הגוף היוגי

הפיזיולוגיה של היוגה אינה דומה לפיזיולוגיה המקובלת והרגילה דרכה אנו תופסים את הגוף. הפיזיולוגיה של הגוף היוגי מתייחסת לגוף המעודן, הגוף הפראני או גוף האנרגיה שלנו. אלה הם רבדים ומימדים בלתי נראים לעין. הידיעה וההבנה של גופים עדינים אלו יכולה להביא אותנו לשינוי תודעתי. הידע אודות גופים אלו היה במשך שנים רבות ידע נסתר ואזוטרי. רק יוגים שהקדישו את זמנם לתרגולים עמוקים, זכו לגעת בסודות הידע דרך המורה הרוחני עמו חלקו ובמחיצתו ישבו ולמדו.
חמשת הרבדים (קושות) kos'as )
הפיזיולוגיה היוגית מתארת חמש מעטפות או רבדים במבנה האדם. אלה הם חמש מעטפות העוטפות את האטמן, הנשמה. האטמן הוא הניצוץ האלוהי, הניצוץ של התודעה הנצחית השוכן בכל אדם. מחוץ לאטמן, שהינו בלתי נראה לעין, מתקיימים הרבדים הבאים:
אננדמאיה – רובד האושר העילאי.
ויגיאנמאיה – רובד האינטואיציה, ידע גבוה.
מנומאיה – רובד האינטלקט, זיכרון, תפיסה והגיון.
פראנאמאיה – רובד האנרגיה, הכוח החיוני המניע את הגוף והתודעה.
אנאמאיה – רובד המזון, הגוף הפיזי, נקרא כך על שום היותו תלוי באוכל לצורך קיומו.
כל העטיפות הללו נמצאות בקשר גומלין אחת עם השנייה . הן מהוות ביטוי לתודעה. כל מעטפת בנויה מאנרגיה הרוטטת במהירויות שונות ובתדרים שונים. ברובד הפיזי האנרגיה נעה באיטיות. ככל שאנו נעים דרך המעטפות , הרטט הופך מהיר ומעודן יותר עד שהוא שוב נטמע בתודעה הטהורה. האנרגיה היא בסופו של דבר הצורה הדינמית של התודעה (שיוה ושאקטי, תודעה ואנרגיה) ותודעה היא צורתה הפוטנציאלית של האנרגיה. לכן כל צורת קיום שלנו, כל רמת קיום שאנו חיים בה, מתאפיינת באיכויות שונות של תפיסה, רגש, מחשבה ומודעות. הרטט של האנרגיה, הפראנה – היא השתקפות של הצלילות, הזיקוק וההרחבה של התודעה.
בדרך היוגה אנו שומעים על הביטוי, העלאת המודעות, הרחבת התודעה. הכוונה היא להרחיב את התודעה כך שתוכל לחבוק את כל חמש העטיפות. כשאנו מתרגלים מדיטציה ומתאמנים בתרגול רוחני, אנו מעלים את הרטט ומעדנים את האנרגיה, את הפראנה שנמצאת בבסיס הקיום שלנו כך ש התפיסות והרגשות שלנו, המחשבות והרעיונות שלנו, כל המסכת האנושית שלנו הופכת להיות יותר מעודנת ויותר רחבה. כשרמת האנרגיה היא נמוכה והרטט גס, אנחנו נהיה מודעים אך ורק לרובד הפיזי.ואז כל הרגשות שלנו וצורת החשיבה שלנו תהיה ממוקדת בגוף ובצרכיו, בתשוקות שלו ובסבל שלו. כשאנחנו מעלים את רמת האנרגיה ומעלים את המודעות שלנו למימדים גבוהים יותר באמצעות הסדהנה שלנו (תרגול רוחני, מדיטציה) , אנו הופכים להיות מודעים לפראנה ולרובד הרוחני של הקיום שלנו. ברבדים גבוהים יותר ניתן להגיע למקומות של אינטואיציה גבוהה.
דפוסי האנרגיה של הקושות הם רב ממדיים ומוזנים על ידי זרמים של פראנה. ה"צינורות" שבהם הפראנה זורמת בגוף האנרגטי שלנו נקראים נאדים. לעתים תורגמה המילה נאדים ל "עצבים" אך תרגום זה אינו מדויק ולוקה בחסר.הנאדים אינם מערכת העצבים. נאדי פירושו זרימה, כל מה שהוא זורם הוא נאדי. כמו שהמים זורמים בנהר כך פראנה זורמת בנאדים. מעבר למערכת העצבים יש לנו רשת של ערוצי אנרגיה שנקראים נאדים. נהרות של אנרגיה הזורמים בגוף ובנפש. הפיזיולוגיה של היוגה מתארת 72000 נאדים בגוף. מתוכם 14 הכי חשובים. מתוך ה 14 ישנם שלושה ערוצים שחשיבותם גבוהה ביותר והם נקראים: שושומנה, אידה ופינגאלה. בניתוח כירורגי לא ניתן לראות את הנאדים. איך נוכל אנחנו לחוש אותם ולהכירם ?
ככל שאנו מתפתחים על דרך היוגה נוכל לפתח רגישות ומודעות לזרימת האנרגיה הנמצאת בנאדים שלנו. כשהחלונות בחדר פתוחים, יש זרימה של אויר בחדר. באותו אופן אנחנו הופכים להיות מודעים לזרימה של פראנה בגוף האנרגטי שלנו. ככל שאנחנו מעלים את הרגישות שלנו דרך התרגול הרוחני, הסדהנה שלנו, כך נהיה משוכנעים יותר ויותר בקיומם של הנאדים ונהרות האנרגיה הזורמים בנו. נלמד לחוש את הנאדים כמוליכי אנרגיה מעודנת ובעלת עוצמה.
אידה ופינגאלה
