אחרי הרבה שנים אני מגיע לעומק. אני תמיד שמרתי לא לקחת את עצמי עוד ועוד. לא לפתוח בבת אחת עוד ועוד שערים.
(תהליכי עבודה פנימיים ביוגה)Parinama kramas
לא הלכתי לעשות הרבה מזה. שמרתי את עצמי בחדר. שם תרגלתי. בבית.
יש לנו כבני אדם יכולות מוגבלות אבל אנחנו חוקרים את התנוחות. כל אסאנה היא פלא. היא אינה תנוחה גופנית בלבד. ועל ידי פרינמה קרמה שונות יש לתנוחה ביטויים שונים. החומר הבסיסי הוא דומה אבל כל כך הרבה דברים שונים הגיעו ממנו. אינסוף ביטויים.
בכל מצב יש שינויים. כשמשהו משתנה בתוכך במרכז שלך, יהיו לך תנאים שונים שיעלו. המניע, התנועה, הנושא, המטרה.
לא יתכן שיהיה מישהו בלי מורה !! זה לא שיעור של יום אחד ללמוד מהו הדבר המרכזי של כל עשייה שלכם. כשאתם מזהים את זה, אתם יכולים לזהות מה אתם עושים. אתם צריכים להפוך להיות מהנדסים של מי שאתם ושל ההתגלמות שלכם בגוף. אם אתם ממושמעים מידי תהפכו להיות דוגמטים. תהיו הרפתקנים ! תחקרו ותהיו הרפתקנים. תבדקו כמה שערים ודרכים יכולים להתבסס על ידכם.
יש לנו מערכות ביו דינמיות שונות של הגוף והמיינד. יוגה היא לא נושא לאנשים אינטנסיבים.
המינד מתעצב. אתה המהנדס והמעצב של ההתגלמות שלך בגוף וברוח. אנחנו נותנים הרבה כלים. תנוחות שאפשר לעבוד איתן. פוטנציאל שאתם יכולים לנהל. אסאנות הן כלים אדירים. לדוגמה:
מריצ'יאסנה 1
אוטיטה טריקונאסנה
בהרדוג'אסנה
מריצ'יאסנה 3
תראו בכל התנוחות הללו את העושה, העשייה והנעשה..
ספר הוא דבר חיצוני. אבל מה קורה בתוכך?
היודע, הידיעה, הידוע.
אתם הולכים רק אחרי הדברים הידועים. העיניים אינן יכולות לראות, הן רק כלים לראייה. יש משהו מעבר לעיניים. יש שם ישות, כוח אלוהי, המאפשר לך לראות. כוח הנראה והכוח לראות.
Adi devic
Adibhumik
Adhyatnik
העיקרון של התודעה הוא צ'יטניה
איך תהליך הידיעה מתרחש?
גם כאן הידיעה, היודע והידוע.
איך תהליך הידיעה מתרחש בתוכך? התהליך בתוך תוכך. לא ידע אקדמי. איך תקבל את הידע בלי הוריטי (נטיה) שלו ?
דמיין מצב שבו אתה לגמרי לבד. כאן אני מדבר כל הזמן ומפריע לתהליך המחשבה שלכם.
אני מדבר וזה משפיע על התודעה שלכם. כשאתם לבד מה הוא תהליך הידיעה ?
רואה, נראה, ראיה.
הידיעה היא כוח הידיעה בתוכך.
Indriyas
הן 14 אלוהויות הן אינן חושים. מאחורי כל האיברים נמאות האלוהויות האלה.
על ידי הכוח הזה העיניים רואות, האוזניים שומעות, האף מריח. משהו שהוא מעבר לעיניים רואה.
אני חושב. איך אני חושב? למה? מתי? איך? מאיפה זה הגיע? נסו להפוך את המחשבות ואת תהליך החשיבה לאובייקט. תתבוננו בזה. קשה לנו לראות את עצמנו. לכן אנחנו רואים את ההשתקפויות שלנו.
הפכו את המחשבה לאובייקט.
הפכו את תהליך החשיבה לאובייקט.
זוהי הדרך בה תוכלו להפוך להיות העד, המתבונן. הישות של המתבונן היא ישות מהותית ביוגה.
איך יוכל היודע לדעת את היודע עצמו?
