מקריאה ועיון בתורות העתיקות שהגיעו אלינו מהמזרח, עולה דמיון מפתיע ביניהן: טנטרה, דזוגצ'ן, צ'ן או זן, המהאמודררה הטיבטית, והמהאמודרה המקורית של השאיויזם הקשמירי – כולן מכוונות אל ההכרה בדבר שלמותה הנצחית של הנשמה.
מדובר ברעיון שהנשמה היא טהורה, שלמה ומוארת כפי שהיא ולכן אין צורך לתרגל דבר. אם משהו כבר נמצא אצלך, מה הטעם לרצות להשיג אותו ? כל מה שצריך הוא להבחין בשלמות ובטוהר שכבר נמצאים. ההארה היא מצב שקיים כל הזמן ולכן אין צורך לעשות דבר כדי להגיע אליה אלא רק לפקוח את עינינו.
מהאמודרה- הסמל הגדול,זו התורה שצמחה מהשאיויזם ודזוגצ'ן- השלמות הגדולה, היא התורה שצמחה מהבודהיזם הטיבטי, הן בעצם שמות שונים לאותה חוויה. החוויה בה האדם מבחין בעוצמה רבה באמת אודות טבעו האמיתי שהוא שלם ומואר.
הספנדה קריקה היא אחד מהטקסטים העתיקים של השאיויזם הקשמירי. הטקסט נכתב על ידי החכם וסוגופטה בתחילת המאה ה – 9 לספירה. הטקסט כולל 52 פסוקים נפלאים.
לפי המסורת וסוגופטה קיבל אותם בהשראה בשעה שעסק במדיטציה עמוקה על ההר קאילאש שנחשב מקודש בהודו.
היוגה הזאת כמעט נעלמה לחלוטין מהתודעה אך היא חיה ונושמת בליבם של יוגים אחדים היום בעולם ואלי היא הועברה בחניכה אישית מהגורו המואר שלי בהודו, שרי אננדמורטיג'י אחרי שנים ארוכות של התמסרות. בהמשך, בתחילת שנות התשעים שהיתי במחיצתה של גורומאי צ'ידוילאסננדה, ( שעל האשראם שלה ועליה שמענו בספר "לאכול, להתפלל, לאהוב") שם חוויתי שמחה גדולה והתפעמות.
המאסטרים הגדולים של השיטה הגיעו למסקנה שכל דבר ביקום הינו תנועה, רטט, תנודה מקודשת.
הספנדה קריקה מייצגת את הפילוסופיה שנולדה מתוך החוויה.

