוננים בנטיות המנטאליות המגבילות שלנו ובדפוסים הנטועים בנו ולהביא את עצמנו לכלל מודעות לעצם קיומם.
כל אחד מאיתנו בדרכו צריך בשלב כלשהו, לעבור דרך מפגש עם הנטיות האלו בתוכו, להתבונן, להיווכח ולהכיר בעובדה שנטיות אלו חיות בקרבו ומגבילות את ראייתו הצלולה. כל אחד מאיתנו, מצא או ימצא אומץ לעבוד על נטיות אלו ולהמשיך ולסלק אותן מתוכו.
בזמן מדיטציה, כשיש לנו רגעי חסד והתגלות אנחנו מזהים את עצמנו עם התודעה הקוסמית העליונה שהיא אור בהיר הנובע מתוכנו ומקיף אותנו. כאן אנחנו יכולים לבצע טרנסנדנציה של אנאוה מאלה. השאלה עד כמה נוכל להמשיך בתחושה זו ולקיים אותה מתוכנו מעבר לרגעי החסד הספורים הללו המתרחשים בתרגול המדיטציה שלנו. בדרך כלל אנחנו חוזרים די מהר לתחושת נפרדות, מוגבלות וחוסר שלמות. אנחנו שוב ושוב חוזרים להזדהות עם "הסיפור הקארמי" שלנו, לא עם הסיפור של התעוררות העצמי שלנו.
אנאוה מאלה מאד קשה לסילוק. אנאוה מאלה קשורה לנסיבות חיים מסוימות שאנחנו נתלים עליהן והיא מצמיחה משם את תחושת חוסר הערך שלנו. כל מיני סמסקרות הקשורות לדימוי גוף, מראה חיצוני ודברים שאין בידינו לשנות, מזינים תחושה בסיסית של בושה ולפעמים גם תחושת ייאוש בתוכנו. כל עוד אנו מזדהים עם אלה, יקשה עלינו מאד לחבוק את האור של העצמי שלנו. בדרך כלל הסמסקרות הללו כל כך עמוקות וכל כך כואבות ולכן הן נשארות חבויות עמוק בתוכנו. לוקח זמן להעלות אותן על פני השטח ועל פי רוב אנחנו נזקקים לנוכחות של מורה חומל ומיטיב המלווה אותנו בתרגול ובדרך, כדי להביא אותן למודעות שלנו.

בעת ישיבה שקטה הניחו לעצמכם להתבונן באיזושהי סמסקרה שלכם הקשורה לאנאוה מאלה. נסו לאתר נטייה, תחושת חוסר ערך או תחושת אשמה שנבראו במהלך חייכם והקשורים למראה הגוף שלכם, או לאיזשהו אירוע ראשוני בחייכם, משהו שלא היה ביכולתכם לשנות אך ניסיתם בכל כוח לשנות או להתעלם ממנו. איך נולדה המודעות שלכם לגילוי הזה ? מה היו הנסיבות לגילוי הזה? איזה כלים של חסד ומאמץ עצמי הביאו אתכם למקום של שינוי ? איך יכולה המודעות לתהליך השינוי והקבלה העצמית בתוך עצמכם לעזור לכם להבין ולסלוח למגבלות אותם אתם פוגשים אצל אחרים?
האם זה מאפשר לכם להיות יותר חומלים כלפי סבלם של אחרים ? איך תחושת הערך והכבוד שאתם מייחסים לעצמכם עוזרת לכם להתבונן באחרים ולכבד אותם? איך תוכלו לקבל את עצמכם כפי שהינכם, בלי שיפוט או ביקורת וכך גם את הסובבים אתכם ?