איך תוכל לדעת את היודע? זוהי ההעמקה והחדירה פנימה. ההתבוננות. המחשבה עצמה צריכה להפוך להיות אובייקט.
החושב, החשיבה והמחשבה הם כולם מחשבה.

יוגה היא תודעה מתפתחת. יוגה היא מצפון מתפתח. אנחנו מפתחים את זה דרך מה שאנחנו עושים.
אם אתה טועה ואינך יודע שאתה טועה, המורה יתקן אותך. בשלב מאוחר יותר אנחנו מצפים שהתלמיד יבין שהוא טועה וצריך לתת לו את החופש לתקן את הטעויות שלו. אם התלמיד יודע שמה שלא יהיה, יתקנו אותו – זה מצב לא טוב.
כהורה אתה מצפה שהילד יתחיל להבין מה נכון ומה לא נכון. אם הוא לא מבין אתה מתקן אותו. אחרת אם אתה מתערב בכל דבר הילד לא יתפתח. כמובן שאתה נמצא שם כדי לעזור לילד.
זה לא דבר טוב להמשיך ולתקן תלמידים. המורים עלולים בקלות להפוך להיות "מוצאי פגמים". אם אתה מפתח טבע ביקורתי ומוצא כל הזמן טעויות זה נורא. המורה מתחיל לפתח אישיות חסרת סבלנות.
יש לך עולם מלא. יוגה היא נושא הוליסטי.
אני לא נותן לכם הנחיות.
אם אני רוצה לקנות ירקות בשוק ליום אחד, מספיקות לי 2 ידיים ו- 10 ק"ג. אם אני לוקח משאית עבור זה – זה יותר מידי. זה מה שאנחנו עושים. גורוג'י היה המשאית. אנחנו לא השתמשנו בפוטנציאל שלו. לא כל דבר צריך להילמד על ידי גורו. לא כל דבר אפשר ללמד אבל כל דבר אפשר ללמוד. מתוך התבוננות בו (באיינגאר) אפשר היה ללמוד המון. לא הרבה אפשר ללמד. אל תצפו שאת הכול אפשר יהיה ללמד. גם כשאתה מאוהב ואוהב אינך יכול לבטא את האהבה שלך במילים. היא מעבר למילים.
כל הדברים נמצאים ביחסי גומלין, בתלות הדדית. תלות היא מציאות. כשקיימת תלות הדדית אין מקום לקונפליקט למרות ההפרדות. עליך ללמוד לזהות מי היא הישות התומכת והנדיבה שלך. הגורו בתוכך. כאשר אנחנו איננו מבחינים במציאות זה גורם לנו לעשות המון טעויות. אם אינך נמצא במצב תודעה יוגי זה מצב שאינו יכול להיות ללא אשמה.
מדיטציה היא לכל אחד. אנחנו חושבים שאין לנו מספיק מיומנות.
יש הרבה עליות וירידות בתרגול שלנו. אנחנו צריכים ליצור תנאים לתרגול שלנו. אנחנו רוצים להשיג אבל אנחנו לא מספיק דואגים לבסס את התרגול. אנחנו חייבים שיהיו לנו תנאים מסוימים. אם אנחנו כל הזמן שועטים קדימה אנחנו לא בעצם מתקדמים. אם כל הזמן מתקנים אותנו זה לא יעבוד. מתישהו אנחנו צריכים לעצור. קחו לכם הפסקה, אתם חייבים לעבוד כדי לבסס את התרגול. הגישה צריכה להיות " אני רוצה להטמיע את מה שלמדתי ולא מייד למהר לקבל עוד הנחיות, עוד נקודות ".
תפתחו רגישות. אתם לא צריכים כל הזמן לשעוט קדימה ולהביט קדימה. אם אתם מפתחים רגישות אתם תבינו איך האסאנות מבוצעות עליכם. רגישות יוצרת התעצמות. לכו לכיוון של תרגול דיסקרטי ומלמד. אתם תלמדו לדעת את השינויים שמתרחשים אצלכם.
לדוגמה אם אתם מתרגלים שירשאסנה (עמידת ראש) אחרי טדאסנה (עמידת הר). השירשאסנה מתרחשת לא מהרגע שאתם עומדים על הראש אלא רק אחרי זמן מסוים. מגיע מצב שהמאפיינים של שירשאסנה מגיעים. אתם מודעים לזמן שהמאפיינים מגיעים ואז המצב של שירשאסנה מגיע אבל הוא לא סטאטי. זה מתחיל לשקוע.. עד שזה לא שירשאסנה.