ספאנדה קאריקה – שיר התנודה המקודשת

שאקטי הנאצלה, מקור האנרגיה, פוקחת את עיניה ואז היקום כולו מוטמע בתודעה טהורה, כשהיא עוצמת את עיניה היקום משתקף בתוכה.
התנודה המקודשת, המקום של הבריאה והחזרה הוא לחלוטין חסר גבולות כיון שטבעו חסר צורה.
גם בתוך הדואליות, היוגי צועד ישר למקור הלא דואלי, כיון שסובייקטיביות טהורה שוכנת בתוך טבעו שלו.
כל הרעיונות היחסיים הקשורים לאגו מגלים מחדש את המקור השלו הטמון בבסיס המצבים השונים.
מבחינת הנצח המוחלט, הנאה וסבל, אובייקט וסובייקט, אינם אלא המרחב של תודעה עמוקה.
הבנת אמת זו מאפשרת תחושת חופש בכל מקום. פעילות החושים נטועה בחופש הבסיסי הזה ונובעת ממנו.
לכן, האדם שמגלה מחדש את התנועה המקודשת של התודעה, ניצל מהמבוכה המערפלת של התשוקות.
כך הוא יכול לחוות את המצב העילאי כשהוא משוחרר מאימפולסים אינסופיים הקשורים לאגו.
או אז יכול הלב להבחין שהטבע האמיתי הינו גם היקום וגם הסובייקט התופש את היקום. בעודו מושרש בהבנה זו, הוא יודע ופועל בהתאם לתשוקת הלב.
כיצד יוכל היוגי המלא בפליאה, אשר חוזר תמיד אל טבעו האמיתי כמקור של כל הנגלה, להיות מועד לגלגולי חיים נוספים ?
אם החלל יכול היה להיות אובייקט לתפישה, היכן הייתה התודעה שתופשת אותו ?
לכן, ראה בהתבוננות בריק, תחבולה של הטבע המקבילה להיעלמות עמוקה מהעולם.
פועל ופעולה מאוחדים הם, אך כשהפעולה מתמוססת על ידי נטישת פירות הפעולה, הדינאמיקה שקשורה לאגו, נחלשת אף היא והיוגי השקוע בהתבוננות מגלה את התנועה המקודשת כשהיא משוחררת מכבלים אל האגו. טבע הפעולה האמיתי מתגלה והאדם שהפנים את התנועה של התשוקה לא יידע מוות. הוא לא יפסיק להתקיים כיון שהוא שב אל המקור.
היוגי שהתעורר רואה את התנועה המקודשת המתמשכת בכל שלושת המצבים. (ערות, שינה, חלימה, פ.פ.)
שיוה נמצא אז באיחוד אוהב עם שאקטי בצורת הידע והאובייקט שלו. בכל מקום אחר הוא מופיע כתודעה טהורה.
כל מגוון התנועות המקודשות מוצא את מקורו בתנודה המקודשת האוניברסאלית של התודעה המגיעה אל האדם. כיצד תוכל תנודה מקודשת כזו להגביל את היוגי?
ועדיין, התנועה המקודשת בעצמה גורמת לאנשים הנתונים להשפעתה של השקפה מוגבלת, להיות אבודים כיון שהאינטואיציה שלהם אינה קשורה למקור והם משליכים את עצמם למערבולת התעיה והערפל.
האדם המתכוון בלהט אל התנועה המקודשת משיג את טבעו האמיתי גם תוך כדי פעילות.
התנועה המקודשת יכולה להיות מושגת במצבי קיצון: כעס, חדווה עמוקה, תהייה או אינסטינקט הישרדות.
כאשר היוגי מתמסר לשיוה/שאקטי, השמש והירח עולים בערוץ המרכזי. (השושומנה, הערוץ האנרגטי לאורך עמוד השדרה. פ.פ.)
ברגע זה, כשהשמש והירח נעלמים בשמים, האדם הער נשאר צלול בשעה שהאדם הרגיל שוקע לחוסר מודעות.
מנטרות. כשהן מוטענות בעוצמה של התנועה המקודשת. משיגות את ייעודן דרך החושים של האדם הער.הן הופכות מאוחדות עם המיינד של היוגי אשר חודר אל הטבע של שיוה/שאקטי.
בתוך היחיד, שבמהותו מזהה את עצמו בשיוה/שאקטי, עולים כל הדברים ומהם הוא מפיק הנאה צרופה. לכן, אין מצב שהוא אינו שיוה/שאקטי לגביו.
היוגי משוחרר בעודו בלב החיים, כיון שהוא תמיד מודע למציאות כמשחק של טבעו.
דרך האינטנסיביות של התשוקה נטולת האובייקט, עולה התבוננות בלבו של היוגי ומתאחדת לתנועה המקודשת העמוקה.
זוהי ההגשמה של הנקטר העילאי, הנצחיות של הסמדהי, אשר מגלה ליוגי את טבעו האמיתי.
הלהט כלפי שיוה/שאקטי אשר מגלה ליוגי את היקום,מאפשר לו להגשים את עצמו. לאורך החלום, השמש והירח נגלים בליבו וכל מאווייו מתגשמים.
אך אם הוא אינו נוכח בהווה, הוא הולך שולל על ידי משחק התופעות ואז יחווה את המצב האשלייתי בערנות וגם בשינה.
כפי שאובייקט נראה בצורה טובה יותר כשאנו שואפים לראותו מכל הכיוונים, כך גם התנועה המקודשת העילאית מתגלה ליוגי כשהוא חותר ושואף לקראתה. באופן כזה, הכול נמצא בהרמוניה עם המהות של טבעו האמיתי.
אפילו במצבים של חולשה קיצונית, היוגי משיג את ההגשמה. גם בעודו רעב – ימצא את מזונו.
בידיעת ליבו, היוגי הופך להיות יודע כל וחי בהרמוניה עם העולם.
אם הגוף/נפש נמצא בחוסר איזון בגלל נמיכות רוח העולה מתוך בורות, רק התרחבות שלמה של התודעה תפזר את הנמיכות ואז מקורה (הבורות,פ.פ.) גם ייעלם.
הגילוי של העצמי עולה באדם שעכשיו כולו רק תשוקה. מי ייתן וכל אחד מאיתנו יחווה זאת !
או אז, מיי ייתן ואור, צליל, צורה, וטעם יגיעו ויעכבו את האדם שעדיין קשור לאגו.
כשהיוגי ממלא את הכול בתשוקה, איזה ערך יש למילים ? הוא חווה את החוויה בעצמו.
מי ייתן והיוגי יישאר נוכח, כשחושיו נטועים במציאות. מי ייתן ויידע יציבות.
אדם שניטלו ממנו כוחותיו בגלל כוחות אפלים, הופך להיות כלי משחק של האנרגיה של הצלילים.
כשהוא לכוד בשדה של אנרגיות מעודנות וייצוגים מנטאליים, אזי האמברוסיה העילאית מתפוגגת והאדם שוכח את החופש הפנימי שלו.
כוחה של המילה ימסך את הטבע העמוק של העצמי כיון ששום ייצוג מנטאלי אינו יכול לשחרר את עצמו משפה.
האנרגיה של התנודה המקודשת העוברת דרך האדם הגס משעבדת אותו, בשעה שאותה אנרגיה משחררת את האדם הנמצא על הדרך.
הגוף המעודן עצמו מהווה מכשול הקשור לאינטליגנציה מוגבלת ולאגו. לאדם המשועבד יש חוויות הקשורות לאמונות שלו ולרעיונות שיש לו על הגוף ובדרך זו הוא מנציח את השקר.
כשהיוגי מתבסס היטב בתנודה המקודשת של המציאות, הוא משתחרר מזרם התופעות ובדרך זו נהנה מחופש מוחלט והופך לאדון של גלגל האנרגיות.
אני מוקיר את המילים הספונטאניות, הנפלאות של המאסטר שלי אשר אפשר לי לחצות את אוקיינוס הספק. מי ייתן ויהלום הידע יוביל את כל הברואים להכיר את טבעה האמיתי של המציאות ומי ייתן וישמרו הברואים על יהלום הידע הזה במקום העמוק ביותר בליבם.

