"פעם חלם צ'ואנג טסה שהוא פרפר המתעופף ברפרוף כנפיים, שמח בעצמו ועושה כל מה שליבו חפץ. הוא לא ידע שהוא צ'ואנג טסה. לפתע הקיץ משנתו ומצא את עצמו צ'ואנג טסה שאין לטעות בו. שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג טסה, או צ'ואנג טסה בחלומו של פרפר. (מתוך קולות האדמה – יואל הופמן).
כל אדם עובר דרך שלושה מצבים: ערות, חלימה ושינה עמוקה. מצבים אלו הם מצבי תודעה רגילים והם אינם שייכים לאימון או תרגול רוחני מסוג כלשהו. הם מצבים טבעיים שכל אחד חווה בחייו. האדם הער, בהיותו ער ולא ישן או חולם, חווה את העולם הער שמורכב מחפצים ואנשים, רגשות ומחשבות, כל אלה מופיעים במצב הערות של התודעה. העולם הער קיים עבור אדם הער ואינו מתקיים עבור האדם החולם או הישן. העולם הער נעלם כשאתה עוזב את המצב הער של התודעה. כשאתה עוזב את המצב הער אתה נכנס למצב חלימה או שינה עמוקה. בחלום אתה החולם ואתה חווה את עולם החלום. עולם החלום מורכב מדברים ואנשים, רגשות ומחשבות המופיעים במצב החלום. עולם החלום שונה לגמרי מהעולם הער. הוא קיים אך ורק עבור החולם ולא לער או לזה הישן שינה עמוקה. עולם החלום נעלם כשאתה עוזב את המצב התודעתי של החלימה.
במצב התודעה של שינה עמוקה, אתה מאופיין כישן עמוק. ככזה הנך חווה שינה ללא חלומות. ריקות. החוויה הזו מתקיימת רק עבור הישן שינה עמוקה ולא עבור הער או החולם. מצב זה משתנה ונעלם כשאתה עוזב את השינה העמוקה.
החיים מסתובבים סביב שלושת המצבים הללו , האישיות של הער, החולם והישן עמוק והעולמות המיוחדים להם. אלה הם מצבים מותנים. התודעה הטהורה מותנית על ידי הגוף הסיבתי הופכת להיות זה שישן עמוק. באותו אופן התודעה המושפעת על ידי הגוף המעודן או הגס הופכת להיות החולם או הער. הער, החולם והישן עמוק הם תודעה מותנית. אתה מכיר את עצמך כער, חולם או ישן עמוק אך אינך יודע שאתה תודעה שאינה מותנית, שהיא המסד של כל שלוש ההתנסויות הללו. העצמי האמיתי שלך הוא תודעה שאינה מותנית ולא האישיות המותנית שאתה מאמין שאתה.
הגוף הסיבתי מורכב מ"ואסאנות"- אלו הזרעים היוצרים את האישיות האינדיבידואלית. הגוף הסיבתי מופיע בתחילה כגוף המעודן שמכיל מחשבות, רגשות ותשוקות. אחר כך הוא מופיע כגוף הגס שקולט ומגיב. המבנה וההתנהגות של הגוף הגס תלויים לחלוטים בטבעו של הגוף המעודן. ניתן לדמות את הגוף הסיבתי לזרע, הגוף המעודן הוא ה שתיל הרך והגוף הגס הוא העץ.
בשינה עמוקה אין אנו מודעים לדבר. הישן עמוק אינו יודע דבר. עולמות הערות והחלימה אינם קיימים עבורו. הוא שרוי בבורות. לפעמים אנו טועים לחשוב שזה מצב של ריקות, אינות.האינות היא הזרע, גוף הזרע. מתוך הזרע הזה עולה החולם וגם הער ועולמותיהם. האינות היא הסיבה להופעת האינדיבידואל המסוים העולה ממנה. האינות היא גוף הזרע שלנו. מתוך הזרע הזה עולה החולם והער והעולמות שלהם.הריקות הזו היא הסיבה לאינדיבידואל המסוים העולה ממנה. המשורר הולך לישון ומתעורר משורר, המורה הולך לישון ומתעורר מורה. כך שאם כולנו הולכים לישון ומתעוררים אנו עצמנו, חייב להיות אדם קבוע הממשיך להתקיים בזמן השינה. האישיות ממשיכה להתקיים בצורה לא נגלית בזמן השינה.האינדיבידואליות ממשיכה להתקיים כגרעין בזמן השינה. מתוך הזרע הזה עולה האישיות שלך.
הפילוסופיה במערב נלקחת בעיקר מהמצב הערני.היא אינה מיחסת חשיבות רבה למצב החלימה ומתעלמת ממצב השינה העמוקה. היוגה לעומת זאת, לוקחת בחשבון את שלושת המצבים. שינה, חלימה וערות כדי להשיג את המציאות האולטימטיבית, את מצב ההכרה העליונה. הפילוסופים במערב מבססים את חקירתם על ניסויים וחוויות המתרחשים במצב הערות. הם מנסים לפענח את המסתורין של היקום רק מתוך המצב הזה. תורת היוגה לוקחת בחשבון אינפורמציה הרבה יותר רחבה ולכן מאפשרת מסקנות רחבות היקף. אנו מתבוננים בגוף הגס, הגוף המעודן והגוף הסיבתי, שלוש מצבי התודעה ושלוש העולמות של הערות, החלימה והשינה העמוקה. אנחנו דנים בכל החומרים הנחוצים כדי להבין את המציאות האבסולוטית ואת המצב של תודעה טהורה.