לאלוהים שלך אין צורה אך הוא נמצא בכל הצורות.
Antaryami
הוא השליט הפנימי. הוא אישוורה. זוהי ישות אשר נמצאת אצל כולנו. זה לא מבוסס על אמונה, זו מציאות. זוהי ישות מטאפיזית בתוכנו.
כשאתה מתרגל, אחרי שהבאת את עצמך לתנוחה במאמץ של השרירים, צריך, מבלי לאבד את המקום שהגעת אליו, להוריד את המאמץ. תשאל את עצמך: "האם אני יכול להוריד לאט ובהדרגה את המאמץ? אני לא מתפשר על ועם התנוחה. משהו יקרה במהלך החיים שיווצר איזשהו משבר. אז אם אתה בתהליך של התבססות והאחדה, המשבר לא ישפיע עליך כל כך.
החיים מביאים איתם מצבים שונים.
כל אימת שאתה הולך על אינטנסיביות ועל מאמץ אתה צריך להוריד הילוך. אתה צריך להתארגן על רמות אינטנסיביות שונות. בהתאם לתקופות שונות, עונות שונות, זמנים שונים בחיים. ליצור רמה של סטנדארט מינימלי. זה יכול להיעשות בכל זמן. גורוג'י לא יכול היה לעשות כל הזמן כמו ב"אור על היוגה". הוא יצר סטנדארט מינימלי עבור עצמו.
אם אתם כל הזמן מתרגלים על מזרן, הרקמות הרכות בכפות הרגלים לא יפתחו אינטליגנציה. המזרן אוחז בך כך שהרקמות הרכות לא מתחנכות.
לפעמים תתרגלו בלי מזרן כדי לחנך את הרקמות הרכות בכפות הרגליים.
בשירשאסנה או סופטה פדנגושטאסנה או סופטה בדהה קונאסנה תביאו את מעגל הנשימה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. בצעו אודיאנה. אודיאנה מאוד חשובה בנשימה פראנאימית. לא רק לנשום אל בית החזה. כאשר נושמים נשימה מלאה ומגיעים לבית החזה זו נשימה מלאה אבל אולי לא שלמה. אני מציע נשימה מעגלית. אודיאנה קטנה שהופכת לאודיאנה רחבה. השאיפה היא באודיאנה באזור הבטן.
אתם כמורים צריך שתהיה לכם יכולת אבחנה. אנחנו לא מוצרים שנוצרו בבית חרושת. לפתח תרגול של אודיאנה בשאיפה או בנשיפה זה עולם ומלואו. הבנדות מגיעות יחד, לא בנפרד. האודיאנה שאנחנו עושים היא מודרה ולא בנדה. מה שלא תעשו, יש דליפה של הנשימה.
ישנם צעדים להתבגרות והתבססות התרגול. ישנן תבניות של וילומה פראנאימה שיובילו אותך לעומק ובגרות בתרגול. אינך יכול לרצות להתבסס ולהתבגר בתרגול שלך מבלי שתכיר את את הרמות השונות של התרגול. יוגה עוסקת בתודעה. בחומרים של המיינד. אינך יכול לעקוף את זה בדרך לעומק ובגרות.
לצלילים יש פוטנציאל. קיימת פראנאימה עם מנטרות. הסרעפת ממש נושפת דרך הצלילים של האותיות. זה מעורר את הקונדליני בפראנאימה קושה. שם הקונדליני נדמית לנחש והנחש מכשף. זה לא תיאור ביו מכני שיגרום לכם לעשות את זה. לצליל יש פוטנציאל לגרום לכם לעשות את זה.
Nada Brahma
כך זה נקרא. אתה צריך להפוך להיות אמן הנשימה. כמו שצורף הוא אמן הזהב. תקחו איזשהי תבנית נשימה ותעבדו עליה עם הצלילים. זה יעזור לכם לפתח רגישות. יוגה אינה נעשית, יוגה מתרחשת. הקריות של הפראנה עושות את זה. אתה אינך צריך לעשות את זה. זה מטיל את הכישוף שלו. יוגה במהותה מתרחשת.