ריקוד הטנדוה

* ביוגה זו המציאו היוגים הקדומים ריקוד מקודש הנקרא טנדוה (tandava) . בריקוד עתיק זה הגוף ואיברי הגוף נישאים בתנועות מעגליות על גלי הנשימה. בתחילה היוגי פותח את ידיו לצדדים, העיניים שלו שקטות מאד וכמעט סגורות, הלשון מנותקת מהחיך העליון והיא רפויה, הפרינאום (אזור חיץ הנקבים) פתוח, הנשימה חופשית. השכמות פתוחות כמו כנפיים. היוגי מדמיין את עצמו עירום, מרחף בחלל לגמרי לבד.
בשלב הבא של הריקוד מגיעות תנועות עדינות מאד שהופכות להיות עוצמתיות יותר ויותר. היוגי מניף את רגליו, כל אחת בנפרד, לכיוון הידיים הפרושות לצדדים והתנועה הופכת להיות יותר מהירה.
הפסל של שיוה הרוקד מראה בבירור את ריקוד הטנדוה העתיק שכמעט נשכח.
כדי להיות במצב תודעה בו נוכל לתפוש את רעיון האחדות, השלמות , היופי והנצחיות של הנשמה – אי אפשר לפסוח על תהליכים מכינים. יחד עם זאת, כדאי לזכור שכל תרגול באשר הוא, מהווה כלי להשגת מצב תודעה כזה ואין הוא המצב הזה עצמו. לכן, אין טעם לדבוק בכלים ולקדש אותם.
אחרי שנים של התמדה והתמסרות לדרך מסוימת, תרגול מסוים או טכניקה זו או אחרת, מגיע שלב שבו אפשר להשיל מעלינו את אלה, לדבוק בחוויה עצמה, ליהנות מהחופש ולחייך.

מנטרה היא מילה שיש בכוחה לשחרר את התודעה.

המילה מנטרה עצמה מורכבת משתי הברות: מאנ – קיצור של מאנאס ,שמשמעותה בסנסקריט – מיינד וטרה – שמשמעותה שחרור.

ממה אנו צריכים לשחרר את התודעה ?

מהרעש וההמיה הבלתי פוסקים של המחשבות, הרעיונות והרגשות שעולים בתוכנו.

לשם מה עלינו לשחרר את התודעה ?

רק כשהתודעה שקטה מתקיימת אפשרות של התבוננות פנימה, הקשבה לעצמנו ומדיטציה.

המנטרה נועדה להשקיט את התודעה ולהביא את האדם אל מרחב של שחרור וחופש מרעשים פנימיים.

במצב זה יכול האדם לשקוע במדיטציה עמוקה ולהיות קרוב לעצמו ולאלוהיו.