שלוש הערוצים האנרגטיים העיקריים הם אידה, פינגלה ושושומנה. המקום מהם הערוצים הללו מתחילים הוא קצת מתחת לעצם הזנב בבסיס עמוד השדרה. אידה נאדי זורמת משמאל לעמוד השדרה עד למרכז הראש ומסתיימת בנחיר השמאלי. פינגאלה זורמת מצידו הימני של עמוד השדרה , מתאחדת עם אידה במרכז הראש ומסתיימת בנחיר הימני. שושומנה נאדי זורמת במרכז הגוף לאורך עמוד השדרה. בכתבי היוגה אידה נאדי נקראת ערוץ הירח, (צ'נדרה ) ופינגאלה נאדי נקראת ערוץ השמש, (סוריה). הערוצים האלו משפיעים על המישור הגופני, הרגשי, המנטאלי והרוחני של קיומנו כיון שהם מקרינים על כל הרבדים (הקושות )מהגוף הפיזי, עבור בגוף המנטאלי וכלה בגוף הרוחני. נציין שהזרימה האנרגטית באידה ופינגאלה יכולה להיות משויכת לתפקוד התקין של מערכת העצבים האוטונומית. כשאידה היא דומיננטית זה מתבטא ברגיעה ונינוחות כיון שאידה שולטת על מערכת העצבים הפאראסימפטטית וכשפינגאלה דומיננטית היא מתייחסת למערכת העצבים הסימפטטית. בזרימה דומיננטית של אידה, הנחיר השמאלי יהיה יותר פתוח ופינגאלה מוחשת דרך זרימת אויר של הנחיר הימני.
במישור הפסיכולוגי, הזרימה של אידה ופינגאלה קשורה לתפקוד של שני צידי המוח. אידה שייכת לתפיסה הוליסטית וחשיבה אינטואיטיבית, אוריינטציה להתבוננות פנימה ועולם דמיוני עשיר. פינגאלה מיוחסת לאונה השמאלית ששייכת למישור הלוגי, מילולי, אנליטי ורציונאלי. חשיבה שהיא יותר לינארית, אוריינטציה לעולם החיצון. אידה יוצרת השראה ופינגאלה מאפשרת עשייה ומימוש.
הפראנה הזורמת בשני הנאדים העיקריים הללו מחולקת בכל הקושות, כולל בגוף הפיזי, על ידי רשת של ערוצים קטנים, מעין תעלות אנרגיה קטנות, שגם הם נקראים נאדים. בכתבים העתיקים של האופנישאדות מדברים על 72000 נאדים כאלה. זוהי רשת מסועפת באורגניזם האנושי האחראית לחיוניות הגוף, צלילות הנפש ועידון התודעה.
היוגים מייחסים את מצב הבריאותי של האדם לזרימה החופשית של הפראנה בנאדים. אם הפראנה חסומה בנקודה כלשהי, תיווצר מחלה. אם יש אנרגיה עודפת או חסרה, גם אז תיווצר מחלה. הפראנה חייבת להיות בזרימה מאוזנת בכל הערוצים ובכל הרבדים. כאן מגיעה היוגה ומאפשרת למתרגלים שמירה על בריאותם כיון שהיא בנויה כך שהיא מפזרת את האנרגיה לכל אברי הגוף ולכל הערוצים ומקיימת הרמוניה של פראנה. מחלה היא חסימה אנרגטית וחוסר איזון פראני והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחת מהקושות. הסיבה יכולה להיות פיזי, מנטאלית, או רגשית והסימפטומים של המחלה יהיו קשורים לחסימה שנמצאת ברובד זה או אחר. כך אנו יכולים להבין את הקשר בין הגוף והנפש ולראות שמצב נפשי ישפיע גם על מצבנו הגופני.
התרגול היוגי מכוון אל טיהור הנאדים כדי שהחסימות יפתחו וזרימה של פראנה שוטפת את ערוצי האנרגיה שלנו, אנו משיגים איזון והרמוניה בו האנרגיה של קבלה ונתינה נמצאות באיזון, וכך יכול להתאפשר מצב נוסף בו השושומנה נאדי נכנסת לתמונה והופכת להיות אקטיבית. במצב זה יש לנו גישה לאנרגיה יותר מעודנת, לאנרגיה רוחנית. כשהפראנה זורמת בשושומנה אנו חווים מצבי תודעה גבוהים שמאפשרים תובנות רוחניות והארה. כשהאנרגיה זורמת בשושומנה מתרחשת העצמה של אספקטים שונים באישיות שלנו שמתחילים להתגלות דרך פעילות של הצ'קרות. אידה ופינגאלה מסתעפות במעלה השושומה בתנועה ספיראלית ומקיימות ביניהן נקודות מפגש,מעין צמתים. נקודות המפגש האלו נקרות צ'קרות. כמו שמפגש של זרמי נהר בנקודה מסוימת יוצר מערבולת, כך המפגש של שני הערוצים האנרגטיים האלו יוצר מעין גלגל אנרגיה הנקרא צ'קרה, מעין מערבולת. בכל צומת כזו בהן אידה ופינגאלה נפגשות לאורך השושומנה נוצרת מערבולת צ'קרה, תנועה מעגלית ומחזורית של אנרגיה. בצ'קרות הללו נאספות האנרגיות הגופניות, המנטאליות, הרגשיות והרוחניות.
יש לנו שישה צמתים עיקריים בהם הנאדים נפגשים ויוצרים את הצ'קרות. בנוסף, ישנן אלפי צ'קרות קטנות בגוף. לכל צ'קרה יש נקודת סימון בגוף וכשאנחנו מתרכזים בנקודות אלו אנו יכולים להיות מודעים לנוכחותן. הצ'קרות משפיעות הן על מערכת העצבים והן על מערכת הבלוטות האנדוקרינית. הצ'קרות מהוות גשר בין הגוף לנפש. הן מתפקדות כמחסנים לאפסון אנרגיה וחלוקתה בגוף והתפקוד הטוב שלהן חשוב לרווחה הפיזית, הנפשית והרוחנית שלנו.
האדם המואר מיוצג על ידי הסהסררה צ'קרה, שהיא צ'קרת אלף העלים מעל כתר הראש. כל עלי הלוטוס פתוחים לקבל את אנרגיית החיים , את הפראנה הקוסמית כדי שתוכל לחדור אל הנאדים ולזרום שם ללא מהמורות. הפריחה של הפוטנציאל האישי שלנו בא לידי ביטוי דרך ההתעוררות של הצ'קרות. זוהי המטרה הסופית של היוגה: הגשמה עצמית, בריאות, חיוניות ושמחת חיים. החוויה של המצב העילאי הזה נקראת סמדהי, הארה. החוויה מתרחשת כשהכוח הרוחני החבוי בתוכנו בצורת קונדליני מתחיל להתעורר ולעלות במעלה הצ'קרות כדי להתחבר אל המקור העליון בסהסררה. שם מתקיים האיחוד של שיוה ושאקטי, זכר ונקבה, שמש וירח. האיחוד הזה נחשב על ידי היוגים לדרגה הגבוהה ביותר של הקיום האנושי.