כשאתה לומד, אתה לא יכול להיות כל כך צר ונוקשה.
זה בעצם שימוש במנטרה. אפשר להשתמש במנטרות זרע. לצ'קרות יש את המנטרות זרע שלהן

אבא שלי ב.ק.ס. איינגאר לא ממש הלך בדרכו של המורה שלו קרישנמצ'ריה. הוא זיהה את הפוטנציאל של עצמו ומיצה אותו לטוב ביותר. הוא ניגן בתוף שלו. האם אני צריך להלך בנעליו? הוא מיצה את הפוטנציאל עד תומו ובדרך הטובה ביותר. הוא מימש את הטבע שלו. ומזה אמרתי שאלמד איך לזהות את הפוטנציאל שלי. הוא הלך בדרכו בחיים. חלק מהתלמידים לא אהב אבל הוא אמר זו הדרך הטובה ביותר בין אם אוהבים את זה או לא. לא עניין אותו להרשים. הוא לא היה פורמלי. הוא לא ממש תמיד התחשב בדעתם של אחרים. הוא היה איש של משימות קשות. הוא חגג מבלי לנסות להרשים. הוא היה חופשי.
אני לא יכול להיכנס לנעליו. את זה הבנתי.
המורה שלו לא לימד אותו. אבא שלי היה התלמיד של עצמו. הוא למד מיוגה. אתה לומד יוגה מיוגה. לימוד עצמי מלמד אותך יוגה. ויוגה מלמד אותך סודיהיה, לימוד עצמי.
לכם יש גישה של לעשות,
Doing culture
מה כל איבר עושה? מה עלי לעשות? מה אני צריך לעשות בטריקונאסנה עם הרגליים? האם יש משהו שנקרא אפליקציה של הרגליים? ישנם שימושים שונים לרגליים וברגליים. לעשות ולעשות שימוש אלו הם עולמות שונים. ישנם שימושים שונים ברגליים. גורוג'י עשה שימוש ברגליים עבור בית החזה, עבור האגן, עבור הכתפיים… עבור מה עושה שימוש ברגליים?
אני מנסה לפתוח את מה שאני מבין מהתרגול שלו. אני לא מלמד !
אבא שלי (איינגאר) לימד אתכם ולכן למדתם. אך באיזשהו מקום עכשיו זה הזמן שלכם. מה שהוא עשה בתוכו
הוא עשה. אני לא הולך בדרכי ההוראה שלו. התרגול שלו השתקף בהוראה שלו. הו היה ערוץ פילוסופי. אתם צריכים לעשות להשתמש בעצמכם עבור עצמכם. תעשו שימוש בגוף, בנשימה ובמיינד שלכם. עבור המטרות שלכם. אל תתנו את כל מה שיש לכם. זו טפשות. לא בכל ההירארכיות צריך לעשות עד הסוף. תשאלו את עצמכם: מה קורה עכשיו?
בשלבים מסוימים אתם שואלים: האם אני עושה נכון? אבל אתם צריכים לפתח בעצמכם את הראיה של נכון או לא נכון. לכן אני לא נכנסתי אל ההרגל של לתקן כל הזמן. כשתלמידים מתחילים אז כן. אך "מתקנים" הם לא מורים. מורה צריך לפתח מודעות בתלמידים, צריך להעצים את התלמידים, לפתח אינטליגנציה בתלמידים. אינטליגנציה מאבחנת.
Diagnostic intelligence
המורה צריך לחנך את התלמידים ואחר כך לתת להם להחליט מה נכון ומה לא נכון. צריך ליצור אצלם את היכולת להבחין אחרת זה כמו "ילד לא מפותח".
תפתחו את הרגישויות שלכם עצמכם, את המצפן הפנימי שלכם. אחרת אתם לא מורים אלא "מתקנים".
לאנשים יש נטיה למצוא פגמים באחרים אבל הם אינם מוצאים פגמים בעצמם. מורים מפתחים טעם רע הם "מחפשי פגמים". למה להעריך מורה כזה?
מהאסאנות אנחנו לומדים את הקשר לפראנאימה אנחנו מתרגלים אסאנות כדי להבין את תהליך הנשימה.
תלמדו את השימושים של הנשימה: על ידי הנשימה, על הנשימה. תלמדו את האפליקציות של הנשימה. היום אתם רוצים רק לווסת את הנשימה אך אולי הנשימה תוכל לווסת אותך? אולי שני הדברים?
