אבא שלי ב.ק.ס. איינגאר לא ממש הלך בדרכו של המורה שלו קרישנמצ'ריה. הוא זיהה את הפוטנציאל של עצמו ומיצה אותו לטוב ביותר. הוא ניגן בתוף שלו. האם אני צריך להלך בנעליו? הוא מיצה את הפוטנציאל עד תומו ובדרך הטובה ביותר. הוא מימש את הטבע שלו. ומזה אמרתי שאלמד איך לזהות את הפוטנציאל שלי. הוא הלך בדרכו בחיים. חלק מהתלמידים לא אהב אבל הוא אמר זו הדרך הטובה ביותר בין אם אוהבים את זה או לא. לא עניין אותו להרשים. הוא לא היה פורמלי. הוא לא ממש תמיד התחשב בדעתם של אחרים. הוא היה איש של משימות קשות. הוא חגג מבלי לנסות להרשים. הוא היה חופשי.
אני לא יכול להיכנס לנעליו. את זה הבנתי.
המורה שלו לא לימד אותו. אבא שלי היה התלמיד של עצמו. הוא למד מיוגה. אתה לומד יוגה מיוגה. לימוד עצמי מלמד אותך יוגה. ויוגה מלמד אותך סודיהיה, לימוד עצמי.
לכם יש גישה של לעשות,
Doing culture
מה כל איבר עושה? מה עלי לעשות? מה אני צריך לעשות בטריקונאסנה עם הרגליים? האם יש משהו שנקרא אפליקציה של הרגליים? ישנם שימושים שונים לרגליים וברגליים. לעשות ולעשות שימוש אלו הם עולמות שונים. ישנם שימושים שונים ברגליים. גורוג'י עשה שימוש ברגליים עבור בית החזה, עבור האגן, עבור הכתפיים… עבור מה עושה שימוש ברגליים?
אני מנסה לפתוח את מה שאני מבין מהתרגול שלו. אני לא מלמד !
אבא שלי (איינגאר) לימד אתכם ולכן למדתם. אך באיזשהו מקום עכשיו זה הזמן שלכם. מה שהוא עשה בתוכו
הוא עשה. אני לא הולך בדרכי ההוראה שלו. התרגול שלו השתקף בהוראה שלו. הו היה ערוץ פילוסופי. אתם צריכים לעשות להשתמש בעצמכם עבור עצמכם. תעשו שימוש בגוף, בנשימה ובמיינד שלכם. עבור המטרות שלכם. אל תתנו את כל מה שיש לכם. זו טפשות. לא בכל ההירארכיות צריך לעשות עד הסוף. תשאלו את עצמכם: מה קורה עכשיו?
בשלבים מסוימים אתם שואלים: האם אני עושה נכון? אבל אתם צריכים לפתח בעצמכם את הראיה של נכון או לא נכון. לכן אני לא נכנסתי אל ההרגל של לתקן כל הזמן. כשתלמידים מתחילים אז כן. אך "מתקנים" הם לא מורים. מורה צריך לפתח מודעות בתלמידים, צריך להעצים את התלמידים, לפתח אינטליגנציה בתלמידים. אינטליגנציה מאבחנת.
Diagnostic intelligence
המורה צריך לחנך את התלמידים ואחר כך לתת להם להחליט מה נכון ומה לא נכון. צריך ליצור אצלם את היכולת להבחין אחרת זה כמו "ילד לא מפותח".
תפתחו את הרגישויות שלכם עצמכם, את המצפן הפנימי שלכם. אחרת אתם לא מורים אלא "מתקנים".
לאנשים יש נטיה למצוא פגמים באחרים אבל הם אינם מוצאים פגמים בעצמם. מורים מפתחים טעם רע הם "מחפשי פגמים". למה להעריך מורה כזה?
מהאסאנות אנחנו לומדים את הקשר לפראנאימה אנחנו מתרגלים אסאנות כדי להבין את תהליך הנשימה.
תלמדו את השימושים של הנשימה: על ידי הנשימה, על הנשימה. תלמדו את האפליקציות של הנשימה. היום אתם רוצים רק לווסת את הנשימה אך אולי הנשימה תוכל לווסת אותך? אולי שני הדברים?