ארבעה מצבי תודעה

"פעם חלם צ'ואנג טסה שהוא פרפר המתעופף ברפרוף כנפיים, שמח בעצמו ועושה כל מה שליבו חפץ. הוא לא ידע שהוא צ'ואנג טסה. לפתע הקיץ משנתו ומצא את עצמו צ'ואנג טסה שאין לטעות בו. שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג טסה, או צ'ואנג טסה בחלומו של פרפר. (מתוך קולות האדמה – יואל הופמן).
כל אדם עובר דרך שלושה מצבים: ערות, חלימה ושינה עמוקה. מצבים אלו הם מצבי תודעה רגילים והם אינם שייכים לאימון או תרגול רוחני מסוג כלשהו. הם מצבים טבעיים שכל אחד חווה בחייו. האדם הער, בהיותו ער ולא ישן או חולם, חווה את העולם הער שמורכב מחפצים ואנשים, רגשות ומחשבות, כל אלה מופיעים במצב הערות של התודעה. העולם הער קיים עבור אדם הער ואינו מתקיים עבור האדם החולם או הישן. העולם הער נעלם כשאתה עוזב את המצב הער של התודעה. כשאתה עוזב את המצב הער אתה נכנס למצב חלימה או שינה עמוקה. בחלום אתה החולם ואתה חווה את עולם החלום. עולם החלום מורכב מדברים ואנשים, רגשות ומחשבות המופיעים במצב החלום. עולם החלום שונה לגמרי מהעולם הער. הוא קיים אך ורק עבור החולם ולא לער או לזה הישן שינה עמוקה. עולם החלום נעלם כשאתה עוזב את המצב התודעתי של החלימה.
במצב התודעה של שינה עמוקה, אתה מאופיין כישן עמוק. ככזה הנך חווה שינה ללא חלומות. ריקות. החוויה הזו מתקיימת רק עבור הישן שינה עמוקה ולא עבור הער או החולם. מצב זה משתנה ונעלם כשאתה עוזב את השינה העמוקה.
החיים מסתובבים סביב שלושת המצבים הללו , האישיות של הער, החולם והישן עמוק והעולמות המיוחדים להם. אלה הם מצבים מותנים. התודעה הטהורה מותנית על ידי הגוף הסיבתי הופכת להיות זה שישן עמוק. באותו אופן התודעה המושפעת על ידי הגוף המעודן או הגס הופכת להיות החולם או הער. הער, החולם והישן עמוק הם תודעה מותנית. אתה מכיר את עצמך כער, חולם או ישן עמוק אך אינך יודע שאתה תודעה שאינה מותנית, שהיא המסד של כל שלוש ההתנסויות הללו. העצמי האמיתי שלך הוא תודעה שאינה מותנית ולא האישיות המותנית שאתה מאמין שאתה.
הגוף הסיבתי מורכב מ"ואסאנות"- אלו הזרעים היוצרים את האישיות האינדיבידואלית. הגוף הסיבתי מופיע בתחילה כגוף המעודן שמכיל מחשבות, רגשות ותשוקות. אחר כך הוא מופיע כגוף הגס שקולט ומגיב. המבנה וההתנהגות של הגוף הגס תלויים לחלוטים בטבעו של הגוף המעודן. ניתן לדמות את הגוף הסיבתי לזרע, הגוף המעודן הוא ה שתיל הרך והגוף הגס הוא העץ.
בשינה עמוקה אין אנו מודעים לדבר. הישן עמוק אינו יודע דבר. עולמות הערות והחלימה אינם קיימים עבורו. הוא שרוי בבורות. לפעמים אנו טועים לחשוב שזה מצב של ריקות, אינות.האינות היא הזרע, גוף הזרע. מתוך הזרע הזה עולה החולם וגם הער ועולמותיהם. האינות היא הסיבה להופעת האינדיבידואל המסוים העולה ממנה. האינות היא גוף הזרע שלנו. מתוך הזרע הזה עולה החולם והער והעולמות שלהם.הריקות הזו היא הסיבה לאינדיבידואל המסוים העולה ממנה. המשורר הולך לישון ומתעורר משורר, המורה הולך לישון ומתעורר מורה. כך שאם כולנו הולכים לישון ומתעוררים אנו עצמנו, חייב להיות אדם קבוע הממשיך להתקיים בזמן השינה. האישיות ממשיכה להתקיים בצורה לא נגלית בזמן השינה.האינדיבידואליות ממשיכה להתקיים כגרעין בזמן השינה. מתוך הזרע הזה עולה האישיות שלך.
הפילוסופיה במערב נלקחת בעיקר מהמצב הערני.היא אינה מיחסת חשיבות רבה למצב החלימה ומתעלמת ממצב השינה העמוקה. היוגה לעומת זאת, לוקחת בחשבון את שלושת המצבים. שינה, חלימה וערות כדי להשיג את המציאות האולטימטיבית, את מצב ההכרה העליונה. הפילוסופים במערב מבססים את חקירתם על ניסויים וחוויות המתרחשים במצב הערות. הם מנסים לפענח את המסתורין של היקום רק מתוך המצב הזה. תורת היוגה לוקחת בחשבון אינפורמציה הרבה יותר רחבה ולכן מאפשרת מסקנות רחבות היקף. אנו מתבוננים בגוף הגס, הגוף המעודן והגוף הסיבתי, שלוש מצבי התודעה ושלוש העולמות של הערות, החלימה והשינה העמוקה. אנחנו דנים בכל החומרים הנחוצים כדי להבין את המציאות האבסולוטית ואת המצב של תודעה טהורה.
התודעה במצבה האבסולוטי היא הומוגנית. אחת ואחת בלבד. היא נגלית בשלושה מצבים. ערות, חלימה ושינה עמוקה. היא מתפקדת דרך הגוף הגס, המעודן והסיבתי. הם שונים אחד מהשני. התודעה של המצב העירני הופכת להיות האדם הער. האדם הער מפרש את העולם הער כמציאותי, מסודר לפי כללים וחוקים. האדם הער מתייחס לשני המצבים האחרים כאל דלוזיה, אשליה. האדם הער חולם אך אינו מתייחס למצב החלימה כאל מציאות קיימת.
התודעה של החולם בטוחה באמת שלה ובטוחה בקיום המציאותי שלה המעוגן בחוקיות משלו. החולם יכול להיות כל דבר בחלומו בעוד במציאות אין קשר למצבו בחלום. גם החולם אינו מיחס חשיבות למצב הערות והוא חסר משמעות עבורו. כולו במצב החלימה.
התודעה במצב השינה העמוקה אינה חווה דבר והיא מאושרת בעיוורונה-היא אינה חווה או רואה את מצבי החלימה או הערות. כל מה שהושג או אבד בשני המצבים האלה, לא קיים עבורה.
אם כך מהי המציאות ? מה הוא הממשי ? מצב הערות, החלימה או השינה העמוקה ? . המציאות מוגדרת ככזו שהתקיימה בעבר, מתקיימת בהווה ותתקיים בעתיד. ממשי הוא מי שמתקיים באופן קבוע ונצחי. זה שמתקיים באופן ארעי אינו ממשי. אם אנחנו רוצים ליישם את הגדרה הזו לגבי שלוש מצבי התודעה, אף אחד אינו באמת עומד במבחן…כל אחד מהם מתקיים באופן ארעי. הערות מתחלפת בחלימה וזו מתחלפת בשינה עמוקה. אף אחד מהמצבים אינו נמשך באופן קבוע. כל אחד מהם מתקיים רק לאותו פרק זמן של מצב התודעה שלו. אך התודעה מתקיימת בכל המצבים האלה וגם מעבר להם. זהו העצמי הגבוה המופיע בכל הגופים וכשהגופים הללו מתכלים התודעה נשארת. התודעה מתקיימת בכל הזמנים והיא אתה עצמך. היא בליבת חייך. היא המלווה את כל המצבים והגופים. היא העצמי הגבוה, התודעה הטהורה והמציאות האולטימטיבית.
במצב הערות, החלימה והשינה אתה הופך להיות הער, החולם או הישן לסירוגין. בכל אחד מהמצבים הללו לאורך כל חייך אתה מתייחס לעצמך בגוף ראשון יחיד -"אני", אך אתה יודע שהער החולם והישן שונים אחד מהשני. לכן כל אחד משלוש המצבים האלה לא יכול להיות "אני". העצמי המכיל את שלוש המצבים האלה הוא תודעה טהורה.
המצב הרביעי של התודעה נקרא "טוריה". משמעותו ארבע. המצב הרביעי של התודעה. זהו מצב תודעה אחר ושונה. זאת החוויה של תודעה טהורה .טוריה הוא מצב המציאות. המצב העילאי של שלוה ואושר. זהו מצב של אי שניות. אלה שהשיגו את המצב התודעתי הזה דיווחו על הגשמה ואושר. המצב הרביעי הוא המצב האמיתי של התעוררות לטבעך האמיתי. טבע העצמי הוא שלווה נצחית ואושר. זהו העצמי הטרנסצנדנטלי, התודעה המתבוננת.
המצב הזה הוא חוויה שהיא מעבר לגוף, הנפש והאינטלקט. זה אינו אובייקט של חוויה אלא סובייקט של כל החוויות. אי אפשר למצוא את זה דרך הגוף או דרך הרגש או דרך האינטלקט. אתה יכול להפוך להיות הדבר הנצחי הזה כפי שהחולם הופך להיות ער, בהשילך מעליך את ההתניות הגורמות לך להיות ער, חולם או ישן. אתה יכול להשיג לעצמך חזרה את העצמי העילאי הבלתי מותנה על ידי תרגול מדיטציה – התבוננות פנימית. סילוק הבורות דרך תהליך של חקירה עצמית וידע על העצמי.
בדרך היוגה ניתנים לנו סימני דרך ומראי מקום המצביעים על האפשרות להגיע אל המצב הרביעי הנחפץ. העצמי הוא בהישג ידו של כל אחד. ניתן להשיג את מצב השלווה והאושר העילאי על ידי היטמעות בעצמי.

מנטרה – הברת הקסם

מנטרה היא מילה שיש בכוחה לשחרר את התודעה.

המילה מנטרה עצמה מורכבת משתי הברות: מאנ – קיצור של מאנאס ,שמשמעותה בסנסקריט – מיינד וטרה – שמשמעותה שחרור.

ממה אנו צריכים לשחרר את התודעה ?

מהרעש וההמיה הבלתי פוסקים של המחשבות, הרעיונות והרגשות שעולים בתוכנו.

לשם מה עלינו לשחרר את התודעה ?

רק כשהתודעה שקטה מתקיימת אפשרות של התבוננות פנימה, הקשבה לעצמנו ומדיטציה.

המנטרה נועדה להשקיט את התודעה ולהביא את האדם אל מרחב של שחרור וחופש מרעשים פנימיים.

במצב זה יכול האדם לשקוע במדיטציה עמוקה ולהיות קרוב לעצמו ולאלוהיו.

המנטרה יכולה להיאמר בקול רם, או במלמול חרישי, הנשמע לאוזניו של האדם עצמו בלבד. המנטרה יכולה להיות מושרת שעות ארוכות או, להיות נהגית לזמן קצר.

ישנם סוגים שונים של מנטרות, כאלה בנות מספר הברות וכאלה, קצרות יותר וכאלה בנות הברה אחת כמו המנטרה הידועה והמפורסמת – אום – הנחשבת למנטרה אוניברסאלית ומסמלת את צליל הבריאה, הצליל הראשוני ביקום.

מראה נפוץ בהודו, יוגים וסדהוס (קדושים) נזירים ואחרים, אוחזים ברודרקשה, שרשרת בת 109 חרוזי תפילה המשננים את המנטרה המיוחדת שלהם בהתאם למסורת האישית שלהם.

האם כל מילה יכולה להיות מנטרה ? מה הופך מילים למנטרות ?

לעוצמת המילה ולקדושתה בתרבות ההודית אחראית האלה Vac ואץ'.

ההודים מאמינים בכוחה של המילה ומאמינים שלמילים ולצלילים יש כוח לעורר שינוי באדם וגם בעולם.

הם מאמינים שדרך המילים וכוחן המאגי נוצר קשר בין האדם לבין האלים.