שימוש בנשימה הוא עדיין לא פראנאימה. צריך להכיר את הפוטנציאל של הנשימה, את השימוש ואת התועלת שלה. לא להתרכז רק באליינמנט. אנחנו לא מחזיקים בידינו רק תנוחות שונות. תהליכי הנשימה הם קשים. צריך ללמוד את הפילוסופיה של הנשימה. האסאנות הן פוטנציאל עבור הנשימה. אנחנו מתהווים מרגע לרגע.. שינוי הוא תהליך מתמיד ואף אחד לא יכול לעצור את זה. השינויים הללו יכולים להפוך להיות איטיים או שהכיוון שלהם יכול להשתנות על ידי הנשימה. האסאנות לוקחות אותך למצבים שונים של הגוף והמיינד.הנשימה היא הכלי. יש לה פטונציאל עצום. היא יכולה להוביל אותך אל הפראנאיאמה.
מהאסאנה אתה יכול לצפות לדברים מסוימים. תלמיד לא יכול ללמוד רק איך לבצע תנוחה כיוןן שצריך לפתח איזשהי הסתכלות והתיחסות ולשמר אותה. אינך יכול "למות" בתנוחה. אתה צריך שיהיה לך חופש באסאנות. קצר ומתוק לא קשה וארוך. מהו חופש באסאנה? תארגן את המצב שלך. כדי שתהיה שם ותוכל להיטמע. להיטמע עבור מה? אל תפתח מאפיינים של רק לעשות. היוגה מספרת לך שהיא אינה כלל רק לעשות. להיות בנינוחות ולצאת מהתנוחה בנינוחות. כמה דברים יש באסאנה? זה מלמד אותך תהליכים פנימיים. יש הרבה לדעת הבה נלמד ונדע בחיים האלה. זה יהיה גם עבור החיים הבאים. אל תהיו מעשיים בלבד. נסו להבין את מה שאתם יכולים לדעת ולא רק את מה שאתם יכולים לעשות. מיינד שהוא מעשי הוא לא טוב לתלמיד יוגה. מתחילים בפראנאימה פשוטה. יוגה היא בביסה משהו יצירתי והיא אינה קשורה לכושר גופני.
תפתחו ערנות. ערנות ונשימה הם שני צדדים של אותה מטבע. ליוגים יש מודעות למצב שלהם ויש להם מודעות לנשימה. המודעות זורמת. מודעות היא זרימה בלתי פוסקת ולכן אפשר להתחיל את תשומת הלב משם. כל דבר אחר בא והולך. המודעות מתפתחת על ידי העבודה שלך של תהליכי יוגה. אתה צריך לפתח את המודעות ואת המצפן הפנימי שלך. כשאתה מגדל ילד אתה מתקן אותו בהתחלה אבל אם הוא כבר גדל הוא צריך לדעת שהוא טועה. אין טעם לתקן ולתקן. צריך לתת זמן. לתלמידים שלך יהיה שיעור מזה שתיתן להם זמן אחרת לא יהיה להם שום שיעור ששייך לחיים שלהם. תלמיד מתחיל אני מתקן כי הוא לא יודע מה נכון ומה לא נכון וזו האחריות שלי לתקן אותו. ברגע שהתלמיד מפתח חוש אחריות לא צריך לתקן אותו.
אנחנו כולנו מכווני מטרה אך בעולם הרוחני התהליך הוא חשוב ולא השגת המטרה. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו חייבים להשיג. אם ההתיחסות שלך ליוגה אינה ארצית, התהליך יהיה ארוך. זה ייקח הרבה גלגולי חיים. מהו בכלל השחרור ? אתה הולך למרחק ארוך מאוד שהוא מעבר למילים. אתה צריך לפתח תבנית של המיינד. אם אה מרגיש שזה יותר מידי עבורך, אינך תלמיד. אתה רוצה קצר ופשוט אבל אין קיצורי דרך ביוגה. אם אתה הופך את זה לפשוט מידי, אתה מאבד את זה. תפתחו את ההתיחסות הנכונה. אתם חייבים לפתח צלילות חדשה.

