ויוקה היא מילה בשפה הסנסקריט העתיקה ומשמעותה היכולת להבחין. בעולם היוגה יכולת זו נרכשת על ידי המתרגל היוגי לאורך הזמן בו הוא מתרגל. הויוקה היא ידיעה אינטואיטיבית. היכולת מעמיקה ומתחדדת עם השנים. היוגים אומרים שהויוקה נמצאת בלב היוגי, מאחורי עצם החזה. הלב היוגי הוא מקום ולא איבר. הוא מקום שניתן לחוש אותו.
כשאנחנו מדברים על היכולת להבחין אנחנו רוצים להבין בין מה למה אנחנו רוצים להבחין. היוגי מבין שהעולם, הטבע והחושים נועדו לשרת את המטרה העליונה שלשמה הוא חי והיא שחרור וחופש. היוגי המתבונן שואף להגיע לאחדות עם עצמיותו ולגלות את טבעו האמיתי. היוגי רוצה להבחין בין הגורמים המביאים אותו לעבר המטרה הזו ובין אלו הלוקחים אותו לכיונים אחרים וגורמים לו לסטות מהמטרה.
בורות רוחנית גורמת לאדם להזדהות עם עולם התופעות ולשכוח את עצמו ואת מהותו. כאן יכולת ההבחנה שלו מאוד מעורפלת ובעצם אין מתקיימת בליבו ויוקה. האדם הולך לאיבוד בתוך העולם. כשאדם מתחיל לתרגל יוגה, יכולה להבליח בתוכו ההכרה והידיעה בדבר טבע המציאות של העולם ושל עצמו.
היוגי לומד לסלק את הבורות על ידי ידע נכון שנוצר מלימוד הכתבים העתיקים והחקירה של עצמו בתוך התרגול וגם מחוץ לתרגול. לימוד העצמי יוביל את המתרגל לפתח את יכולת ההבחנה שלו ולהפוך את התודעה שלו להיות צלולה ומאירה.
כשהזרימה של התודעה היא זרימה מבחינה והיא מתרחשת לאורך זמן היא מסלקת את הבורות. הבורות היא המקור לכל סבל אצל האדם. הזרימה המאבחנת משתקפת ובאה לידי ביטוי במחשבה, בדיבור ובמעשיו של המתרגל היוגי.
על ידי תרגול מסור של כל האספקטים של היוגה, ניתן לסלק את כל המכשולים המפריעים לנו כמתרגלים לראות את טבע העצמיות שלנו ולהבחין בין מה נכון ומה לא נכון עבורנו, מה מתאים ומה אינו מתאים להתפתחות שלנו וכו'..
יכולת ההבחנה הנקראת ויוקה באה לידי ביטוי בכל מישורי החיים.
בתרגול היוגה שלנו עלינו לפתח את יכולת ההבחנה ואת הראיה לגבי התנוחות השונות (האסאנות). עלינו ללמוד להבחין ולראות מה חשוב בתנוחה. על מה אנחנו שמים דגש. בתחילת התרגול שלנו אנחנו לומדים להכיר את הצורה החיצונית של התנוחה. את המבנה שלה. אנחנו לומדים לבצע את התנוחה עם הגוף ועם האיברים המוטוריים. הידיים והרגליים. לאחר מכן אנחנו לומדים דקויות נוספות השייכות לביצוע התנוחה ומנסים להביא את ההנחיות המילוליות שאנחנו שומעים מהמורה, אל הגוף שלנו. המורה מנחה, אנחנו קולטים את ההנחיה ומעבירים את התובנה שלנו אל נקודות בגוף ואזורים שונים בגוף. אנחנו מנסים ליישם את ההנחייה באופן הטוב ביותר והמדויק ביותר בכל רגע נתון בשיעור.