המזמורים והתפילות של הודות (הכתבים העתיקים ביותר בסנסקריט בני 3500 שנה) הם מנטרות והם מושרים בשינון מחזורי. בעבר הרחוק מאד היה שימוש במנטרות לצורך מילוי שאיפות. הן נאמרו כמילות קסם ובקשה, מעין לחשים. השימוש במנטרות נעשה בטקסים על ידי הברהמינים (הכוהנים) שתפקידם לתווך בין בני האדם לבין האלים. המזמורים משבחים את האלים ואת עולם הטבע. אל האש אגני, אליו מעבירים את המנחות בטקסי אש, אל השמש סוריה, אל הרוח ואיו ועוד אלים רבים. המזמורים מושמעים בקצב אחיד, חדגוני ושקט מאד. יש קריאה לאלים למלא את שאיפות בני האדם המבקשים רווחה, שפע , שלוה ובריאות טובה.

בשפה הסנסקריטית העתיקה יש חמישים אותיות. בתורת הסוד היוגית – השאיויזם הקשמירי – אומרים שהאותיות הללו נוצרו בעבר הרחוק על ידי קדושים ומוארים אשר עסקו בהקשבה לקולות הפנימיים הנסתרים בגוף ובלב. ההקשבה התרחשה בזמן מדיטציה בתהליך פנימי עמוק ומעודן. היוגים התרכזו במרכזי אנרגיה (צ'קרות) לאורך עמוד השדרה ובמוח, השולטים בתפקודי הגוף והנפש. היה ביכולתם לשמוע את התדרים העדינים שעלו מתוך הצ'קרות ולאחר מכן הם הגו אותם בקול רם. כל אחד מהצלילים הפנימיים המעודנים הללו הפך לאות אחת באלפבית הסנסקריטי. אם כך האותיות הן ביטוי, השתקפות והד לצלילים הפנימיים הנמצאים בגוף.

האותיות בסנסקריט ,הנקראת אם כל השפות, נקראות מטריקה – במשמעות אמהות קטנות. כמו אמהות, אותיות אלו יוצרות ויולדות מלים. המלים יוצרות רעיונות, מחשבות ותפיסות. מטריקה עולה וצפה מתוך השקט העצום, האינסופי. היא התדר והתנודה שמתוכם עולים צלילים וחמישים הצורות שלה הן חמישים האותיות. האותיות הללו הן סמלים לכוח היצירה, לכוח הבריאה.

בשאיויזם הקשמירי מייחסים חשיבות מרובה לצליל הוא נחשב למקורו של העולם. העולם נולד מצליל.

גם ההתנסות שלנו כבני אדם תלויה במטריקה. מתוך האותיות וההברות עולות בתוכנו מלים המעצבות את המחשבות, הדיבור וההתנסויות שלנו. מכאן נולדים ונבנים רעיונות ודימויים, תפיסות והתייחסויות.

המטריקה ממשיכה בתנועה ללא הרף, תנועתה עצמאית ואינה מושפעת או תלויה ברצון שלנו. היא נצחית כתנועת גלי הים. אין ביכולתנו לעצור את התנועה הזו. המלים שחולפות בתוכנו נמצאות שם ויהיו שם תמיד. יש בידינו אפשרות לצפות בגאות ובשפל של המחשבות שלנו ולדעת שמקור המלים הוא אנרגיה אינסופית. יש ביכולתנו לבחור באיזו מחשבה לדבוק. אין אנו חייבים לאחוז בגלי המחשבה הלוקחים אותנו למחוזות של כעס, כאב או מצוקה. אנחנו יכולים לבחור ללכת לכיוון אחר.

אם נבין ונפענח את המכניזם הפועם בתוכנו והיוצר את המציאות שלנו, הרי שנתוודע לאמצעי יוצא דופן לשיפור החוויה הקיומית שלנו. לא עוד ניקלע למצבים יוצרי תחושה דיכאונית והרסנית, נהפוך הוא, ניקח אחריות אישית עצמית בעיצוב התגובה הרגשית, מנטאלית שלנו לתופעות הנקרות בדרכנו – למציאות חיינו.

כאן באה לעזרתנו תורת הסוד היוגית ומציעה לנו את המנטרה ככלי שרת לשינוי והתמודדות.

המנטרות בראשיתן נוצרו כדי לשמש כמילות קסם שיש ביכולתן לסלק כוחות רעים או לחילופין לקרב דברים רצויים, כמו כוחות טבע, שמש וגשם בעיתם. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש במנטרות כדי ליצור שינוי וטרנסנדנציה בתודעה.

היוגים יצרו מנטרות המתואמות עם המקצב הקוסמי. מנטרות אלו מעולם לא הועלו על הכתב. הן הועברו בעל פה ממורה לתלמיד בתהליך חניכה אישי.

כשאנו הוגים את צלילי המנטרות הללו, אשר נולדו מתוך הגוף עצמו, ישפיעו הצלילים באופן עמוק על התדרים הפנימיים שלנו. המנטרה הינה צליל מקודש , צליל שמעצים את התודעה. הצליל יוצר ויברציה, תדר מסוים. היוגים הבינו שצלילים וקולות, אם הם נאמרים חזור ושנה, משפיעים על התודעה.

הגייה חוזרת ונשנית של מנטרה, בין אם היא נעשית בדממה, או בלחישה או בשירה, יש בכוחה לגרום לטרנספורמציה בתודעה ולרומם את המתרגל לרמות גבוהות של תחושת איחוד בינו לבין עצמו, בינו לבין התודעה הקוסמית.

המנטרה האישית

מה שהופך את המנטרה למנטרה היא הדרך שבה היא נמסרת לחניך. המוסר הוא החונך, מורה הדרך, המורה הרוחני שמעצים את המנטרה בהתכוונות ובריכוז ומעניק לה כוח. הענקת המנטרה היא החניכה עצמה.

כדי שמנטרה תיחשב למנטרה אישית עליה להיות בעלת שלוש תכונות:

ראשית, עליה להיות בעלת שתי הברות כדי שתוכל להיות נהגית במקביל עם השאיפה והנשיפה. לתהליך הנשימה יש השפעה עמוקה על התודעה של המתרגל והוא קשור לזרימת הפראנה (אנרגית החיים) בגוף. אם הנשימה מהירה ולא מוסדרת, המיינד הופך להיות לא שקט, החשיבה אינה צלולה והריכוז קשה.

ככל שהנשימה אטית, רכה, שקטה וממושכת, הפראנה זורמת בצורה טובה והריכוז גדל.

על ידי השגת שליטה בנשימה אנו משיגים שליטה בפראנה ובתודעה. הניגון הפנימי של המנטרה בעלת שתי ההברות הנעשה בשאיפה ובנשיפה גורם להשקטת הנשימה, ייצוב הפראנה והשקטת גלי התודעה.

שנית, המנטרה צריכה להיות בעלת צליל מסוים, תבנית הנושאת תדר ספציפי. כשהיא נהגית בדממה, יש ביכולתה לשנות ולרומם את התדר האישי של המתרגל.

לכל אדם וכל עצם ביקום ישנו תדר וקצב משלו, תו האישי מיוחד בסימפוניה של הבריאה.

הצליל או התדר של המנטרה חייב להתאים לתדר האישי של האדם כדי שבמהלך השינון של המנטרה תוך כדי מדיטציה, יהפוך הקצב האישי הסוער לקצב עדין יותר ואיטי המתמזג בשקט ובתנודה של התודעה הקוסמית.

בתורת הסוד היוגית, נאמר שהמקור לכל התנועה הריתמית הזו היא התודעה הקוסמית הטהורה, שמתוארת כשקטה, נטולת קולות וצלילים, זורמת בקו ישר לנצח נצחים.

כך היא מתוארת בכתבים העתיקים:

"נצחית וטהורה, מעבר לכל תפיסה, נטולת צורה. אינה מוכתמת. היא ידע נצחי. אושר עילאי"

ולבסוף, על המנטרה להיות בעלת משמעות. אין טעם לשנן צלילים נטולי משמעות. הזדהות עם משמעות המנטרה תביא להרחבת גבולות התודעה, לשלוה, שקט ותחושת אושר.

בדרך כלל המשמעות של המנטרה מציינת את הפוטנציאל העצום הטמון בתודעתו של האדם. במהותנו וברובד העמוק של הקיום שלנו, אנו נצחיים, אינסופיים והתודעה שלנו טהורה, מעבר למקום וזמן.

המנטרה חייבת להיות טעונה בכוח רוחני ולכן אינה יכולה להילקח מספר. עליה להינתן בתהליך חניכה על ידי מורה רוחני.

בתוך תהליך למידה ארוך ומורכב שארך שנים ארוכות בהודו הוסמכתי למעמד אצ'ריה – מורה רוחנית בעלת יכולת להעניק מנטרות אישיות: מאות מתלמידי קיבלו חניכה אישית למנטרה והפכו את המדיטציה לכלי פעיל, אינטגראלי ומשמעותי בחייהם.