במפגש הראשון שנקרא מפגש הכוונה ואוריינטציה, פרשנט היה אמור לתת לנו כיוון לסמינר. הוא דיבר ואמר את הדברים הבאים כשהרבה הומור מתובל בדבריו: איך אני יכול לתת לכם אוריינטציה ? אני עצמי לא באוריינטציה עם עצמי (כולם צוחקים)… אני לא רואה דברים, אני מתבונן. אינטנסיב זה משהו שמעלה בך חרדה. אני לא מעביר Intensive
אלא אני יוצר אורך Extensive
אלו שמארגנים אינטנסיבים הם בלחץ בלתי רגיל והם אף פעם לא ממש נורמלים וגם אלו המשתתפים לא לגמרי נורמלים. אינטנסיב יוצר חרדה והתלהבות יתר. זו אחת הסיבות שאני לא עושה אינטנסיבים. אני מלמד רק בפונה. זה לא שאני לא אוהב אחרים. זה לא העניין. אני רוצה להיות בבית ואני רוצה להיות לא פורמלי. זה הבית שלי. התלמידים מכירים אותי. הם לא התלמידים שלי. הם התלמידים שמגיעים לכיתות שלי. זה לא פורמלי. אני לא יכול להיות מורה למתחילים שהם מפוחדים ויש להם שאלות לגבי היכולת של עצמם. בכזה סוג של יחסים היוגה לא יכולה להתרחש. לכן ההתכנסות שלנו היא התכנסות שאינה קונבנציונלית. (פרשנט יוצר הרבה חידודי לשון) Unconventional convention
אינטנסיב שכזה צריך להיות מתוכנן וזה לא האופי שלי. אני לא מורה. משהו בי מלמד. אני לא צפוי. אני גם לא רוצה ליצור בעיות למארחים שלי. אני לא צפוי. אתם מתכננים. אני זקוק להרבה חופש כדי ללמד, אני לא יכול להיות פורמלי. אני לגמרי לא מודע למה אעשה ברגע הבא ולכן אני לא יודע איזו אוריינטציה אני יכול לתת לכם (כולם מתפקעים מצחוק .
יוגה היא בענין התנהלות החיים. אין דרך להיות באוריינטציה לחיים שלך.
אחד הפילוסופים אמר שהחיים הם דרמה – הטכסט שם ואתה צריך לשחק את התפקיד שלך. בחיים אתה צריך לשחק בלי טכסט. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל דבר. אין טכסט לחיים. יוגה היא מהחיים והיא לחיים וכמו שהחיים אינם צפויים, גם אנחנו צריכים להיות לא צפויים. אמנם זו לא תכונה כל כך טובה אבל בחיים אתה צריך ללמוד להיות צפוי בעניני החיים, אבל יוגה היא לא ביזנס של החיים.
יוגה מאפשרת לנו להתבונן ולראות באופן אחר. בסנסקריט זה נקרא דיויה דרישטי
Divia drsti
בבהגגוד גיתה קרישנה נותן את היכולת הזו לארג'ונה ואז הוא רואה באמת מי קרישנה הוא. ארג'ונה רואה את קרישנה בכול.
לקדושה יש צורות שונות.
בתוכנו נמצא השליט הפנימי
Antaryami
הוא שולט מבפנים, לכן אנו לא מרגישים עבדות. האספקט הזה נמצא בתוך הלב. זהו אישוורה. הוא בתוך הפורושה הרוחני. הוא העיקרון הרוחני. נשמת הנשמה – פורושה ויששה בתוכנו. אל אישוורה צריך להתמסר באופן טוטאלי. הוא מנהל הכל מבפנים. האישוורה בתוכנו אינו הבורא האוניברסלי. הוא מכוון אלינו בלבד. אך מבחינת המהות זה אינו שונה.
האדם יוצר נפרדות אך מתוך לוויין לא רואים את הגבולות. האדם יצר את הגבולות. לאישוורה ניתן השם. אישוורה הוא קונספט לא רק שם. הוא השולט הפנימי, המאפיין, הישות. קודם מתקיים האובייקט ורק אז קוראים לו בשם. כאן השם בא קודם והעצם בא לאחריו.
מה שאתה למדת ומה שאתה מלמד אינו בהכרח מה שאיינגאר לימד. כשאנחנו קולטים זה שונה כי אין לנו אותו רקע. מה שאנחנו מקבלים או קולטים שונה אחד מהשני.
איינגאר אמר בזמנו " אני הופך דברים קשים לקלים ופרשנט הופך דברים פשוטים לקשים".
הוא היה מתקן. אני לא מתקן. הגישה שלי היא שאני לא ממהר. התלמידים שלי לא ממהרים. אם יש טעות פטאלית אני מתקן. לא מצאתי את זה חשוב בהוראה שלי לתקן את התלמידים אלא לפתח מודעות. אני עצמי צריך לדעת שטעיתי. אני עצמי צריך לתקן את עצמי. נראה לי עדיף שהאדם יתקן את עצמו, יגיד זה נכון וזה לא נכון ומשהו בתוכו יגיד – אני רוצה לעשות את זה נכון.
גורוג'י רצה שנפתח את היכולת לראות מה נכון ומה לא נכון. שנפתח מצפן פנימי.
התהליך צריך להיות איטי.
אני עצמי כל הזמן משנה את צורת העבודה שלי. כשאבי התחיל ללמד היה לו מומנטום. אני ראיתי את זה. אני נהגתי להסביר מה הוא עשה. ישבתי בפינה, הקשבתי לו וראיתי איך אתם מקבלים את מה שהוא אומר. הוא היה אומר לי לגבי הטעויות שלי. אני לא הלכתי למקום אחר. הייתי כל הזמן בפונה וכל הזמן בבית.
אתה מלמד את מה שאתה לומד ולא מה שמועבר לך בהוראה.
מה גורוג'י ניסה להגיד ולמה הוא התכוון? הוא היה צריך ללמד בשפה אחרת. זה היה מאוד קשה. חשוב שנשתמש בשפת האם שלנו כשאנחנו מלמדים.
תהיו פתוחים לספקות שלכם כלפי וכלפי ההוראה שלי. אני מלמד את מה שאני הבנתי. איני טוען אף פעם שאני מלמד מה שאיינגאר לימד. אתם חשופים לשיטות שונות של יוגה אבל זה לא המצב איתי. אני לא חשוף לכל זה. בכל 30 השנים האחרונות לא קראתי שום ספר יוגה אחר. אני קורא הרבה. את המיינד שלי ואת המיינד של התלמידים שלי. אני קורא את המיינד שלי עצמי. זו הבנה שלי של הוראתו של גורוג'י.
שמרתי על ריחוק מכל תהליך הסרטיפיקציה והתעודות למורים. זו לא דרכי.

זהו תרגום שכתבתי סימולטנית בעת הוראתו של פרשנט בפונה בדצמבר האחרון.עבור פרשנט איינגאר זו היתה התנסות ראשונה שבה הוא לימד קבוצה גדולה של מורים בכירים שהתאספו לכבוד האירוע מכל קצוות העולם. בדרך כלל הוא מלמד בצניעות את המורים שמגיעים מחו"ל לשהות במחיצתו במשך חודש. הוא מלמד את כיתות הבוקר המוקדמות 3 פעמים בשבוע. בכיתות אלו נמצאים גם תלמידיו המקומיים שבאים אליו בהתמדה לאורך השנים. הסמינר בו לקחתי חלק היה עמוק ומרתק מעבר לכל אפשרות מילולית לתאר את החוויה היוגית שפרשנט בדרכו הצנועה והחכמה העביר את כולנו. אעביר את הדברים עד כמה שאפשר נאמנים לדבריו של פרשנט לטובת היוגים בארץ:

ללמוד את היוגה – יש הרבה לדעת, לדעת ולהכיר את מה שאתה. אתה עצמך זה הדבר הכי פחות ידוע לך בחיים האלו. את עצמנו אנחנו לא יודעים. לדעת יוגה זה אומר שאתה מתחיל לדעת את עצמך, את האספקט של הליבה שלך. כשאתה מתוודע אליו אתה מתחיל לדעת יוגה. אם אתה יודע את היוגה אתה יודע את עצמך. יש לך מראה. אך אתה אינך מכיר את איך שאתה נראה עד שאין לך מראה. משהו צריך להראות לך את עצמך. אינך צריך לדעת את המראה אבל אתה רוצה לקנות מראה טובה שתשקף לך את עצמך. לדעת את המראה על ידי ראיית ההשתקפות חשוב יותר מאשר לדעת את המראה. יוגה היא דרשנה. אתה לומד דרך התנוחות אבל התנוחות אינן המטרה אלא הן אמצעי. זו אינה משימת חיים ללמוד את התנוחות. התנוחות הן כלים לא רק כדי לדעת מה אתה יכול או אינך יכול לעשות או לבצע. הן הופכות להיות מצבי גוף שמהן אתה לומד. הגוף שלך הוא הטקסט שלך, הספר שלך. המיינד הופך להיות ספר.
האם התנוחה מלמדת אותך יוגה?
לתנוחות יש פוטנציאל אופטימלי להיות ספר של יוגה ומראה בה הינך משתקף. התנוחות הן תנוחות אייקוניות וארכיטיפים. לנו עצמנו יש יכולת לקרוא את האחר עד גבול מסוים ואחרים יכולים לקרוא אותנו אך לנו יש בעיה לקרוא את עצמנו. העורב מסוגל להביא עין אחת שלו אל ארובת העין השניה. לנו אין יכולת כזו. אנחנו יכולים להפנות את החושים פנימה אל העולם הפנימי שלנו ואלו הדברים שאנחנו לומדים מיוגה. לא רק מה שאנחנו יכולים או לא יכולים לבצע.. זה הלימוד שלנו של יוגה.
אל תצפו שאלמד תנוחות ואתקן את התנוחות שלכם. ללמוד את התנוחות כדי לבצע אותן שונה מללמוד כדי לדעת. כאן אין את העניין כמה אני יכול לעשות. הרדיוס של מה שאתה יכול לעשות הוא מוגבל אך הרדיוס של מה שאתה יכול לדעת הוא מאוד רחב.
בגיל מבוגר הלעשת – מתקטן. אנחנו כולנו אחרי הגיל המבוגר. אם אתה יודע אתה מתבונן בעשייה שלך. מנקודת מבט כלכלית אתה עושה עם פחות משאבים. אתה מתאמץ פחות. החינוך של יוגה הוא חשוב. הידע הוא חשוב.
יוגה אינה הישג של גלגול חיים אחד. זה לוקח הרבה גלגולי חיים. אם יש לך את הידע הוא עובר איתך גם לגלגול הבא. מה שאתה משיג ברמת הגוף לא יעבור הלאה אבל הידע הופך לסמסקות והוא עובר הלאה.
אני מלמד אתכם להיות המורים של עצמכם.
יוגה היא נושא מאוד רחב. מהו הלימוד של יוגה? ישנם שני אספקטים ללימוד היוגה:
ללמוד לעשות משהו – יש לנו הרבה ללמוד ומה לרשום בתנוחות השונות. אני לא רוצה לעשות את זה כי זה אומר שלא למדתם מספיק, שהמורים שלכם לא לימדו אתכם. לא אלמד אתכם איך לעשות את התנוחות השונות.
האספקט האחר הוא: לדעת יוגה – הזנחנו את האספקט הזה.
ביוגה לא צריך לצפות למשהו מוגדר. ביוגה הקלאסית אין את הציפיה הזו שאתה מחכה למשהו מוגדר. אני באמת לא יודע מה אני הולך לעשות. לגורוג'י לא היתה הפריבילגיה הזו. הוא הקים את האינסטיטוט הזה והאינסטיטוט הזה (מוסד האם של איינגאר בפונה) היה קיים בשבילו כדי ללמד בו. הוא היה צריך לעבוד קשה מאוד. אנחנו דור שני – הוא עשה את העבודה בשבילנו. הוא הפיץ את היוגה. אם אני הייתי עושה כמוהו זה אומר שהוא לא עשה מספיק. לכן לא עשיתי את זה. לא עבדתי בהפצת היוגה. הוא עשה מספיק ואני צריך לעשות משהו אחר. החזון שלי הוא אחר. הוא עשה הרבה. כשהוא הרים אותי על כתפיו בעודי ילד, יכולתי לראות דברים שהוא לא ראה. הוא נאבק על הארוחות שלו, על האוכל שלו. זה לא אומר שאני צריך להתחיל מאותה נקודה. זו שטות. אני למדתי מהאופן שבו הוא מיצה את הפוטנציאל שלו למקסימום. הוא עצמו לא ממש הלך בדרכו של קרישנמצ'ריה המורה שלו.
זהו החלק הראשון. המשך יבוא.