המנטרה יכולה להיאמר בקול רם, או במלמול חרישי, הנשמע לאוזניו של האדם עצמו בלבד. המנטרה יכולה להיות מושרת שעות ארוכות או, להיות נהגית לזמן קצר.

ישנם סוגים שונים של מנטרות, כאלה בנות מספר הברות וכאלה, קצרות יותר וכאלה בנות הברה אחת כמו המנטרה הידועה והמפורסמת – אום – הנחשבת למנטרה אוניברסאלית ומסמלת את צליל הבריאה, הצליל הראשוני ביקום.

מראה נפוץ בהודו, יוגים וסדהוס (קדושים) נזירים ואחרים, אוחזים ברודרקשה, שרשרת בת 109 חרוזי תפילה המשננים את המנטרה המיוחדת שלהם בהתאם למסורת האישית שלהם.

האם כל מילה יכולה להיות מנטרה ? מה הופך מילים למנטרות ?

לעוצמת המילה ולקדושתה בתרבות ההודית אחראית האלה Vac ואץ'.

ההודים מאמינים בכוחה של המילה ומאמינים שלמילים ולצלילים יש כוח לעורר שינוי באדם וגם בעולם.

הם מאמינים שדרך המילים וכוחן המאגי נוצר קשר בין האדם לבין האלים.

המזמורים והתפילות של הודות (הכתבים העתיקים ביותר בסנסקריט בני 3500 שנה) הם מנטרות והם מושרים בשינון מחזורי. בעבר הרחוק מאד היה שימוש במנטרות לצורך מילוי שאיפות. הן נאמרו כמילות קסם ובקשה, מעין לחשים. השימוש במנטרות נעשה בטקסים על ידי הברהמינים (הכוהנים) שתפקידם לתווך בין בני האדם לבין האלים. המזמורים משבחים את האלים ואת עולם הטבע. אל האש אגני, אליו מעבירים את המנחות בטקסי אש, אל השמש סוריה, אל הרוח ואיו ועוד אלים רבים. המזמורים מושמעים בקצב אחיד, חדגוני ושקט מאד. יש קריאה לאלים למלא את שאיפות בני האדם המבקשים רווחה, שפע , שלוה ובריאות טובה.

בשפה הסנסקריטית העתיקה יש חמישים אותיות. בתורת הסוד היוגית – השאיויזם הקשמירי – אומרים שהאותיות הללו נוצרו בעבר הרחוק על ידי קדושים ומוארים אשר עסקו בהקשבה לקולות הפנימיים הנסתרים בגוף ובלב. ההקשבה התרחשה בזמן מדיטציה בתהליך פנימי עמוק ומעודן. היוגים התרכזו במרכזי אנרגיה (צ'קרות) לאורך עמוד השדרה ובמוח, השולטים בתפקודי הגוף והנפש. היה ביכולתם לשמוע את התדרים העדינים שעלו מתוך הצ'קרות ולאחר מכן הם הגו אותם בקול רם. כל אחד מהצלילים הפנימיים המעודנים הללו הפך לאות אחת באלפבית הסנסקריטי. אם כך האותיות הן ביטוי, השתקפות והד לצלילים הפנימיים הנמצאים בגוף.

האותיות בסנסקריט ,הנקראת אם כל השפות, נקראות מטריקה – במשמעות אמהות קטנות. כמו אמהות, אותיות אלו יוצרות ויולדות מלים. המלים יוצרות רעיונות, מחשבות ותפיסות. מטריקה עולה וצפה מתוך השקט העצום, האינסופי. היא התדר והתנודה שמתוכם עולים צלילים וחמישים הצורות שלה הן חמישים האותיות. האותיות הללו הן סמלים לכוח היצירה, לכוח הבריאה.

בשאיויזם הקשמירי מייחסים חשיבות מרובה לצליל הוא נחשב למקורו של העולם. העולם נולד מצליל.

גם ההתנסות שלנו כבני אדם תלויה במטריקה. מתוך האותיות וההברות עולות בתוכנו מלים המעצבות את המחשבות, הדיבור וההתנסויות שלנו. מכאן נולדים ונבנים רעיונות ודימויים, תפיסות והתייחסויות.