גלי המוח בזמן מדיטציה :

המוח מורכב ממיליוני תאי עצב היוצרים זרמים חשמליים קטנים ומתוכם עולים גלים אלקטרומגנטיים או גלי מוח המשתנים כשמתקיים שינוי תודעתי. את גלי המוח הללו ניתן לבדוק במכשיר EEG ולראותם בגרף. גלי מוח נורמליים ורגילים נקראים גלי ביתא, (13 מעגלים בשניה), גלי אלפא הם גלים ערניים ושקטים יותר (8 מעגלים בשניה).

בניסויים הנערכים על ידי המדע בשנים האחרונות, ניתן לראות בבירור שגלי ביתא "עצבניים" הופכים לגלי אלפא רגועים בזמן מדיטציה העושה שימוש בשינון מנטרה.

ניתוח צלילי המנטרות מראה שהתדר שלהן זהה לגלי אלפא במוח.

בהדרגה, במשך מדיטציה עמוקה, משתנים גלי האלפא והופכים להיות איטיים ועוצמתיים יותר כשהם גלי תיטא (4 מעגלים בשניה). במצב על תודעתי זה התודעה מוצפת בתובנות יצירתיות ואושר פנימי.

כשהמדיטציה יותר עמוקה, גלי המוח הופכים להיות עוד יותר אטיים , גלי דלתא (מעגל 1 בשניה) . במצב זה ישנה השקטה של גלי התודעה כפי שמתאר החכם הקדוש פטנג'לי בסוטרה השניה בפרק הראשון ביוגה סוטרות.:

"יוגה היא השקטת גלי התודעה." במצב זה נעלמת כל תחושת דואליות בין פנים וחוץ בין המתבונן ומושא ההתבוננות . התודעה האישית נטמעת עם התודעה הקוסמית.

בפסוק השני מתאר פטנג'לי בפשטות מצב זה: "ואז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי"

מדיטציה הינה דרך מאד ישירה למגע עם עצמנו. אין אנו יכולים להסתפק בכישורים אינטלקטואליים בלבד. המדיטציה מאפשרת לנו לגלות בתוכנו עולם פנימי מופלא של שקט, שלוה ואושר. מתוך המקום הזה עולה יצירתיות, חמלה ואהבה לכל הברואים.

במידה ואין לכם מנטרה אישית תוכלו לנסות את המדיטציה הבאה:

שבו בגו זקוף, הקשיבו לנשימה, הפכו את הנשימה להיות אטית וסדירה, הפכו מודעים למקום ולמרחב בגופכם בו השאיפה מסתיימת ונחה לרגע לפני התחלת הנשיפה. היו מודעים למרחב בו הנשיפה מסתיימת ונחה לרגע, לפני התחלת השאיפה. אפשרו למיינד שלכם לנוח על גלי הנשימה. אפשרו לתהליך הזה להיות כפי שהוא – פשוט וטהור, נטול יומרות.

נסו לשכון בשקט הזה מעבר לכל המילים והצלילים.

קונדליני שאקטי

"היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, היא האושר העילאי, טבעה הוא תודעה טהורה"
מי היא ? מי יעיר אותה ? ומתי ? ובכן, אין אנו דנים בדמותה של אשת- על או היפהפייה הנרדמת.
"הדמות" שלנו בסיפור היא מהות נשית, אנרגטית. קונדליני שאקטי היא הכוח הרוחני ,הנשי, הנסתר השוכן בבסיס עמוד השדרה שלנו, גברים ונשים כאחד.לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום.היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה. מדוע נסתר ? כיון שאין הוא מתגלה לעינינו הפיזיות. אין הוא נגיש לחושים שלנו. כוח זה שוכן בגוף הפראני שלנו, גוף האנרגיה. אין הוא בהישג יד בחיי היומיום שלנו.יתכנו מצבים בהם האנרגיה של קונדליני תישאר רדומה לאורך כל חייו של האדם.לפי תפיסה זו, האדם הוא מיקרוקוסמוס המשקף בצורה נאמנה את המבנה של היקום, המאקרוקוסמוס. מטרת התרגול היוגי, על כל צורותיו, היא לעורר את האנרגיה הקוסמית הנשית בתוכנו ולהביאה לאיחוד עם שיוה, שמייצג את ההכרה הקוסמית הטהורה הממלאת את היקום כולו ובזעיר אנפין נמצאת בסהסררה בכתר הראש.

אם כך קונדליני שאקטי מתאחדת עם שיוה בריקוד שנמשך לאורך כל חיינו בתוכנו.
באמצעות מדיטציה ותרגול יוגי היא יכולה להתעורר.

בידינו נמצאים כיום כתבים עתיקים המתארים את דרכה המיוחדת של אנרגיה נשית זו.
"סט צ'קרה נירופנה" הוא מסמך טאנטרי הכתוב בסנסקריט שם מתוארות הצ'קרות באופן מפורט. המסמך נכתב במאה ה-16 על ידי המאסטר היוגי סואמי פוראננדה ותורגם לשפה האנגלית ע"י סיר ג'והן וודרוף באמצע המאה שעברה. מסמך אחר בשם"גורקשה סמהיטה" המיוחס ליוגי גורקשה שחי במאה התשיעית מתאר בתיאור מפורט את האנטומיה האיזוטרית של האדם ומביא הנחיות להתעוררות הקונדליני בדגש על שינון מנטרות, בעיקר המנטרה אום.
בפרק 3 ב"האתא יוגה פרדיפיקה", טכסט יוגי שנכתב על ידי סואטואראמה שחי באמצע המאה ה -14,כתוב כך:
"הקונדליני, בצורתה הנסתרת, מפותלת כמו נחש. האחד שיגרום לה לנוע ישיג שחרור" .

קונדליני היא ביטוי לפוטנציאל הרוחני הטמון בהווייתו הרוחנית של כל אדם. בכתבים היא מתוארת באופן עדין. "היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, היא האושר העילאי, טבעה הוא תודעה טהורה."
בטכסט שנקרא "מהא נירואנה טנטרה", קונדליני היא הטבע, היא האנרגיה הראשונית (פרקריטי) או צ'יט שאקטי, התודעה הטהורה.
התודעה האחת היא בעלת שני קטבים. קוטב סטאטי – שיוה וקוטב דינמי – שאקטי.
בטכסט הנקרא "יוגה קונדליני אופנישד" ישנו תיאור ציורי של קונדליני.
"הכוח המקודש, קונדליני, זוהר
כגבעול של לוטוס רענן;
כנחש המסובב סביב עצמו
היא מחזיקה אז הזנב בפיה
ונחה בחצי תרדמה
בבסיס הגוף"

כאשר קונדליני שאקטי מוכנה להתעורר, היא עולה עד לכתר הראש כדי להתאחד עם שיוה שהוא התודעה הטהורה והיא, שאקטי, ביטויה של התודעה.
קונדליני אינה כוח פיזי וגם אין לה קיום פיזי. קונדליני היא אנרגיה רוחנית אבל מתייחסת כאמור למיקום פיזי. היא שוכנת בבסיס עמוד השדרה
.
בתורת הסוד היוגית (השאיויזם הקשמירי) מתוארת ההתעוררות הרוחנית כהתעוררות הקונדליני.
לא תמיד מלווה התעוררות הקונדליני בחוויות עוצמתיות. לפעמים תחלוף תקופת זמן עד לתחושת שינוי רוחני. ברגע שהקונדליני מתחילה להתעורר המיינד נפתח לאפשרויות חדשות.
בחלק מהכתבים העתיקים מתוארות דרכים להתעוררות הקונדליני, אך ידע זה אינו נכתב בצורה מפורשת והועבר בסודי סודות ממורה לתלמיד.