גם בתרגול האישי שלנו אנחנו בעצם שומעים בתוכנו את ההנחיה באופן פנימי ומנסים ליישם אותה. בשלב יותר מתקדם של התרגול גם החושים והעור נכנסים לשדה הפעולה שלנו. האסאנה מפסיקה להיות רק חיקוי של המבנה שקלטו עינינו אצל המורה או בתמונה כלשהי. אנחנו מתחילים לחוש את התנוחה מבפנים. אנחנו מתחילים להבין איך להדק את העור ולהביא אותו להיות קרוב יותר אל השריר ואת שני אלו להיות קרובים אל השלד, אל העצם. התנוחה מפסיקה להיות פריפריאלית ומתחילה להיות פנימית יותר. אברי החושים והעור מביאים לתודעה שלנו תחושות עמוקות יותר של התנוחה והעבודה בתוך האסאנות הופכת להיות מרחיבת גבולות תודעה ומרחיבת לב.
בתהליך הלמידה אנחנו לא יכולים להיות ממוקדים בעת ובעונה אחת בכל הנקודות, בכל האיברים, בכל הגוף. אנחנו לומדים בהדרגה למקד את תשומת הלב שלנו בנקודות שונות בגוף שלנו וכל פעם למקד את הזרקור במקום אחר. לוקח זמן להיות מסוגלים להתמקד במספר נקודות בעת ובעונה אחת.
טוב יעשה התלמיד המתחיל אם יצעד בהדרגה ויתמקד כל פעם בנקודה אחת או שתיים באותה תנוחה. לאחר תרגול מתמיד יוכל התלמיד לפזר את יכולת שימת הלב וההתבוננות אך הרבה מאוד נקודות במקביל.
תרגול הנעשה באופן כזה יוביל את התלמיד לפתח בתוכו את יכולת ההבחנה הנקראת ויוקה ויוכל לדעת מה חשוב ומה לא חשוב בתנוחה. בתנוחות היוגה השונות ישנם מדרגים של חשיבות. למשל בתנוחת כלב מביט מטה (אדהו מוקהה שונאסנה) אנחנו עלולים לטעות ולחשוב שהדבר הראשון החשוב במעלה הוא להגיע עם העקבים לרצפה אך לא כך הוא.. אפשר בהחלט לשמור את העקבים מורמים באוויר כדי ללמד את האגן ליצור גובה..
או למשל בפרסריטה פדוטנאסנה ניתן בקלות להתבלבל ולחשוב שהדבר החשוב ביותר הוא להגיע עם הראש לריצפה.. עמדה זו גורמת לתלמידים לעתים קרובות לפשק את הרגליים בפישוק שהורא רחב מידי ולכן מה שקורה הוא שהיציבות הולכת לאיבוד והתנוחה לא באה לידי ביטוי באופן הראוי. מה כן נכון בתנוחה זו? להניח תמיכה לראש אם אינו מגיע לרצפה ולשמור על פישוק שיעצים את היציבות שלנו בתנוחה.
כך בכל תנוחה ותנוחה. אנחנו צריכים ללמוד מה חשוב בתנוחה, מה נכון, על מה אפשר וניתן לוותר, איזה עזרים יכולים לתמוך בהבנה שלנו ועוד ועוד.
ויוקה תעלה ותפציע אצל התלמיד ללא שום ספק. יכולת האבחנה העולה בתרגול תיתן את אותותיה בכל מישורי החיים ותעזור למתרגל לקבל החלטות הנוגעות לחייו. הערפל מתפזר והשמים הכחולים של התודעה הופכים להיות צלולים יותר ויותר.
בחלוף השנים ימצא את עצמו התלמיד מאוחד בעת ובעונה אחת עם הגוף, הנשימה והתודעה של עצמו. מכאן הדרך לאיחוד עם התודעה הקוסמית אינה ארוכה.
זוהי מטרת היוגה וזוהי המטרה של החניך הרוחני הפוסע על דרך היוגה ומתרגל בדבקות.