הירח מתבונן בי

כך הוא נראה הבוקר. קצת לפני שהשמש התעוררה. כמעט שלם. אורו בהיר..

הבוקר הירח הוא המורה שלי .
הוא מביט בי בשקט, מתבוננת בו ובעצמי. יש לנו מערכת יחסים ארוכת טווח. כיון שהוא פסיבי ושקט אני יכולה לראות את עצמי בו. ההשתקפות שלי ברורה. הרגשות המשתנים שלי עולים ובאים ללא הפרעה. הירח הוא המורה האולטימטיבי שלי. הבוקר.

מה קורה כשיש לך מורה בשר ודם ?
כאן הסיפור קצת יותר מורכב.
מיהו המורה שלך? לא תמיד תדע לזהות מהרגע הראשון. לא תמיד תהיה לך התחושה שהנה מצאתי את המורה שלי. אם יש בך כמיהה למורה, הוא/היא יתגלו לפניך במהלך החיים. זהו תרחיש פלאי, כמעט מיסטי. הוא מתרחש באופן ודאי לאלו הכמהים אליו.
אם זכית לפגוש במורה, הוא יוביל אותך בהדרגה לקשר אינטימי עם עצמך, לקשר עם המהות הפנימית שלך, להכרות עמוקה עם טבע התודעה שלך. בסופו של יום מטרתו של המורה היא לשחרר אותך לדרכך כשאתה מצויד בכל הכלים הנדרשים למגע אינטימי עם המורה הפנימי שלך עצמך, המורה שנמצא בתוכך, אותה ישות מיטיבה הנמצאת אתך תמיד בכל רגע מחייך. בשלב הזה המורה ישחרר אותך לדרכך באהבה. כאשר הגעת למצב בו אינך זקוק למורה חיצוני על מנת ליצור את הקשר עם עצמך, כשאתה באינטימיות הולכת ונמשכת עם המורה הפנימי שלך, תוכל להלך על פני האדמה בקלילות, כאילו צמחו לך כנפיים על השכמות והן תהיינה פרושות לרוחב. בית החזה שלך יהיה פתוח, גבוה ומלא ותוכל לשאוף פנימה מלוא הריאות. תהיה חופשי, מאושר ומשוחרר.
כולנו שואפים וכמהים להגיע למקום הזה. כדי לזכות במתנה יקרת הערך של חופש ושחרור יש עבודה רבה לפנינו ודרך ללכת בה.
האם אנחנו זקוקים למורה? הדרישה הזו עולה במסורת ובכתבים העתיקים של היוגה. לפי המסורת, הרעיון של מורה הוא מהותי להתפתחות על דרך הרוח. מעטים מאוד האנשים שהגיעו לשחרור באופן עצמאי ללא הדרכתו ותמיכתו של מורה. מטרת היוגה היא שחרור. מצב השחרור נקרא בשפת היוגה קאיוליה. מדובר בעיקר על השקטת תנודות התודעה, שחרור מדפוסים מגבילים, תבניות חשיבה נוקשות ורשמים (סמסקרות) הטבועים בנו. כל אלה אינם מאפשרים להיות באינטימיות עם המציאות ועם טבע העצמיות שלנו. הם מגבילים את הראייה הצלולה ולא מאפשרים זרימה קולחת של החיים בתוכנו.
המורה שלך פסע והלך כברת דרך לא מעטה. הוא ראה ופגש את המראות. הוא יכול להצביע על הפרחים, העצים, הסלעים, המהמורות והמכשולים, על המים הזורמים, על השיטפונות הקרבים ובאים. המורה שלך מכיר את מפת הדרכים ויכול לסמן לך באופן ברור את השבילים על מפה זו. הוא צעד בשבילים הללו והם מוכרים לו. בזמן שהנכם פוסעים יחדיו, תוכל להרגיש בטוח בשבילים הנפתלים של חבל ארץ לא מוכרת, ארץ הרוח. שם תוכל לגעת בממד הרוחני של הקיום שלך.
המורה יודע שהדרך שלך היא ייחודית רק לך ולכן הוא מצייד אותך בכלים נחוצים. הוא נותן לך אפשרות לצחצח את העדשות שלך. הוא גורם לך למרק ולנקות את הזגוגיות כדי להסיר את האבק המכסה על הראייה שלך. הוא מאפשר לך לראות בצלילות ובבהירות את טבע המציאות, את טבעך המהותי.