המעבר של הקונדליני, מרגע ההתעוררות ועד להארה נעשה דרך השושומנה נאדי, היא התעלה הפראנית המרכזית בגופנו ומקבילה לעמוד השדרה.
הצ'קרות הינן מרכזים פראניים על השושומנה. הן מתוארות בצורת סמלים ודיאגרמות. הצ'קרות אינן פיזיות. ההיפתחות וההתעוררות של הצ'קרות נעשית בשלבים
כל צ'קרה מתיחסת לאנרגיה פראנית ברמה ותדר ספציפיים. כל צ'קרה היא מתג שסוגר ופותח רמות מסוימות בתודעה.
הצ'קרות מסמלות רמות שונות של תודעה מהרמה הבסיסית האינסטינקטיבית למישורים היותר אינטואיטיביים.
הצ'קרות הן אבני דרך ומסמלות את הדרך הרוחנית. הן צמתים על הדרך. הן מייצגות את כוחות התודעה השוכנים בתחום היכולת של כל בן אנוש. הן סמלים. הן משקפות את המציאות של המאקרוקוסמוס באדם.
הצ'קרות מגדירות את הדרך שאדם חייב לעבור כדי להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו.
אין אפשרות להסביר את המעבר או את המעוף לרמות תודעה גבוהות במינוחים לוגיים.
.לכן הקדושים הקדומים והיוגים, אותם אנשים מוארים, ניסחו והגדירו את הדרך למצבי תודעה עליונים בצורת דיאגרמות סמליות שהן תיאור של הצ'קרות.
למרות שזה תיאור מוגבל, הדיאגרמות הללו מביאות הרבה יותר מאשר רק מלים.
הסמלים עצמם של הצ'קרות, יכולים לאפשר שימוש כמוקדי ריכוז תוך כדי התרגול היוגי.
מלים וסמלים רק מייצגים את הקיום של הצ'קרות אך אנו צריכים לחוות את הצ'קרות בעצמנו. הסמלים אינם המציאות של הצ'קרות הם רק מהווים דרך העוזרת להגיע לחוויה האישית שלנו.

להלן תיאור מקוצר ותמציתי של הצ'קרות, המרכזים הפראנים בגוף:

מולהדהרה צ'קרה – ממוקמת בבסיס עמוד השדרה. זהו המרכז בו האדם מתעניין כמעט רק לחלוטין בביטחון האישי שלו. המניע העיקרי בחייו מכוון להשגת מזון, מקום לחיות בו וכו'.. זהו המרכז בו האדם נלחם בעולם שנחשב על ידו כעוין.

סודהיסטנה צ'קרה – ממוקמת בשיפולי הבטן. מתקשרת למניע הבסיסי בחיפוש הנאות אישות, הנאות חושים דרך אוכל, מין וכ'…

מניפורה צ'קרה- ממוקמת בטבור. זהו המרכז של האסרטיביות. האדם מנסה לשלוט במצבים וגם באנשים אחרים. האדם מחפש לשלוט בעולם . לצבור רכוש, כבוד כו'…

אנהאטה צ'קרה – ממוקמת במרכז עצם החזה, קרובה ללב. זהו המרכז בו האדם מתחיל לאהוב ולהבין אנשים בגלל מה שהם בלי קשר למגבלות שלהם, מקבל אנשים אחרים בחמלה ואהבה.

וישודהה צ'קרה – ממוקמת בשקע הצוואר. המרכז בו האדם מתחיל להבין ולחוות את העולם כמקום של הרמוניה ושלמות.החוויות כולן, טובות או רעות, נתפשות כחלק אינטגראלי משלם.

אגיה צ'קרה – ממוקמת במרכז המצח, בין הגבות. זהו מרכז הצופה, המתבונן.כל המעשים נצפים ממרכז ההוויה של האדם.

סהסררה צ'קרה – "אלף העלים", ממוקמת מעל כתר הראש, מעבר לגוף הפיזי, היעד הסופי.

בחוויה היוגית, לפי הכתבים, "האדם שהבחין באמת הצרופה של גופו יכול להבחין באמת של היקום."
הגוף הפיזי והגוף האנרגטי קשורים זה לזה. הכוח הפועל ביקום הוא אותו כוח, אותה אנרגיה הפועלת על גוף האדם. לכל אדם יש גוף פיזי וגוף אתרי. גם בגוף האתרי יש רמות ורבדים. אנו מכירים לפי תורת היוגה , חמישה רבדים (קושות) מהרובד הפיזי עד לגוף האור.
גופים אלו גם קשורים לחמשת היסודות: אדמה, מים, אש, אויר ואתר.

המטרה של היוגה היא להעלות את רמת המודעות של האדם כך שבאופן קבוע יתפקד ברמה גבוהה יותר של צ'קרות. כל דרכי היוגה מכוונות להתפתחות והתעוררות הצ'קרות.
התעוררות הצ'קרות היא התרוממות והתעוררות הקונדליני.
כשהקונדליני נמצאת במצב תרדמה או בצ'קרות התחתונות , מתקיימת דלוזיה, מגבלה וחוסר ידע. כשהיא ישנה, לאדם יש תחושה חזקה של אינדיבידואליות והוא מאד מרוכז בעצמו. במצב זה האדם חי בעולם של שם וצורה ולא מודע לפוטנציאל שלו.
כשהקונדליני עולה דרך הצ'קרות בהדרגה נעלם מסך הבורות והאדם חווה מגע ישיר עם המציאות ומתעורר לטבעו האמיתי.
כשהיא מתעוררת, גבולות האינדיבידואליות מתחילים להתמוסס וההזדהות האישית מתרחבת להכיל עוד ועוד.
בסופו של דבר הקונדליני מתאחדת עם שיוה – תודעה, איתו היא זהה.
בצורתה היא שאקטי – כח התופעה.
בצורתה חסרת הצורה היא תודעה.
כשהקונדליני מתעוררת היא מראה ומשקפת לאדם רמות גבוהות של תודעה.
כשהיא עולה דרך הצ'קרות, האדם הופך להיות יותר ויותר מרוכז. תנודות התודעה מתחילות להירגע. המינד הופך להיות כמו אגם רגוע ולא סוער. המודעות בזרימה והמינד הופך להיות כלי לאושר ולא כלי לדיכאון ונמיכות.
הצ'קרות מתעוררות כשהזמן נכון והאדם השיג איזון מנטאלי. זהו תהליך עדין ואי אפשר לאלץ אותו להתרחש בכוח.

מטרת היוגה היא לעורר את הפוטנציאל הרוחני שלנו ולאפשר ראיה רחבה ויכולת הבנה לגבי המציאות שלנו עצמנו.
הקונדליני שאקטי יכולה להתעורר על ידי תרגול אסאנות, תרגול פראנאיאמה תרגול מדיטציה .
באמצעות התרגול מחזק החניך את גופו כך שיוכל לשבת בישיבה דמומה ולעסוק בהתבוננות (מדיטציה)
המהלכים המתוארים ביוגה סוטרות של פטנג'אלי, כמו פרטיהרה (התכנסות החושים), דהארנה (ריכוז) ודהיאנה (מדיטציה) הם חיוניים כדי לבנות בסיס איתן ומוצק לחניך היוגה, להיות מסוגל להכיל את מצבי התודעה הגבוהים יותר.
פראנאיאמה, תרגול נשימה, ויסות הנשימה, היא חלק מהתרגול ומאפשרת לקונדליני לעבור דרך השושומנה, התעלה הפראנית המרכזית. בכתבי היוגה אנו קוראים על טכניקות שונות המאפשרות ויסות של הנשימה ושליטה בקצב ובעומק השאיפה והנשיפה.
כל אלו הם תרגולי יוגה עוצמתיים שאינם יכולים להתבצע ללא הנחיתו של מורה ותחת עינו הפקוחה.

מורה רוחני יכול באמצעות שאקטי פת (כח רוחני) לגרום להתעוררות הקונדליני אצל החניך באמצעות מילה ואפילו רק מבט. בספרות היוגית ובטכסטים יוגיים אנו שומעים על חוויות מסוג זה לא אחת.
מכל מקום התעוררות הקונדליני אינה יכולה להתרחש ללא אימון מוקפד ומשמעת תרגול.
לעתים אנו שומעים על התעוררות ספונטאנית של הקונדליני, זו קשורה בחוויה קיצונית. אם אין בסיס איתן של תרגול מוקפד, זו יכולה להיות חוויה מאד מטלטלת שלא תהיה לה המשכיות.
בסופו של מסע ההתעוררות אנו מגיעים אל הסהסררה.
הסהסררה היא צ'קרת אלף העלים. סהסררה היא טוטאליות מעבר לחוויה. הסהסררה נמצאת מעל כתר הראש, היא צ'קרה טרנסנדנטית. כאן שוכנים שיוה ושאקטי. כאן החווה והנחווה הופכים להיות אחד.
התודעה והפראנה מתאחדים.
זהו מצב של שחרור, של הארה.
בבודהיזם מצב זה נקרא נירואנה, אצל היוגים-קאיוליה, טוריה או נירויקלפה סמדהי.
עד כמה שמילים יכולות לתאר מצב זה, נוכל רק לומר שזהו אושר עילאי, הרמוניה ושקט בלב.
זה מצב האיחוד שהיוגה מדברת עליו. זוהי יוגה.

