יוגה הוליסטית היא שיטה שפיתחה פסי פייג במשך קרוב לשלושה עשורים.

הפילוסופיה העומדת בבסיס ההוראה, תפיסת העולם והתרגול האישי של פסי פייג, נטועים ביוגה עתיקה, אשר מקורה שאיויזם הקשמירי הטנטרי. פילוסופיה זו התקיימה בצפון הודו ונשארה חבויה כיון שהועברה ממורה לתלמיד בעיקר בעל פה ועיקרה היה ועודנו התרגול והחוויה האישית. השאיויזם הקשמירי ידוע גם כ "טריקה", מביא לידי ביטוי את הרעיון שהתודעה הקוסמית העליונה משתקפת באדם והיא הממד האלוהי אשר נמצא בכל.

האסאנות נלמדות בשיטת איינגאר ומשקפות את הדיוק, הישורת וההקפדה על פרטים. ההנחיה המילולית הצלולה מאפשרת לחדור לרבדים העמוקים ביותר בכל תנוחה ותנוחה .מטרת התרגול בגישה ההוליסטית היא ליצור מרחב בו ניתן יהיה לחוש את השקט בתודעה ולהגיע אל הליבה, אל העצמי, אל הנשמה  – תוך כדי תרגול.

אינטגרציה של שני המרכיבים הללו הביאה את פסי ליצור את היוגה ההוליסטית.

בתרגול ובלימוד אנו הופכים את הדואליות ללא דואליות ומאחדים גוף ונפש, גוף ונשמה, אני ותודעה.

כמיהת הלב שלנו היא להגיע לאחדות וזו אכן מתאפשרת בתהליך הלימודי הנעשה לאורך זמן.

יוגה הוליסטית מקיפה את מגוון הגישות והזרמים שפותחו בעולם היוגה במהלך השנים. ייחודה של השיטה בהיעדר העדפה דוקטרינרית ובאי הצבת גישה שיפוטית והנחות מוקדמות בדבר  "האופי הרצוי" של תרגול היוגה. אין מדובר באחדות האובייקט אלא באיחוד ובתפיסת שלם הנבנה ממרכיבים וזרמים שונים. עבודת חקר רבת שנים שעמדה במרכז פיתוח הגישה, הובילה למעשה ל"חילון" העולם הרוחני המורכב של היוגה כפי שבא לידי ביטוי בכתבים ובתרגול כך שכל אחד ואחד יוכל להגיע לתובנות ברוכות העולות מתוך ההתנסות וחווית התרגול.

על פי גישה זו מסוגל הפרט לפצח את הרציונל הפועם במהלך שיעור קלאסי מעבר לאסאנות כיחידות תרגול נפרדות או כקבוצה נבחרת.

תהליך הלמידה בשיעורי היוגה ההוליסטית יזמן התבוננות מקיפה בכתבים ותורות עתיקות כגון פטנג'אלי, שאיויזם קשמירי, בצד תרגול מובנה ומדוייק כשהמורה, מעבר להיותו בעל יכולת הוראתית של תנוחות היוגה, מיומן בהוראת התזונה היוגית המומלצת, ביסודות המדיטציה ובהיסטוריה של התפתחות רוחנית ארוכת שנים שאותה חווה בתהליך מתמשך בבית הספר להכשרת מורים ליוגה בגישה ההוליסטית – פסי פייג.

היחיד המתרגל יוגה בגישה הוליסטית מצוי בעבודת גישוש והתפתחות רוחנית מתמדת במונחים של עצמי, אישי, אני כאובייקט וסובייקט, כפרט וכשלם המצוי בדיאלוג מתמיד עם עצמו, עם האחר ועם היקום. התבוננות וחקירה נמצאים ביסוד ההוויה הקיומית שלו. תרגול היוגה מוליך את האדם פנימה לתוך עצמו, אל המקום בתוכו היודע כל.