אינך יכול לדעת איזו צורה תהיה למורה ואיך הוא יגיע לעולמך. לעתים יגיע כילד, או הורה, או חבר. לעתים יהיה זה הירקן או בן הזוג שלנו. אנחנו נוטים ליצור דימוי על צורתו אך לא בהכרח יעטה המורה שלנו שלמה לבנה ולא בהכרח תהיה לו שרשרת תפילה. הלימוד וההוראה שלו יגיעו לעתים ממקום לא צפוי.
מיהו המורה? אם נולדה בתוכך כמיהה, הוא יופיע בזמן זה או אחר בחייך.
המפגש הזה הוא פלא ומסתורין גדול. הקשר בין המורה והתלמיד נתפס בתורת היוגה המסורתית לקשר חשוב ומשמעותי. בתוך מערכת היחסים הנבנית ביניהם, צפויות לעלות תגובות רגשיות קיצוניות. המורה מעורר רגשות עזים בנוגע לזהות העצמית של התלמיד. אי אפשר להגיד שזו מערכת יחסים שוויונית, כפי שאי אפשר להגיד על קשר הורה/ילד שזו מערכת יחסים שוויונית. אמנם בדורנו התבלבלו היוצרות והסמכות ההורית עומדת בסימן שאלה, אך בקשר מורה תלמיד בעולם הרוח היוגי, המורה הוא מורה והתלמיד הוא תלמיד.
"כשהתלמיד מוכן המורה מגיע". זה משפט שקראנו בכתבים העתיקים. התלמיד מוכן למה? מוכן לקבל על עצמו את המורה כסמכות, כמוביל בדרך, כמאפשר ראייה צלולה. העבודה הפנימית יכולה להתרחש רק כשנוצרת מערכת יחסים ארוכת טווח.

אם ישנה מוכנות כזו, יוכל התלמיד להתגבר על המכשולים. התלמיד נזקק לכלים שעליו לרכוש: מסירות, אמון, התמדה, כוח רצון, נחישות, דבקות במטרה, אומץ לב. . הכלים הללו נרכשים לאורך זמן עם התרגול. בלעדיהם יקשה על התלמיד להמשיך.
הדרך אינה קלה. היא דורשת ראיה צלולה. להביט נכוחה, לא לפחוד ממפגש עם עצמך, להסתכל פנימה, לפגוש את החיות הרבות ביער הפנימי שלך. לפגוש את שועל הערמומיות, את נחש הקנאה, את קוף החיקוי, את תוכי הדברנות, את אריה הכוחנות בצד התכונות האנושיות הנפלאות הטמונות בך כמו היכולת לחמול, לאהוב, להיות נדיב, אמפתי, קשוב.. לפגוש את כל אלה בתוכך ולדעת שאתה מורכב מכולם. לקבל את עצמך. לדעת שאף אחד מאתנו אינו מורכב רק ממעלות.
המפגש הראשוני עם עצמנו מעורר בנו את הרצון לברוח ולסגת. לעתים אנחנו מעדיפים להמשיך ולחיות בעצימת עיניים. אך מרגע שנפקחו עינינו לראות, מרגע שהתעוררנו. מרגע שהראייה שלנו הפכה להיות שונה – אין דרך חזרה.
לעתים אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בכעס גדול כאשר האידאל שלנו על עצמנו מתנפץ. אנחנו עלולים להשליך את האכזבה והתסכול שלנו על המורה שלנו. אנחנו עלולים להאשימו בהאשמות שונות ולמצוא בו פגמים. הספק מנקר בנו ומטריד. לעתים אנחנו מעדיפים לחזור לחלום.
מצב הביניים הזה שבו התעוררנו לטבענו האמתי אך עודנו נזקקים לתמוכות ועזרה, המצב הזה לעתים הוא קשה ביותר ומייסר. התחלנו לחצות את הנהר אך עדיין לא הגענו אל הגדה שמנגד. זה הזמן להתגבר, לאזור כוחות ולהמשיך ולשחות.