שאיויזם קשמירי – חלק ב'

השאיויזם הקשמירי הינו מסורת עתיקה מאד אשר התקיימה בהודו כזרם של יוגה. יש בידינו כתבים המעידים על קיומה של מסורת זו מאז המאה השמינית לספירה. יש הטוענים שהמסורת עתיקה אף יותר ומקורה בשושלת מורים המגיעה עד שיוה עצמו. מסורת זו ידועה גם בשם טריקה (Trika) שילוש, מושג שצמח מתוך ההבחנה ביחסים ההדדיים בין שלוש האספקטים של האלוהי – המקודש: שיוה – המייצג את האנרגיה הזכרית, שאקטי – המייצגת את האנרגיה הנקבית, נארה – המייצג את האדם המותנה המחפש שחרור וחופש או גאולה.

התפיסה הפילוסופית העומדת בבסיס השאיויזם הקשמירי היא: "התודעה היא המציאות האחת והיחידה. חומר אינו נפרד מרוח אלא זהה לו לחלוטין. האלוהי ( המכונה שיוה) והעולם הם אחד. אלוהים שוכן בתוכך כ-אתה עצמך."

בשונה מהמערב, המושג "פילוסופיה" בהודו אינו מסתכם בדיון אקדמי. הפילוסופיה כאן נוצרה מתוך חיפוש אחר משמעות ורצון לגלות את סודות היקום בכוונה לממש זאת בחוויית החיים האישית. הפילוסופיה בהודו, אם כך, אינה מסתכמת בעיסוק אינטלקטואלי במופשט אלא כאמור חוצה ועוברת דרך חוויה אישית,חקירה והתנסות עצמית של האדם.

הפילוסופיה עליה מתבססת תפיסת העולם ודרך החיים בהודו נקראת "דרשנה" (Darshana). *

השאיויזם הקשמירי, היה במשך שנים ארוכות דוקטרינה סודית ולא הוצג כאחד מתוך שש הדרשנות למרות שהוא עונה על ההגדרות של דרשנה. מי שרצה ללמוד את הנושא היה צריך לבלות שנים ארוכות בחקירה עצמית , הגות ומדיטציה לצידו של מורה רוחני (גורו). הידע הועבר בעל פה ממורה לתלמיד ולכן אין בידינו היום מידע רב על התרגול של המסורת הזו.

הפילוסוף המרכזי שהעלה על הכתב את עקרונות המסורת היה וסוגופטה (Vasugupta) שחי בסוף המאה השמינית, תחילת המאה התשיעית לספירה. מאז ועד המאה ה-12 לספירה, נכתבו טכסטים פילוסופיים על השיטה והדרך של השאיויזם הקשמירי על ידי אנשים נוספים כמו סומאננדה ((Somananda במאה התשיעית ואבהינואגופטה ((Abhinavagupta במאה העשירית. עד הופעתו של וסוגופטה לא הייתה נגישות למסורת כיון שכאמור, היא הועברה בעל פה ממורה לתלמיד ונשמרה בסודי סודות.

הכתבים העיקריים של השאיויזם הקשמירי מחולקים לשלושה חלקים:

אגאמה שסטרה (Agama shastra) – כתבים אלו נחשבים לכתבים שהגיעו דרך התגלות והארה ומיוחסים כמקור לשיוה עצמו. כתבים אלו הועברו בעל פה ממורה לתלמיד. הם כוללים את השיוה סוטרה (Shiva sutras), ויגיאנה בהיראוה(Vijnanabhairava), רודריהמאלה (Rudrayamala) ועוד..

ספנדה שסטרה (Spanda shastra) – כתבים אלה מסבירים את הדוקטרינה של השיטה והעיקריים שבהם הם: ספנדה סוטרה ((Spanda sutra, ספנדה קריקה ((Spanda karika. כתבים אלה מרחיבים את העקרונות של השיוה סוטרות ומסבירים אותם.

פרטיאבהיגיאנה שסטרה ( Pratyabhijna shastra) – כתבים אלו כוללים שיחות, רעיונות והשגות. שם אנו מוצאים פירושים לוגיים לעקרונות השיטה. אבהינוגופטה (Abhinavagupta) הוא המפורסם ביותר שכתב את הטנטרה לוקה (Tantra loka) מעין אנציקלופדיה בת 12 כרכים המכילה את הרעיונות הפילוסופיים ואת האספקטים המעשיים של השאיויזם הקשמירי.

מכל מקום השיוה סוטרות הן המקור הראשון והעיקרי. מהן צמחו פירושים וביאורים על ידי תלמידים וממשיכי הדרך.

כתבי השיוה סוטרה מכילים 77 סוטרות.

( סוטרה היא פסוק תמציתי המורכב ממילים מעטות. הפילוסופים הקדומים מגדירים את הסוטרה כך שלמרות שהיא מורכבת ממילים מועטות , היא אינה משאירה מקום לספק. הסוטרה מכילה בתוכה את התמצית של העיקרון עליו היא מדברת. לעתים קרובות אנו זקוקים לישיבה בחברותא כדי לפענח את הסוטרה ולהסבר של מורה מיומן.)

בשיוה סוטרות מתוארות שלוש דרכים. דרכים אלו נקראות אופאיאס upayas והן דרכים ומתודות שונות לתרגול רוחני. שלוש דרכים אלו מובאות ומוצגות בשיוה סוטרות כדי להתאימן לאופי השונה של המתרגל היוגי המחפש את דרכו. נקודת ההנחה היא שלכל אדם יש תכונות שונות ומזג שונה ולכן חשוב להתאים לכל אדם דרך המת אימה לאופיו ואשר תהיה עבורו הטובה ביותר.

שמבהוה אופאיה (shambhava upaya)- שמבהו הוא בעצם שיוה. שם נוסף שהוענק לשיוה.

הרמה הזו של היוגה נקראת iccha upaya או "דרך הרצון": ברמה זו אין צורך בחשיבה מנטאלית או אינטלקטואלית ; כשהמיינד שקט לגמרי, תודעת שיוה הטרנסצנדנטלית עולה באופן ספונטאני ומאירה את האדם. מתרגל יוגה שהגשים את עצמו, נמצא במצב זה כל הזמן. הוא עצמו הופך להיות המצב הזה. זהו מצב תודעה גבוה שנקרא גם תוריה (turiya). או אז ידע ספונטאני עולה בתוכו ובינו ובין התודעה הקוסמית מתקיימת אחדות. כאן אין מחשבות, דעות או קונספציות אלא חוויה ישירה של שלמות ואחדות.

שקטה אופאיה (Shakta upaya)- כאן המתרגל היוגי חווה נפרדות. אין מתקיימת בתוכו התחושה ש"אני והתודעה הקוסמית אחד הם". במצב זה חווה המתרגל את עצמו כישות נפרדת מהתודעה הקוסמית.

לכן כאן מציעה הדרך להתרכז ולהביא תשומת לב למה שיכול להשקיט את המיינד ולטהר אותו כדי שהמיינד יראה ויחווה דברים באופן שונה. המטרה היא להגיע למצב של תפיסת האחדות דרך השקטת המחשבות וסילוק הנטיות הגורמות לתחושת דואליות במצב התודעה הרגיל. אין מדובר בנסיון לסלק מחשבות, קונספציות וגישה ספקנית מהמיינד באופן אקטיבי, כיון שכל נסיון כזה יביא בהכרח לעלייתן של מחשבות חדשות וקונספציות חדשות. מדובר בדרך המציעה להתבונן במיינד שלנו או באובייקטים חיצוניים שנבחר כדי לסלק את הדואליות בין אובייקט לסובייקט. האובייקטים שנבחר צריכים להיות בעלי אופי טהור ושקט (סטוי). וסוגופטה בכתביו, ממליץ על הגייה של מנטרה, מנטרה יוגה. תרגול זה מאפשר השקטה של המיינד ויוצר בסיס טוב לחוויה של תודעת שיוה, תודעה אוניברסאלית.

אנאוה אופאיה (anava upaya) – כאן היוגי מתרגל פראנאימה, שליטה בנשימה, פרטיהרה – התכנסות החושים, דהרנה – ריכוז ומדיטציה. בסופו של דבר, למרות התרגול המסוים הזה הנעשה במסירות, יצטרך התלמיד בסופו של דבר לעלות ברמת התרגול שלו ולגלות את תודעת האני, תודעת שיוה בדרכים יותר ישירות.

האופאיות כולן נלמדו בעל פה ונשמרו בסוד. כך לפי המסורת.