המטריקה ממשיכה בתנועה ללא הרף, תנועתה עצמאית ואינה מושפעת או תלויה ברצון שלנו. היא נצחית כתנועת גלי הים. אין ביכולתנו לעצור את התנועה הזו. המלים שחולפות בתוכנו נמצאות שם ויהיו שם תמיד. יש בידינו אפשרות לצפות בגאות ובשפל של המחשבות שלנו ולדעת שמקור המלים הוא אנרגיה אינסופית. יש ביכולתנו לבחור באיזו מחשבה לדבוק. אין אנו חייבים לאחוז בגלי המחשבה הלוקחים אותנו למחוזות של כעס, כאב או מצוקה. אנחנו יכולים לבחור ללכת לכיוון אחר.

אם נבין ונפענח את המכניזם הפועם בתוכנו והיוצר את המציאות שלנו, הרי שנתוודע לאמצעי יוצא דופן לשיפור החוויה הקיומית שלנו. לא עוד ניקלע למצבים יוצרי תחושה דיכאונית והרסנית, נהפוך הוא, ניקח אחריות אישית עצמית בעיצוב התגובה הרגשית, מנטאלית שלנו לתופעות הנקרות בדרכנו – למציאות חיינו.

כאן באה לעזרתנו תורת הסוד היוגית ומציעה לנו את המנטרה ככלי שרת לשינוי והתמודדות.

המנטרות בראשיתן נוצרו כדי לשמש כמילות קסם שיש ביכולתן לסלק כוחות רעים או לחילופין לקרב דברים רצויים, כמו כוחות טבע, שמש וגשם בעיתם. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש במנטרות כדי ליצור שינוי וטרנסנדנציה בתודעה.

היוגים יצרו מנטרות המתואמות עם המקצב הקוסמי. מנטרות אלו מעולם לא הועלו על הכתב. הן הועברו בעל פה ממורה לתלמיד בתהליך חניכה אישי.

כשאנו הוגים את צלילי המנטרות הללו, אשר נולדו מתוך הגוף עצמו, ישפיעו הצלילים באופן עמוק על התדרים הפנימיים שלנו. המנטרה הינה צליל מקודש , צליל שמעצים את התודעה. הצליל יוצר ויברציה, תדר מסוים. היוגים הבינו שצלילים וקולות, אם הם נאמרים חזור ושנה, משפיעים על התודעה.

הגייה חוזרת ונשנית של מנטרה, בין אם היא נעשית בדממה, או בלחישה או בשירה, יש בכוחה לגרום לטרנספורמציה בתודעה ולרומם את המתרגל לרמות גבוהות של תחושת איחוד בינו לבין עצמו, בינו לבין התודעה הקוסמית.

המנטרה האישית

מה שהופך את המנטרה למנטרה היא הדרך שבה היא נמסרת לחניך. המוסר הוא החונך, מורה הדרך, המורה הרוחני שמעצים את המנטרה בהתכוונות ובריכוז ומעניק לה כוח. הענקת המנטרה היא החניכה עצמה.

כדי שמנטרה תיחשב למנטרה אישית עליה להיות בעלת שלוש תכונות:

ראשית, עליה להיות בעלת שתי הברות כדי שתוכל להיות נהגית במקביל עם השאיפה והנשיפה. לתהליך הנשימה יש השפעה עמוקה על התודעה של המתרגל והוא קשור לזרימת הפראנה (אנרגית החיים) בגוף. אם הנשימה מהירה ולא מוסדרת, המיינד הופך להיות לא שקט, החשיבה אינה צלולה והריכוז קשה.

ככל שהנשימה אטית, רכה, שקטה וממושכת, הפראנה זורמת בצורה טובה והריכוז גדל.

על ידי השגת שליטה בנשימה אנו משיגים שליטה בפראנה ובתודעה. הניגון הפנימי של המנטרה בעלת שתי ההברות הנעשה בשאיפה ובנשיפה גורם להשקטת הנשימה, ייצוב הפראנה והשקטת גלי התודעה.

שנית, המנטרה צריכה להיות בעלת צליל מסוים, תבנית הנושאת תדר ספציפי. כשהיא נהגית בדממה, יש ביכולתה לשנות ולרומם את התדר האישי של המתרגל.

לכל אדם וכל עצם ביקום ישנו תדר וקצב משלו, תו האישי מיוחד בסימפוניה של הבריאה.

הצליל או התדר של המנטרה חייב להתאים לתדר האישי של האדם כדי שבמהלך השינון של המנטרה תוך כדי מדיטציה, יהפוך הקצב האישי הסוער לקצב עדין יותר ואיטי המתמזג בשקט ובתנודה של התודעה הקוסמית.