המורה שלך יעשה הכול כדי להעיר אותך. הוא יצייד אותך בכלים הנדרשים. הכלי האפקטיבי הראוי ביותר עבורך הוא התרגול אותו אתה לומד מהמורה. אל התרגול אתה חוזר ומשם אתה שואב כוחות. התרגול מצמיח אותך ודרכו אתה בונה עוגן בתוך הגוף שלך, בתוך הלב שלך.
ובכל זאת אתה עדיין נזקק לו, למורה, שיתבונן בך בשקט. כמו הירח. דרך ההתבוננות שלו בך, תוכל להמשיך ולהתבונן בעצמך בצלילות. ההשתקפות שלך תהיה בהירה ונטולת עיוותים. כשאתה לבדך ללא מורה, אתה עלול ללכת לאיבוד והמראה תשקף לך את עצמך בצורה לא בהירה. כשמערכת היחסים שלך עם המורה החיצוני שפגשת תארך זמן ותעמיק, תהיה לך האפשרות להתבונן בכל רגש שעולה, בכל מחשבה, בכל דפוס. המורה יוצר עבורך מקום בטוח להיות בו, להרגיש, לתרגל ולהתבונן. המורה שלך דואג לצחצח את המראה שלו מידי יום דרך התרגול שהוא דבק בו.
עליך לדעת שבתוך הקשר המיוחד שלך עם המורה, כל קשת הרגשות שלך היא לגיטימית. גם רגשות אותם אתה נוטה לזהות כ"שליליים". גם להם יש מקום וגם בהם תוכל להתבונן ללא פחד. כיון שנוצר אמון ביניכם, שום רגש כזה או אחר לא יעיב על הקשר. המורה שלך יוכל להכיל את כל מי שאתה. נוצרת ביניכם מחויבות הדדית ששורשיה ברוח. בתוך השדה הזה התרגול שלך יוכל להכות שורש.
אך בסופו של יום המורה שלך אינו משול לירח כיוון שהמורה שלך הוא אדם. המורה הוא בן אנוש כמוך. למורה שלך יש מעלות בצד חסרונות, יכולות בצד מגבלות. המורה שלך אינו הירח. הוא אינו דמות מושלמת. הדבר האחרון שהמורה שלך רוצה הוא שתעריץ אותו. הוא אינו נזקק להערצה. המורה שלך מחכה לך בשקט שתלמד לקבל את האנושיות של עצמך דרך ראייה וקבלת האנושיות שלו. המורה שלך יעשה הכול כדי לנפץ את דימוי האליל שניסית לשווא להדביק לו. אולי לא תוכל לעמוד בזה. אולי כשתראה את המורה שלך כאדם פשוט כמוך, תרצה ללכת הלאה ולמצוא לך מורה מושלם.
כדי להיות תלמיד במאה ה- 21 אתה נזקק לכוחות נפש גדולים. כל כך קל להתבלבל מעודף המידע הנגיש. איך תשמור לא ללכת לאיבוד ולשקוע בתוך ההיצף?
אתה נזקק ליכולת אבחנה. בעבר המסגרות היו מסומנות והייתה היררכיה ברורה. בהווה אתה הוא זה שקובע את הגבולות.
המורה שלך יקנה לך את הכלים להיות מי שאתה ולהשיל מעצמך את כל מה שמפריע לך להיות הגרסה המשובחת של עצמך.
אם תישאר לצד המורה למרות החוויה הקשה של התנפצות הדמות האידאלית שבנית לעצמך, תוכל לזכות במתנה יקרת ערך. תוכל להתחיל להעריך ולאהוב את עצמך כפי שאתה. כפי שאתה באמת ולא כפי שדמיינת לעצמך.
איך זה מתרחש ?
הפלא הגדול עולה ונגלה לנגד עינינו. כיון שלמדת לקבל ולאהוב את המורה שלך על מגוון תכונותיו האנושיות, תלמד לאהוב ולקבל את עצמך כאדם שלם שיש בו חסרונות לצד יתרונות, מגרעות לצד מעלות. תלמד להכיר שהמורה שלך הוא השתקפות שלך עצמך. השאיפה שלך לשלמות תיוותר בצד הקבלה שלך את עצמך כאדם לא מושלם. השאיפה הזו לא תגרום לך לעצב ולא תכאיב לך. אתה תחיה בשלום עם הידיעה שאתה וכולנו פוסעים על הדרך מאי שלמות לשלמות.
הירח מתבונן בנו. אנחנו מחייכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *