המוות בראי היוגה

מוות נראה למראית עין כשינה עמוקה. אכן הוא שינה ארוכה של המיינד. ההבדל בין שינה למוות הוא שבשעת השינה המיינד הסיבתי מתפקד ועשרת הואיוס, ערוצי הפראנה בגוף האנרגיה שלנו, אינם מופרעים וממשיכים גם הם לתפקד כרגיל. בזמן השינה הכוח החיוני נוכח. אנחנו מתעוררים ממצב השינה בהדרגה כשעדיין יש לנו סמסקרות לא מוגשמות ובהדרגה כשרבדים גסים יותר של המיינד מתחילים להתעורר אז המיינד חוזר לתפקד באופן רגיל ועובר למצב הערות.
אחרי המוות, כל שלושת הרמות של המיינד: הגס, המעודן והסיבתי – מפסיקים. עשרת הואיוס, שהם הערוצים בהם הפראנה (אנרגית החיים) זורמת, נעלמים ומתפזרים והחיים עוזבים את הגוף. המיינד המופרד נשאר במצב של רפיון, נושא את הסמסקרות אשר יקבעו את אופי הגוף אליו יגיע בעתיד. תאי העצבים הופכים חלשים ונטולי כוח והגוף הופך להיות נוקשה,חסר חיות וחיוניות.
עשרת הואיוס – ערוצי האנרגיה
הפראנה, האנרגיה הויטאלית בגוף האדם מורכבת מעשרה ואיוס או "צינורות אויר" או זרימות אנרגיה. חמישה הם פנימיים וחמישה חיצוניים.
הערוצים הפנימיים המיקום בגוף התפקיד
אודאנה גרון שולט במיתרי הקול ובקול
פראנה בין הטבור לגרון לב, ריאות, נשימה
אפאנה בין הטבור לפי הטבעת שולט בהפרשות שתן וצואה
סאמאנה אזור הטבור שומר על איזון בין פראנה ואפאנה
ויאנה כל הגוף מחזור הדם ותפקוד עצבי
הערוצים החיצוניים מפוזרים בכל הגוף ואין להם מיקום מוגדר:
נאגה (נחש) : אחראי על התרחבות הגוף, קפיצה, זריקה, מתיחה.
קורמה (צב) :אחראי על כיווץ הגוף, כמו בזמן קור למשל.
קריקארה : אחראי על עוויתות, פרכוסים, עיטוש, שיהוק, גיהוק, התפתלויות מכאבים.
דוואדאטה : אחראי על רעב וצמא.
דהאננג'איה: אחראי על שינה ונמנום.
כדי לקיים חיים צריך שתהיה הקבלה מוסדרת של הגוף, המיינד והפראנה שכוללת את עשרת הואיוס, אותם ערוצי אנרגיה בהם הפראנה זורמת. כשהואיוס אינם באיזון והקשר בין הגוף הפיזי לגוף האנרגיה מתרופף ונחלש – יגיע המוות. גיל מבוגר, תאונה או מחלה יגרמו לשינוי בתדרים של המבנה הפיזי. הפראנה והאפאנה נחלשים ודבר זה גורם ללחץ על הסמאנה שאינה מסוגלת יותר לשמור על קשר ואיזון בין שני הערוצים הללו. מאבק אלים מתרחש באזור הטבור ובא לידי ביטוי ב"נשימת טבור". זה סימן שהמוות מתקרב. כשסמאנה מאבדת את הויטאליות שלה ושפראנה, אפאנה וסמאנה משתנים והופכים להיות אחד ומתקיפים את האודאנה, אז בשלב הזה האדם אינו יכול לדבר או לבלוע. כשאודאנה מאבדת את הזהות הנפרדת שלה, אז הויאנה גם מצטרפת לכוח הקולקטיבי וכל הואיוס, הפנימיים והחיצוניים, נטמעים להיות אחד. הם נעים בתוך כל הגוף בכוח אדיר, מתקיפים את כל המקומות העדינים כדי למצוא מוצא החוצה. בסופו של דבר כל הואיוס הפנימיים יוצאים החוצה ואז גם החיצוניים יוצאים החוצה מלבד דהנאנג'איה, הואיו של השינה. זו "השינה של המוות". כשהגוף נשרף או נרקב, גם דהנאנג'איה עוזב וכל האנרגיה עוברת מהגוף אל החלל הקוסמי.
שלושה סוגים של מוות
מוות פיזי:
כל עוד מתקיימת הקבלה בזרימה ובתדר בין גלי הגוף וגלי התודעה – החיים מתקיימים. המוות מתרחש כתוצאה מגיל מבוגר, מחלה או תאונה. התדר הפיזי יוצא מאיזון או משתנה ואינו יכול יותר לקיים הלימה עם התדר המנטאלי. שני התדרים מתחילים להיפרד ואז המוות מופיע.
מוות נפשי:
כאשר התדר המנטאלי מתערער ויוצא מאיזון, ההלימה מופרעת והתוצאה היא מוות. דבר זה יכול להתרחש גם מנכישת נחש, אמנם לעתים רחוקות אך קורה שהפחד הוא כה גדול עד שהוא משפיע על התדר המנטאלי ואז המיינד והגוף מאבדים את הישורת וההלימה שלהם.
מוות רוחני:
כשהתרגול הרוחני הוא אינטנסיבי והסדהנה עמוקה מאוד, המיינד משיג מוקטי (שחרור) או מוקשה (חירות אולטימטיבית) אז הוא נטמע במיינד הקוסמי או בתודעה הקוסמית העליונה. המיינד עוזב את הגוף והגוף מת.
בבהגווד גיתה קרישנה אומר לארג'ונה שהמוות משול להסרת המלבושים הישנים ולבישה של בגדים חדשים. כך המיינד משיל מעליו את הגוף הקודם ונכנס לגוף חדש.
לאחר המוות כל הסמסקרות הקשורות לגוף הסיבתי מבשילות ומתכוננות למצב שבו הן "ייקטפו". הכוח של פרקריטי (הטבע) גורם למגע של המיינד שאין לו גוף, עם גוף חדש שרק עכשיו החל להיווצר ברחם של אישה, גוף שיש לו תדר דומה למיינד שעדיין אין לו גוף ואשר יאפשר לו להגשים את הסמסקרות הבשלות שלו. התדרים המנטאליים נקשרים עם גוף התינוק והוא נולד שוב מחדש.
שום אובייקט ביקום הזה אינו הולך לאיבוד, הוא נשאר לנצח דרך שינוי מתמשך והולך של צורות חיצוניות.