אנאוה מאלה יוצרת תחושת חוסר ערך בסיסית בתוכנו וכך אנו חווים דואליות, שונות ונפרדות. מהמקום הזה אנו מנסים למצוא משמעות לחיינו ולמלא אותם בדרכים שונות. אחת הדרכים היא יצירת מערכות יחסים. הרעיון העומד בבסיס התחושה הזו הוא "כיון שאני לא שלם אני מחפש מישהו או משהו להשלים אותי, לשקף לי את עצמי, למלא אותי".. כך שאנו נאחזים במישהו כדי לשקף ולתת תוקף לעצמנו. לקשור את עצמנו לאהוב, שיאפשר לנו לחוש שלמים. אנחנו מנסים למלא את הריקנות בתוכנו במפגשים עם אנשים מבחוץ ובני זוג. בתוך מערכות היחסים שאנחנו יוצרים, דרך נסיבות חיים שונות אנו חשים לעתים קרובות דחויים, נטושים ולא רצויים וכשאנחנו עוברים פרידות ונטישות זה רק מגביר את תחושת חוסר הערך שלנו. כאן המאיאה מאלה משתקפת בתחושת בדידות, לבדיות ונפרדות.
פצעים וכאבים העולים בתוך מערכות יחסים שכאלה, מזינים עוד יותר את תחושת חוסר הערך.
מאיאה מאלה מתגברת ומזינה את האנאוה מאלה.
איך נשבור את המעגל הזה ? איך נצא מהמשחק הזה ? איך נפסיק לחפש ברעבתנות אחר בן הזוג שיגאל אותנו ?

בכתבים העתיקים מורים לנו לחפש את האהבה בתוכנו.
בתרגול המדיטציה שלנו מבליחה הידיעה הברורה והאמיתית שבמפגש עם ה"עצמי" תגיע האהבה. אנחנו מבינים באופן עמוק שהרגש הזה לא יגיע מבחוץ. את האמת הזו אנו מכירים בתוכנו.

בתרגול שלנו הכולל פראנאיאמה, אסאנות ומדיטציה אנחנו מתחילים להבקיע את הדפוסים ולגלות אוצרות של חסד, שקט ושלוה בתוכנו. אנחנו יושבים למדיטציה ארוכה יותר מבלי מאמץ, בהתמדה ועומק. אנחנו מוצאים ביתר קלות את הגישה למקום הזה בתוכנו. אנחנו בונים את הגוף הפנימי שלנו. אנחנו חשים שהוא כבר לא כל כך רחוק ובלתי מושג. הוא אנחנו עצמנו. זהו מקום טבעי עבורנו.
במשך הזמן, המקום העצמאי הזה שלנו, הופך להיות יותר מוכר, יותר נגיש.
לאחר מכן, כשהגוף הפנימי שלנו מתמסד וצומח, נופתע לגלות שאנחנו מרגישים טוב מאד בחברת עצמנו ואינו זקוקים למישהו מבחוץ כדי לקבל תחושה של ערך או להרגיש שמחה, שקט ואהבה בתוכנו. תחושה של נינוחות עולה בחיינו ואנו יוצרים קשרים ממקום של מלאות ולא ממקום של חסר ונזקקות. אנו לומדים להיות בנתינה אמיתית ולא מחפשים "מראות" לאישוש הקיום שלנו. אנחנו מרגישים יותר חופשיים ומודעים.
כמובן שהעבודה חייבת להימשך. זהו תהליך ארוך ומורכב, כיון שהמאלות הללו יכולות לצוץ ולעלות גם אחרי שנים ארוכות של תרגול. גם אחרי חוויות של גילוי עצמי ותובנות עמוקות שהגענו אליהן, יכולות המאלות לעלות ולהופיע.
קשרים הנוצרים ממקום של מלאות מביאים תחושת אושר וסיפוק כיון שהם מתרחשים מתוך ועבור העצמי. במערכת יחסים המגיעה ממקום זה, אנחנו חווים עם אהוב לבנו את עצמנו, את השקט והנינוחות. במצב הזה, האחיזה של מאיאה מאלה נחלשת מאד והדואליות עוברת טרנסנדנציה.

השחרור ממאיאה מאלה מתבטא בשלבים:
1, אנחנו חיים באשליה שאנחנו יכולים לקבל אהבה מבחוץ.
2, אנו לומדים להסיט את תשומת הלב פנימה כדי להתקרב אל עצמנו ולהתבסס בתחושת עצמי, יוצרים גבול עדין בין חוץ ופנים, בין עצמנו ואחרים.
3, הופכים להיות יותר קרובים לעצמנו, קרובים יותר ללב שלנו ומכירים בעובדה שהאהבה נמצאת בכל מקום, בפנים ובחוץ ואנחנו יכולים להתנהל בחופשיות במרחב החסד הזה.

