פסי פייג מסכמת מדבריהם של תלמידיו של גורוג'י, באירוע גורו פורנימה 2017
בערב הירח המלא, התכנסנו תלמידים ומורים לחגוג את חג המורה, הגורו פורנימה. האולם היה דחוס מקיר לקיר וישבנו , צמודים זה לזה בסגנון הודו. ההתרגשות היתה גדולה והצפיפות לא הפריעה לאף אחד מאיתנו. על הבמה הונחה תמונתו של גורוג'י מעוטרת בזר פרחים. גם פסלו של פטנג'לי עוטר בפרחי חג. מאחורינו בשורה האחרונה ישבו גיטה, פראשנט וסוניטה, ילדיו של גורוג'י ממשיך דרכו של ויאסה.
את הערב פתח תלמיד ותיק של גורוג'י, בירך את הנוכחים ונשא דברים:
"תפקידו של הגורו הוא להדריך אותנו ולרומם אותנו. הגורו מתואר בהמנונים הוודים באופן הבא:
tvameva mātā ca pitā tvameva
tvameva bandhuś ca sakhā tvameva
tvameva vidyā draviṇam tvameva
tvameva sarvam mama deva deva
אתה האימא שלי, אתה האבא, אתה האח, אתה החבר. אתה הידע, אתה השפע. אתה הכול עבורי הו אל האלים.
בירח המלא הראשון של עונת הקיץ ועונת המונסון, הטבע עובר שינוי דרמטי והכול עכשיו מואר באור, האור הזה מסמל את המסירות שלנו לגורו.
ויאסה היה הראשון שארגן וסידר את הידע שנמצא בארבע הוודות העתיקות. הוא גם כתב את המהאבהרטה. דמותו נמצאת באפוס הזה. הוא חיבר פרשנות מפורטת ליוגה סוטרות של פטנג'לי, שעברה בעל פה מדור לדור, וערך וקטלג את הכתבים והשלוקות (פסוקי שיר).
הגורו שלנו (ב.ק.ס. איינגאר) ערך וסידר את הידע של היוגה ולימד אותנו ליישם את הידע בחיי היומיום. לפיכך גורוג'י יכול להיחשב כממשיך דרכו של ויאסה.
מהו גורו?
פִירוּזַה, תלמידה ותיקה של גורוג'י, המלמדת במומבאי, נשאה את הדברים הבאים:
"באירוע המיוחד הזה של גורו פורנימה הנקראת גם ויאסה פורנימה אני קדה לגורוג'י, שהוא הויאסה של חיי.
גיטהג'י ופרשאנטג'י הם הגאנשה של חיי כי הם עזרו לי להבין את ההוראה של גורוג'י.
גורו משמעותו לנוע מחושך לאור. סילוק החושך. כשהחושך מסולק נגלה האור ומתקיים. האור קיים כל העת אך לעתים הוא נסתר.
ישנם הרבה אנשים העוזרים לנו לסלק את החשיכה מחיינו. ההורים הם הגורו הראשון שלנו והם מלמדים אותנו את השיעורים הראשונים שלנו. לאחר מכן יש את המורים שמעבירים לנו את הידע צעד אחר צעד. ישנם אחרים שמלמדים אותנו על דרך השלילה איך לא להיות ומאילו מעשים להימנע, כי הם עצמם נמצאים על דרך שאינה טובה – גם אלה נחשבים למורים שלנו, בעיקר אם אנחנו מוכנים ללמוד את השיעור הזה מהם. ישנם אנשים עם תכונות שליליות, שאותם לא נחשיב כמורים, אך בתוך כל התכונות השליליות שלהם יכולה להימצא תכונה אחת טובה. גם כאלה יכולים אולי להיות מורים טובים, לקריקט למשל, כי גם הם יכולים ללמד משהו. הייתה לי מורה בעבר שנהגה לזרוק חפצים על התלמידים שלה. אותה מורה נתנה לי בסיס מצוין ללימוד הדקדוק האנגלי. אם כך, כל אחד יכול להפוך להיות מורה למשהו עבורנו בחיים. זהו ספקטרום רחב ובתוכו הרבה אכן הופכים להיות מורים עבורנו. השאלה היא האם הם יכולים להפוך להיות גורו ?
יום אחד צפיתי בתוכנית טלויזיה בערוץ הרוחני ומצאתי את עצמי כועסת על האדם שישב על הבמה והציג את עצמו כגורו. אחד מהקהל עמד ושאל אותו: "גורוג'י אני זקוק לעזרתך. העסקים שלי לא הולכים טוב ואני עלול למצוא את עצמי ברחוב. האדם שישב על הבמה והציג את עצמו כגורו שאל: "אתה מחזיק ארנק? -כן -איפה הארנק? באיזה צד של המכנסיים? -בצד ימין. -אז תשים את הארנק בצד שמאל של המכנסיים והכול יסתדר, כל הבעיות שלך ייעלמו." אדם אחר שאל – "המשפחה שלי מתפרקת, כולם רבים אחד עם השני. תוכל להדריך אותי?" הגורו השיב: "האם אתה אוהב צבעים רבים בבגדים שאתה לובש? מעכשיו תלבש צבע אדום וזה יעזור לך לפתור את הבעיות המשפחתיות שלך." האדם הזה כמובן אינו גורו והוא מנצל את התמימים.