בתורת הסוד היוגית, נאמר שהמקור לכל התנועה הריתמית הזו היא התודעה הקוסמית הטהורה, שמתוארת כשקטה, נטולת קולות וצלילים, זורמת בקו ישר לנצח נצחים.

כך היא מתוארת בכתבים העתיקים:

"נצחית וטהורה, מעבר לכל תפיסה, נטולת צורה. אינה מוכתמת. היא ידע נצחי. אושר עילאי"

ולבסוף, על המנטרה להיות בעלת משמעות. אין טעם לשנן צלילים נטולי משמעות. הזדהות עם משמעות המנטרה תביא להרחבת גבולות התודעה, לשלוה, שקט ותחושת אושר.

בדרך כלל המשמעות של המנטרה מציינת את הפוטנציאל העצום הטמון בתודעתו של האדם. במהותנו וברובד העמוק של הקיום שלנו, אנו נצחיים, אינסופיים והתודעה שלנו טהורה, מעבר למקום וזמן.

המנטרה חייבת להיות טעונה בכוח רוחני ולכן אינה יכולה להילקח מספר. עליה להינתן בתהליך חניכה על ידי מורה רוחני.

בתוך תהליך למידה ארוך ומורכב שארך שנים ארוכות בהודו הוסמכתי למעמד אצ'ריה – מורה רוחנית בעלת יכולת להעניק מנטרות אישיות: מאות מתלמידי קיבלו חניכה אישית למנטרה והפכו את המדיטציה לכלי פעיל, אינטגראלי ומשמעותי בחייהם.

גלי המוח בזמן מדיטציה :

המוח מורכב ממיליוני תאי עצב היוצרים זרמים חשמליים קטנים ומתוכם עולים גלים אלקטרומגנטיים או גלי מוח המשתנים כשמתקיים שינוי תודעתי. את גלי המוח הללו ניתן לבדוק במכשיר EEG ולראותם בגרף. גלי מוח נורמליים ורגילים נקראים גלי ביתא, (13 מעגלים בשניה), גלי אלפא הם גלים ערניים ושקטים יותר (8 מעגלים בשניה).

בניסויים הנערכים על ידי המדע בשנים האחרונות, ניתן לראות בבירור שגלי ביתא "עצבניים" הופכים לגלי אלפא רגועים בזמן מדיטציה העושה שימוש בשינון מנטרה.

ניתוח צלילי המנטרות מראה שהתדר שלהן זהה לגלי אלפא במוח.

בהדרגה, במשך מדיטציה עמוקה, משתנים גלי האלפא והופכים להיות איטיים ועוצמתיים יותר כשהם גלי תיטא (4 מעגלים בשניה). במצב על תודעתי זה התודעה מוצפת בתובנות יצירתיות ואושר פנימי.

כשהמדיטציה יותר עמוקה, גלי המוח הופכים להיות עוד יותר אטיים , גלי דלתא (מעגל 1 בשניה) . במצב זה ישנה השקטה של גלי התודעה כפי שמתאר החכם הקדוש פטנג'לי בסוטרה השניה בפרק הראשון ביוגה סוטרות.:

"יוגה היא השקטת גלי התודעה." במצב זה נעלמת כל תחושת דואליות בין פנים וחוץ בין המתבונן ומושא ההתבוננות . התודעה האישית נטמעת עם התודעה הקוסמית.

בפסוק השני מתאר פטנג'לי בפשטות מצב זה: "ואז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי"

מדיטציה הינה דרך מאד ישירה למגע עם עצמנו. אין אנו יכולים להסתפק בכישורים אינטלקטואליים בלבד. המדיטציה מאפשרת לנו לגלות בתוכנו עולם פנימי מופלא של שקט, שלוה ואושר. מתוך המקום הזה עולה יצירתיות, חמלה ואהבה לכל הברואים.

במידה ואין לכם מנטרה אישית תוכלו לנסות את המדיטציה הבאה:

שבו בגו זקוף, הקשיבו לנשימה, הפכו את הנשימה להיות אטית וסדירה, הפכו מודעים למקום ולמרחב בגופכם בו השאיפה מסתיימת ונחה לרגע לפני התחלת הנשיפה. היו מודעים למרחב בו הנשיפה מסתיימת ונחה לרגע, לפני התחלת השאיפה. אפשרו למיינד שלכם לנוח על גלי הנשימה. אפשרו לתהליך הזה להיות כפי שהוא – פשוט וטהור, נטול יומרות.

נסו לשכון בשקט הזה מעבר לכל המילים והצלילים.