התודעה במצבה האבסולוטי היא הומוגנית. אחת ואחת בלבד. היא נגלית בשלושה מצבים. ערות, חלימה ושינה עמוקה. היא מתפקדת דרך הגוף הגס, המעודן והסיבתי. הם שונים אחד מהשני. התודעה של המצב העירני הופכת להיות האדם הער. האדם הער מפרש את העולם הער כמציאותי, מסודר לפי כללים וחוקים. האדם הער מתייחס לשני המצבים האחרים כאל דלוזיה, אשליה. האדם הער חולם אך אינו מתייחס למצב החלימה כאל מציאות קיימת.
התודעה של החולם בטוחה באמת שלה ובטוחה בקיום המציאותי שלה המעוגן בחוקיות משלו. החולם יכול להיות כל דבר בחלומו בעוד במציאות אין קשר למצבו בחלום. גם החולם אינו מיחס חשיבות למצב הערות והוא חסר משמעות עבורו. כולו במצב החלימה.
התודעה במצב השינה העמוקה אינה חווה דבר והיא מאושרת בעיוורונה-היא אינה חווה או רואה את מצבי החלימה או הערות. כל מה שהושג או אבד בשני המצבים האלה, לא קיים עבורה.
אם כך מהי המציאות ? מה הוא הממשי ? מצב הערות, החלימה או השינה העמוקה ? . המציאות מוגדרת ככזו שהתקיימה בעבר, מתקיימת בהווה ותתקיים בעתיד. ממשי הוא מי שמתקיים באופן קבוע ונצחי. זה שמתקיים באופן ארעי אינו ממשי. אם אנחנו רוצים ליישם את הגדרה הזו לגבי שלוש מצבי התודעה, אף אחד אינו באמת עומד במבחן…כל אחד מהם מתקיים באופן ארעי. הערות מתחלפת בחלימה וזו מתחלפת בשינה עמוקה. אף אחד מהמצבים אינו נמשך באופן קבוע. כל אחד מהם מתקיים רק לאותו פרק זמן של מצב התודעה שלו. אך התודעה מתקיימת בכל המצבים האלה וגם מעבר להם. זהו העצמי הגבוה המופיע בכל הגופים וכשהגופים הללו מתכלים התודעה נשארת. התודעה מתקיימת בכל הזמנים והיא אתה עצמך. היא בליבת חייך. היא המלווה את כל המצבים והגופים. היא העצמי הגבוה, התודעה הטהורה והמציאות האולטימטיבית.
במצב הערות, החלימה והשינה אתה הופך להיות הער, החולם או הישן לסירוגין. בכל אחד מהמצבים הללו לאורך כל חייך אתה מתייחס לעצמך בגוף ראשון יחיד -"אני", אך אתה יודע שהער החולם והישן שונים אחד מהשני. לכן כל אחד משלוש המצבים האלה לא יכול להיות "אני". העצמי המכיל את שלוש המצבים האלה הוא תודעה טהורה.
המצב הרביעי של התודעה נקרא "טוריה". משמעותו ארבע. המצב הרביעי של התודעה. זהו מצב תודעה אחר ושונה. זאת החוויה של תודעה טהורה .טוריה הוא מצב המציאות. המצב העילאי של שלוה ואושר. זהו מצב של אי שניות. אלה שהשיגו את המצב התודעתי הזה דיווחו על הגשמה ואושר. המצב הרביעי הוא המצב האמיתי של התעוררות לטבעך האמיתי. טבע העצמי הוא שלווה נצחית ואושר. זהו העצמי הטרנסצנדנטלי, התודעה המתבוננת.
המצב הזה הוא חוויה שהיא מעבר לגוף, הנפש והאינטלקט. זה אינו אובייקט של חוויה אלא סובייקט של כל החוויות. אי אפשר למצוא את זה דרך הגוף או דרך הרגש או דרך האינטלקט. אתה יכול להפוך להיות הדבר הנצחי הזה כפי שהחולם הופך להיות ער, בהשילך מעליך את ההתניות הגורמות לך להיות ער, חולם או ישן. אתה יכול להשיג לעצמך חזרה את העצמי העילאי הבלתי מותנה על ידי תרגול מדיטציה – התבוננות פנימית. סילוק הבורות דרך תהליך של חקירה עצמית וידע על העצמי.
בדרך היוגה ניתנים לנו סימני דרך ומראי מקום המצביעים על האפשרות להגיע אל המצב הרביעי הנחפץ. העצמי הוא בהישג ידו של כל אחד. ניתן להשיג את מצב השלווה והאושר העילאי על ידי היטמעות בעצמי.