קארמה מאלה
קארמה מאלה מעניקה את התחושה "אני עושה" ואת הצורך להוכיח "מה אנחנו שווים" דרך ביצוע. לחילופין,יכולה קארמה מאלה להעלות את התחושה שאנחנו "לא שווים כלום" וליצור אצלנו ספק בקשר ליכולת שלנו לנהוג ולהתנהל בביטחון והחלטיות. דרך הקארמה מאלה אנו מבצעים פעולות ומחפשים הכרה.
כשאנחנו חשים תחושת חוסר ערך דרך אנאוה מאלה, חשים בדידות דרך מאיאה מאלה, קרוב לודאי שנפצה על כך בפעילות אינטנסיבית ואובססיבית כדי להראות ולהוכיח לעצמנו ולכולם מה אנחנו "באמת שווים" דרך קארמה מאלה. כאן אנו מתבלבלים בין עשייה לאהבה. במאלה הזו אנחנו משתדלים מאד לא לבצע טעויות, משתדלים להיראות "סופר סטארס", משתדלים להיות במיטבנו, מתאמצים להשיג תארים ולהצטיין בכל… בכל זאת עדיין חשים חסרי ביטחון ולא נאהבים…
זו מאלה קשה מאד וכולנו לכודים בה.איך נוכל לבצע את העבודה שלנו בעולם הזה מתוך מקום של הבנת הדהרמה (היעוד) שלנו ולא כדי לזכות בפרסום, שבחים וקילוסים ? איך נוכל להיות שווי נפש לדברי שבח והלל או לדברי ביקורת ?
איך נוכל לבצע את העבודה היומיומית שלנו, כמורים ליוגה, או כתלמידים על דרך היוגה מתוך מודעות לתובנה זו ? איך נוכל לבצע את עבודתנו כביטוי לתודעה של שירות ? איך נוכל שלא להיצמד לפירות העשייה אלא לעשייה בלבד כפי שמלמדת אותנו גם הבהגווד גיטה ?

התהליך הזה הוא שיעור לא פשוט אצל כולנו. התהליך אינו קל להבנה וגם אינו קל לקבלה.
האפשרות שלנו להיות במקום הזה נטועה ביצירת אמון בעצמנו, כמו גם בצמיחה של ידיעה בתוכנו שאנחנו בסדר כפי שאנחנו ושאין לנו צורך להוכיח שום דבר לאף אחד. במקום הזה הלב נפתח ונרגע, אנחנו יכולים לנשום לרווחה ובמלאות. במקום הזה נוכל לאפשר לעצמנו לנוח, לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. לא לנסות להתאמץ כל כך.. לומר לעצמנו שאפשר לעשות כל דבר בפחות מאמץ ואפשר לתרגל ממקום של אהבה.

העבודה שלנו עם המאלות היא עבודה הולכת ונמשכת. אי אפשר לעצור אותה, אנחנו כמתרגלי יוגה, מחויבים לחיים של התבוננות. התבוננות בכל דבר ובכל תהליך שהעבודה הזו מעלה בתוכנו.
אנחנו צריכים להיות עדינים וסבלניים עם עצמנו ולהמשיך בתרגול היוגה שלנו ללא ליאות. הפירות ודאי יגיעו, הגם שאין לדעת מתי ובאיזה אופן. דבר זה אינו בידינו.

Satyam Shivam Sundaram – אמת, אלוהות, יופי
תורת השאיויזם הקשמירי מצלילה את תודעתנו ומעניקה לנו כלים לקבלת עצמנו בדרך של חסד ומפגש עם האלוהי שבנו.
הבנת המאלות תסייע לנו לפשט את הדרך המורכבת, מלאת הייסורים והאילוצים שאנו חווים בהתבוננות ובתפיסת העצמי. אנו כמתרגלים חייבים להמשיך ולשנן לעצמנו שיש בידינו דרך לסנן, לזקק ולהשמיט תפיסות מגבילות וראייה עצמית עוינת שצמחה כעשב שוטה במהלך חיינו ועירפלה את האמת האלוהית השוכנת בתוכנו.
כל שעלינו לעשות הוא לספר לעצמנו עד כמה נאהבים, עדינים ורכים אנחנו. העצמי נמצא בתוכנו ואורו בוקע לכל עבר. דרך המדיטציה והחסד אנו פורחים אל העולם. אנחנו יכולים לבוא ולהיות במגע ובקשר עם המקומות הגבוהים ביותר של עצמנו, להתעורר, להעיר ולהמשיך בדרך המיוחדת, דרך היוגה, שבה בחרנו ללכת.