היום שבו גורוג'י נפטר היה יום קשה, עצוב, מטלטל ומקודש, מלא בחסד, אהבה ונדיבות. את מה שהתרחש שם לא אשכח לעולם.
כמידי שנה בחודש אוגוסט, גם השנה נסעתי לפונה, אל האינסטיטוט של ב.ק.ס. איינגאר. חודש בשנה אני מקדישה למפגש עם גורוג'י, גיתה ופרשנט, נכדתו אבהיג'טה ומורים אחרים מסורים הנמצאים לידו שנים ארוכות ורבות. עבורי זה זמן ללמוד, לתרגל ולהתאמן – להיטען מחדש.
כשהגעתי השנה ראיתי אותו יושב בפתח ביתו. ניגשתי אליו ובירכתי אותו בנמסקר עמוק. הוא חייך אלי והניד בראשו כמי שאומר לי "שמח לראותך שוב כאן". אחר כך סיפרו לי שהוא אינו חש בטוב ואינו עולה לאולם התרגול כפי שנהג תמיד.
השיעורים והאימונים באינסטיטוט נמשכו כרגיל ומידי יום בירכתי אותו לשלום וזכיתי למנוד ראש וחיוך.
בכל הימים מאז הגעתי החל מה1 באוגוסט הוא ישב בפתח ביתו ואיפשר לכולנו לברך אותו ולחייך אליו. עכשיו אנחנו מבינים שהוא היה מודע לעובדה שימיו קצרים והוא עומד לסיים את מעגל החיים הנוכחי. כך, בישיבה השקטה שלו, הוא המשיך בנתינה האינסופית שלו.
בשבוע השלישי של חודש אוגוסט הוא נלקח לבית חולים על ידי בני משפחתו. לנו לא נתנו אינפורמציה ואנחנו כיבדנו את רצון המשפחה לפרטיות. הבנו שהוא חלש ואינו חש בטוב. התחושה היתה קשה. למרות שהאימונים נמשכו כרגיל וכך גם השיעורים, הוא היה חסר לכולנו וברקע ריחפה עננה של חוסר ודאות לגבי מצבו.
בלילה שבין שלישי לרביעי שנתי נדדה. באיזשהו אופן עמוק חשתי שנפל דבר. ואכן, ביום רביעי ב 20- באוגוסט מוקדם בבוקר, נחתה עלינו הידיעה שגורוג'י נפטר. בסביבות 7 בבוקר רצתי לאינסטיטוט ושם בפתח ביתו כבר התגודדו מספר אנשים. הבנתי שהוא כבר איננו.
אבהיג'טה נכדתו ישבה בפתח הבית. היא הסתכלה אלי עמוק בעינים, הייתה נעימה וחמה וסימנה לי להיכנס להיפרד מגורוג'י. “You can go in” , היא אמרה. הרגשתי שזאת היא שמנחמת אותי…הנדיבות שלה היתה מרגשת ממש.
נכנסתי פנימה לחדר קטן בחיל ורעדה.
לנגד עיני ראיתי את גורוג'י שוכב על הריצפה. עטוף בבגדים נקיים ופשוטים, צעיף על צווארו, מכוסה כולו בפרחים.
פרשנט בנו ישב בפינת החדר בשקט ובדממה. עיניו פקוחות, נתון במדיטציה עמוקה.
גורוג'י הקרין שלווה, יופי ואהבה. החדר היה מלא באור. היבטתי בו שוב ושוב, מנסה לשמר את הזיכרון של המראה האחרון שלו. כרעתי על ברכיי , פראנאם (ברכת הודייה) בפני האיש שהפך אגדה עוד בחייו והשפיע עלי ועל כולנו כה רבות.
הודיתי על הזכות שנפלה בחלקי ללמוד ממנו בחייו ולהיות נוכחת במותו.
השתהייתי שם למשך זמן שנדמה היה כנצח. ראשי היה ריק ממחשבות. ליבי היה מלא בהכרת תודה.
אחר כך יצאתי כדי לפנות מקום לבאים אחרי. הדמעות זלגו מעצמן. לא הפסקתי לבכות.
תחושת החסד שעטפה אותי בלתי ניתנת לתיאור במילים.
בחצר האינסטיטוט המשיכו להתגודד מאות אנשים: תלמידים, חברים, מכרים. היתה אוירה מאופקת ושקטה. מידי פעם ראיתי אנשים מתרפקים אחד על השני ובוכים. אחרי מספר שעות נשמעו קולותיהם של הברהמינים שרים מנטרות וודיות ומקיימים את הטקס של הכנת הגופה לשריפה. בשעות שנותרו התאספו מאות אנשים בחצר, חיבקו אחד את השני, ניחמו אחד את השני. כתבי עיתונות הגיעו, צילמו וראיינו את אנשי המשפחה ואת האנשים סביב. בסביבות הצהריים כשהברהמינים סיימו את טקס התפילה הורשינו שוב להיכנס ולהיפרד מגורוג'י.
בשעה 13:30 בצהריים נסענו כולנו למקום השריפה. המקום נמצא כחצי שעה נסיעה מהאינסטיטוט.
הטקס היה מפעים ועצוב. בדרך כלל לא נותנים לנשים להיות נוכחות אך הפעם ניתנה לנו רשות להיות שם.
הברהמינים שרו את המנטרות הוודיות .
כולנו התגודדנו סביב וחזרנו בשקט וביראת כבוד אחר המנטרות.
ראיתי מהמקום בו עמדתי שפרשנט סובב סביב הגופה מספר פעמים בזמן התפילות והברהמינים אחריו.
גיתה אחותו עמדה מאחוריו.
אחר כך הביאו עצים וחומרי בעירה והברהמינים שילחו את האש בגופה.
את המראות הללו לא אשכח כל חיי.
גורוג'י היה מוכן לעזוב את גופו. הוא דיבר עם בנותיו לפני מותו ואמר להן שהוא חי חיים מלאים ועכשיו הוא מוכן ללכת. לנכדתו אבהיג'טה הוא אמר: " I showed you all these things, now it is for you to realize them"
"הראיתי לך את כל הדברים, עכשיו זו את שצריכה לבחון ולהגשים אותם". את המילים הללו הוא אמר לפני מותו בבית החולים. אני מאמינה שהמילים הללו לא נולדו כך סתם לחלל העולם וכול אחד מאיתנו יכול לקחת מילים אלו לתוך חייו שלו ולתרגול שלו.
גורוג'י נמצא תמיד איתי. בכל תא ותא מתאי הגוף שלי, הוא חי וקיים. הוא איתי כשאני מתאמנת ומתרגלת, הוא איתי כשאני מלמדת. זכיתי להיפרד ממנו במותו, זכיתי ללמוד ממנו בחייו. זכיתי לשהות במחיצתו של האיש הענק הזה ולקבל ממנו ידע גדול ותשומת לב רבה.
ב.ק.ס. איינגאר השפיע על כל העולם במסירות שלו ליוגה ובחוכמה האדירה והאלוהית שלו. רבות נכתב ועוד ייכתב על האיש ומשנתו.
אני חוזרת אל ביתי, אל משפחתי ותלמידי. אני תקווה שאהיה כלי נקי להעביר את משנתו של גורוג'י תמיד.
מילים אלו נכתבו בפונה ב20 באוגוסט 2014