שימוש בנשימה הוא עדיין לא פראנאימה. צריך להכיר את הפוטנציאל של הנשימה, את השימוש ואת התועלת שלה. לא להתרכז רק באליינמנט. אנחנו לא מחזיקים בידינו רק תנוחות שונות. תהליכי הנשימה הם קשים. צריך ללמוד את הפילוסופיה של הנשימה. האסאנות הן פוטנציאל עבור הנשימה. אנחנו מתהווים מרגע לרגע.. שינוי הוא תהליך מתמיד ואף אחד לא יכול לעצור את זה. השינויים הללו יכולים להפוך להיות איטיים או שהכיוון שלהם יכול להשתנות על ידי הנשימה. האסאנות לוקחות אותך למצבים שונים של הגוף והמיינד.הנשימה היא הכלי. יש לה פטונציאל עצום. היא יכולה להוביל אותך אל הפראנאיאמה.
מהאסאנה אתה יכול לצפות לדברים מסוימים. תלמיד לא יכול ללמוד רק איך לבצע תנוחה כיוןן שצריך לפתח איזשהי הסתכלות והתיחסות ולשמר אותה. אינך יכול "למות" בתנוחה. אתה צריך שיהיה לך חופש באסאנות. קצר ומתוק לא קשה וארוך. מהו חופש באסאנה? תארגן את המצב שלך. כדי שתהיה שם ותוכל להיטמע. להיטמע עבור מה? אל תפתח מאפיינים של רק לעשות. היוגה מספרת לך שהיא אינה כלל רק לעשות. להיות בנינוחות ולצאת מהתנוחה בנינוחות. כמה דברים יש באסאנה? זה מלמד אותך תהליכים פנימיים. יש הרבה לדעת הבה נלמד ונדע בחיים האלה. זה יהיה גם עבור החיים הבאים. אל תהיו מעשיים בלבד. נסו להבין את מה שאתם יכולים לדעת ולא רק את מה שאתם יכולים לעשות. מיינד שהוא מעשי הוא לא טוב לתלמיד יוגה. מתחילים בפראנאימה פשוטה. יוגה היא בביסה משהו יצירתי והיא אינה קשורה לכושר גופני.
תפתחו ערנות. ערנות ונשימה הם שני צדדים של אותה מטבע. ליוגים יש מודעות למצב שלהם ויש להם מודעות לנשימה. המודעות זורמת. מודעות היא זרימה בלתי פוסקת ולכן אפשר להתחיל את תשומת הלב משם. כל דבר אחר בא והולך. המודעות מתפתחת על ידי העבודה שלך של תהליכי יוגה. אתה צריך לפתח את המודעות ואת המצפן הפנימי שלך. כשאתה מגדל ילד אתה מתקן אותו בהתחלה אבל אם הוא כבר גדל הוא צריך לדעת שהוא טועה. אין טעם לתקן ולתקן. צריך לתת זמן. לתלמידים שלך יהיה שיעור מזה שתיתן להם זמן אחרת לא יהיה להם שום שיעור ששייך לחיים שלהם. תלמיד מתחיל אני מתקן כי הוא לא יודע מה נכון ומה לא נכון וזו האחריות שלי לתקן אותו. ברגע שהתלמיד מפתח חוש אחריות לא צריך לתקן אותו.
אנחנו כולנו מכווני מטרה אך בעולם הרוחני התהליך הוא חשוב ולא השגת המטרה. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו חייבים להשיג. אם ההתיחסות שלך ליוגה אינה ארצית, התהליך יהיה ארוך. זה ייקח הרבה גלגולי חיים. מהו בכלל השחרור ? אתה הולך למרחק ארוך מאוד שהוא מעבר למילים. אתה צריך לפתח תבנית של המיינד. אם אה מרגיש שזה יותר מידי עבורך, אינך תלמיד. אתה רוצה קצר ופשוט אבל אין קיצורי דרך ביוגה. אם אתה הופך את זה לפשוט מידי, אתה מאבד את זה. תפתחו את ההתיחסות הנכונה. אתם חייבים לפתח צלילות חדשה.