מיהו אם כן הגורו? מהו הרעיון והקונספט של גורו? מה ההבדל בין מורה וגורו? מורה מעביר ידע שהוא לא בהכרח מאמין בו, ואילו גורו מלמד על ידי דוגמה אישית. הגורו חומל וכך גם החניך שלו הופך להיות חומל. כל מה שהגורו עושה מהווה דוגמה לחניך שלו. יש לו הרגלים של יוגי. הוא לא צריך להגיד לנו לחיות חיי יוגה. לראות אותו זה מספיק. הוא שקוף. הוא נגיש לכולם כל הזמן. הגורו מעצים את תלמידיו עם ידע היוגה ומראה להם את הדרך לחפש את הידע עבור עצמם. במהלך חיי, אם הופיעה בעיה, חשבתי מה גורוג'י היה עושה וזה עזר לי להחליט איך לפעול.
בשנת 1979 השתתפתי באחד השיעורים עם גורוג'י שהיה בן 51 ואני הייתי בת 29. בסוף השיעור עמדתי בצד והתבוננתי ואז הוא פנה אלי ואמר: "למה את עומדת שם? תרגלי!" התנוחה היתה ויפריטה צ'קראסאנה. מכוח הפנייה שלו אלי עשיתי. זו היתה כיתה של כפיפות לאחור בלי כסאות, בלי קוביות. הרבה פעמים אורדווה דהנוראסאנה ווִיפריטה דנדאסאנה. גורוג'י עשה הכול ועזר לכולם. למדתי. הוא לימד דרך דוגמה אישית. הוא עשה הכול בצורה מושלמת. הוא דרש מעצמו יותר מאשר מתלמידיו. כשהוא דרש כך מעצמו לא יכולנו לעמוד בצד. כך למדנו ממנו.
לגורו יש ערך גבוה יותר מאשר למורה רגיל. בנוכחות שלו יש לימוד. כשהוא היה נכנס לאולם אפשר היה לחוש את הויברציה שלו. בנוכחותו אתה מתחיל להתבונן בתנוחה שלך באופן יותר אינטנסיבי. האנרגיה והכוח עולים מעצם הנוכחות שלו.
גורוג'י שלנו לא היה זמן ארוך עם הגורו שלו. הוא היה צריך לעזוב את הגורו שלו בגיל מאוד צעיר. רוב הזמן הוא לא היה בנוכחות הפיזית שלו. ביוגה האמונה היא גורם מאוד חשוב. גורוג'י לא נטש את האמונה שלו ביוגה. הוא ידע שיש כאן משהו שייתן לו הרבה בחיים. כשהאמונה מתקיימת – השינוי מתקיים, גם אם זה מתקיים בהיעדרו של הגורו. כיון ששוררים כבוד טוטאלי ואמונה ביוגה.
אסור שתתקיים גישה של: "למדתי מספיק ואני הולך למצוא את הגורו הנכון, אולי אמצא משהו אחר?".
הברכה של הגורו היא חשובה. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו לא זקוקים לה אבל אנחנו זקוקים מאוד. אם הגורו שלי אינו מרוצה המיינד שלי לא יכול להיות מרוכז. אני זקוקה לברכות של הגורו.
אם הגורו ואלוהים עומדים לפני באותו זמן, למי מהם אקוד קידה ראשון ואגע בכפות רגליו? קודם אני קדה לגורו כי דרכו ובאמצעותו הגעתי אל האלוהים.
אספקט נוסף מלבד הברכות הוא ההתמסרות והכניעה. אנשים באים ואומרים: "אני לא אוהב כפיפות לפנים". אבל מתרגל צריך לתת אמון ולהתמסר גם בסיטואציה כזו כי כשאתה מתמסר אתה מנקה את תא המטען שלך. אנחנו נושאים את המטען של המכשולים שלנו: אגו, היצמדויות וכו'. אנחנו כמו חמורים הנושאים מטען. כשאנחנו מתנקים מהמטען, הקשר בינינו לבין המורה זורם יותר.
איך אנחנו מוצאים את הגורו? האמת היא שהגורו מוצא את התלמיד. לעתים אתה אומר לעצמך: "אבל אני מצאתי אותו!" אבל האמת היא שקיימת תוכנית על. אתה מתבונן במראה ורואה את עצמך על פי איכות המראה. אתה מתבונן בהשתקפות. עליך למצוא את הגורו שישקף לך את התודעה של עצמך. אך את מה אתה מצחצח? יום אחד גופך יהפוך לאבק. למה אתה מצחצח את הגוף? צריך לצחצח ולהבריק את הראי של התודעה.
איך אתה מתבונן פנימה? אַבְּהִיָסַה (תרגול) וְוַאירָגְַיה (אי היצמדות) מאפשרים לך לצעוד בדרך ומובילים אותך להתבונן במראה של התודעה שלך. כשהאבק יתנקה – תחווה את הידע בחוויה ישירה. אבהיסה מובילה להשקטת תנודות התודעה. כמו השמש והירח. הירח משקף את אור השמש.
גורוג'י הוא צ'יטי שאקטי (כוחה של התודעה) אם אתה רוצה להגיע אל התודעה האוניברסאלית אתה צריך לתרגל עם מצפון שהוא המצפן הפנימי שלך. בתוכך ישנם חמישה אלמנטים וישנו גם אלמנט הגורו הנקרא גורו טָטְוַה. זה האחד שבתוכנו היודע כל, הוא הגורו שבתוכנו. אותו אנחנו רוצים לחפש. מעט מאוד תלמידים יכולים ליצור קשר פנימי עם הגורו ולכן קשר עם מורה שמסמל את המורה הפנימי הוא התדר שמתאים ויכול להוביל אותם לשם. רוב התלמידים מביטים בו בדרכים שונות. לכול אחד יש דעות שונות כי כל אחד מאיתנו מתבונן בדרך בה הוא מסוגל להתבונן. כל אחד מאיתנו כאן הוא בר מזל שיש לו את האפשרות להיות בנוכחות של המורים שלנו. גיטה מדריכה אותנו וגורוג'י ממשיך להדריך אותנו. אם נביט בו לא כצורה פיזית אלא כעיקרון נצחי, תהיה זו הצורה הגבוהה ביותר של עיקרון הגורו – גורו טטווה – ונבין שמעולם לא איבדנו אותו. רובנו לא מכירים בעוצמה הפנימית שלנו, בעיקרון הגורו בתוכנו. אם יש לנו גורו אישי המוליך אותנו למקום הזה – זכינו !
שרשרת של מורים
פראשנט איינגאר סיכם במילותיו:
גורו פורנימה אינו חג המורה. גורו הוא עיקרון פנימי. בעולם שלנו אנחנו מכוונים להווה, לתאריך הלידה ולתאריך המוות שלנו. כולנו קיבלנו הרבה מאוד מהדורות הקודמים. גם מההורים שלנו. כשהייתי ילד אבא שלי נשא אותי על כתפיו. ממרומי כתפיו יכולתי לראות דברים שהוא לא ראה. צריכה להיות בנו תחושה של הכרת תודה ולא האשמה. לראות מה קיבלנו מהורינו ולא להאשים אותם. כל דור נתן לנו חוכמה.
גורו פורנימה מראה לנו שלגורוג'י שלנו היו מורים בחיים קודמים. בחיים האלה היה לו את קרישנמצ'ריה. צריך לזכור שזה לא מה שאתה משיג בחיים האלה בלבד, אלא יש בידיך הישגים מחיים קודמים גם כן. לגורוג'י היו הישגים בחיים קודמים, מלבד המורה הישיר שלו. גם לו היו גורואים מאחוריו. אני עצמי ירשתי נכסים חומריים ולא חומריים מאבא שלי אבל בחיים אחרים הייתי מישהו אחר. אם אני רוצה להכיר תודה ואיני יכול לזהות את כל המורים שלי מחיים קודמים מה עלי לעשות? ישנו העיקרון של הגורו. הכרת התודה היא לעיקרון הזה. זה כולל את כל הגורואים לפני גורוג'י וגם להורים שלנו. זוהי הכרת תודה שמתגלגלת הרבה אחורה. הם העלו אותנו על הסולם של התפתחות התודעה. אם כך גורו פורנימה הוא אינו גורוג'י פורנימה אלא מכוון אל התודעה בתוכנו. הגורו הוא זה שמסלק את החשיכה. הידע בא מבפנים. המורה נותן לנו ידע חומרי ומעשי. הגורו נותן לנו ידע רוחני. יש לנו הרבה שכבות כמו לבצל. אנחנו מאוד מורכבים. אינפורמציה בימינו הפכה לידע. אך ידע אינו חוכמה. וכאדם רוחני אני שואל מי אני במהות שלי, מאין אני בא ולאן אני הולך? מהו הקיום הזה ולאן הוא לוקח אותי.
כל הפילוסופיות הינן רק תיאוריות ולא ידע. מה שאתה לומד מבפנים זה הידע שלך. הידע בא מבפנים. אתה משתוקק אל המורה הטוב ביותר אבל אתה צריך לרצות להיות התלמיד הטוב ביותר.

כולנו קיבלנו הרבה מאוד מהדורות הקודמים. גם מההורים שלנו. כשהייתי ילד אבא שלי נשא אותי על כתפיו. ממרומי כתפיו יכולתי לראות דברים שהוא לא ראה. צריכה להיות בנו תחושה של הכרת תודה.