האופאיות מתקיימות כדי לסלק את השכחה שלנו, את הטעויות שלנו ואת הבורות שלנו לגבי הזהות שלנו. הן לא מתקיימות כדי להשיג את העצמי. העצמי כבר נמצא, הוא כבר איתנו.אנחנו פשוט לא מודעים לכך. האופאיות נועדו לסלק את מסך הבורות מעל עינינו כדי שנוכל להיות במגע ובקשר עם העצמי ולחיות מתוך התובנה הזו. הדרך לראיה והגשמה עצמית היא ההכרה של העצמי כ-שיוה, כאלוהי. השאיויזם הקשמירי אומר לנו כך:

אתם הנכם שלמים ומושלמים, הנכם חיים בשלמות והשלמות הזאת היא אמת עליונה.

יש האומרים במסורת, השאיויזם הקשמירי, שקיימת אופאיה (דרך) נוספת הנקראת אנופאיה anupaya)) ומשמעותה – דרך ללא דרך. כאן המתרגל מודע לעצמו ומגשים את עצמו באופן ספונטאני ללא תרגול אלא כתוצאה משהייה ליד מורה. כאן אין צורך בתרגולים, דמיון מודרך, תרגילי נשימה ומדיטציה. התעוררות והכרה של התלמיד בטבעו האמיתי, מתרחשת באופן ספונטאני כאשר התלמיד נמצא בנוכחותו של המורה ומקשיב להנחיותיו של המורה. זוהי הדרך ללא דרך. זו אנופאיה (anupaya) או גורו קריפה אופאיה ( Guru kripa upaya), הדרך של החסד, חסד הגורו.

מסורת השאיויזם הקשמירי אומרת שה"עצמי" הוא אחד בכל בני האדם אך הדרכים להגיע אליו הן שונות. התמצית של השאיויזם אם כך היא בפסוק הראשון בשיוה סוטרות:

"העצמי הוא תודעה" (Caitanyamatma) המציאות אינה אלא תודעה. ומהי אותה תודעה ?

התודעה הינה עיקרון השלמות הנמצאת בכל. כיון שהיא חובקת כל, אין מה שיתווסף עליה. דבר לא חסר לה ואין לה שום דבר עודף. שיוה, שהוא שלם ונמצא בכל, הינו תודעה. שיוה הנמצא בכל מתקיים ביקום באינסוף צורות. זה המשחק שלו. זה משחק התודעה. הוא יוצר, משמר והורס. יש בו גם את כוח היצירה הפוטנציאלי לפני הגיעו למימוש וגם את כוח החסד.

כשהאדם מחפש ידע לגבי מקור החיים ומשמעותם ומתחיל להבין את המציאות, הוא רואה את התודעה העליונה החובקת כל ומבין ש"העצמי הוא תודעה עליונה" "העצמי הוא שיוה". אין דבר אחר בנמצא מעבר לאור התודעה, שהוא המציאות האולטימטיבית. עולמנו זה הוא ביטוי לעיקרון של התודעה האוניברסאלית.

התפיסה של השאיויזם הקשמירי גורסת שעולם התופעות והאדם בתוכו נוצרו מתוך רצונו של שיוה, מתוך התודעה השלמה.

הישות העליונה היא אחת ויש לה שני אספקטים : שיוה ושאקטי. האספקט הקוגניטיבי והאספקט האופרטיבי, מעשי. תודעה והאנרגיה שלה. אי אפשר להפריד ביניהם כמו שאי אפשר להפריד בין האש וחומה או בין החלב וצבעו הלבן. אלו הם שני צדדים של אותה מטבע.

התודעה ופרי היצירה שלה.

לכאורה מתקיימת דואליות בין הבורא לנברא, בין התודעה הקוסמית לעולם התופעות, אך למעשה הדואליות הזו עוברת טרנסנדנציה לעיניו של המתרגל היוגי המודט והוא משיג את הראיה הרחבה של האחדות בכל.

כשהתודעה הקוסמית העליונה, הנקראת פרמהשיוה (Paramashiva) הצטמצמה כדי להתקיים באדם, נוצרו המאלות (הטעויות) והשפעותיהן.

זהו המשחק של התודעה הקוסמית.

העצמי, טבעו האמיתי של האדם, הינו תודעה טהורה אך הנשמה האינדיבידואלית העטופה בשלושת המאלות , (עיכובים/ מכשולים/ טעויות) אינה תופסת את עצמה, היא עיוורת לטבעה האמיתי.

האדם מושפע מאותיות, הברות, צלילים שהן הבסיס למילים. ממילים אלו נולדת שפה, מהשפה עולים רעיונות ומושגים.מרעיונות אלו צצה ועולה המחשבה והתחושה "אני איני שלם".צורה זו של חשיבה יוצרת סוג של כלא בו אנו כבולים.

השאיויזם מתאר את המצב הזה ואומר כבר בפסוק השני בשיוה סוטרה, שידע מוגבל, יוצר כבלים.

הידע המוגבל עולה ונוצר מה"מאטריקה שאקטי." הן האותיות המרכיבות את השפה.

על כך בכתבה הבאה, המתארת את המאטריקה שאקטי, את האותיות והשפעתן, את התרגול עם מנטרה, משמעות המנטרה והשפעותיה על המיינד של המתרגל מדיטציה.

שאיויזם קשמירי – חלק א'

"ידע מוגבל מביא לכבלים" " בורות לגבי טבענו האמיתי, המתבטאת בידע מוגבל ומצומצם, הינה הסיבה לכבלים" . זוהי הסוטרה השניה ב"שיוה סוטרות" (shiva sutras), כתב עתיק מן המאה התשיעית.
"שחרור (moksha) אינו אלא מודעות לטבעו האמיתי של האדם" Tantraloka 1.p 192

תהליך ההתבגרות וההתפתחות הרוחנית שלנו הולך ומעמיק בד בבד עם התרגול וההתבוננות. תהליך זה אורך שנים ארוכות. התרגול שלנו, הכולל ישיבה למדיטציה, פראנאיאמה ותרגול תנוחות יוגה מאפשר את פתיחת הלב וגורם לשינוי עמוק ומהותי בכל רובד בחיינו.

מיום היוולדנו אנו מתחילים בתהליך של צבירת תפיסות, רעיונות ודפוסים המעצבים את חיינו. אנחנו ממשיגים, מתייגים ומגדירים את העולם סביבנו. כך אנו מקימים חיץ בינינו לבין חוויית החיים הישירה. מלים, הגדרות ומושגים מחליפים את חוויית החיים ויוצרים אצלנו דפוסי התנהגות מנטאליים ורגשיים שדרכם אנו מגיבים לעולם סביבנו. דפוסים אלה יוצרים במהרה מבנה כולא המגביל אותנו ומונע מאיתנו לפרוץ קדימה לתוך החוויה העצומה של החיים. בהדרגה אנו הופכים ליצורים מותנים, שבויים בכלא הרעיונות המגבילים של עצמנו וכך, במקום לפגוש את החיים עצמם ואת מה שהם מביאים לנו, אנו פוגשים את המחשבות שלנו ואת הדפוסים הרגשיים והמנטאליים שלנו.
כל עוד אנו שבויים בהתניות, אנו מגיבים למציאות דמיונית שהיא פרי יצירה שלנו, תולדה של הסמסקרות שלנו (רשמים הטבועים בתודעה, נטיות). היכולת שלנו לבוא במגע עם המציאות הופכת להיות מוגבלת ואנו מקיימים מגע עם שיקוף של המציאות בתוכנו ולא עם המציאות עצמה.
לכולנו יש אמונות מגבילות המעצבות את חיינו. כשנפרוץ את האמונות והדעות הללו, הכול ישתקף בצלילות ובהירות.

כשאנחנו מתמידים בתרגול היוגה והמדיטציה, עולה אור בהכרה שלנו ומתחיל להבליח בתוך הערפל. האור מכוון אותנו לראות באופן יותר ברור ויותר צלול את הדברים. המסך מוסט מעל עינינו הפנימיות ואנחנו באים במגע עם עצמנו כפי שאנחנו במציאות. בהתחלה אנו פוגשים את הגבולות הפיזיים, את הנוקשות של האיברים, את השרירים הקצרים, את המפרקים הכואבים. בשלב מאד מוקדם אנו נפגשים גם עם הפחדים שלנו, עם התנגדויות שיש לנו, עם העדפות שיש לנו לתנוחות יוגה כאלה ואחרות. אנחנו פוגשים כמובן גם את היכולות שלנו. התרגול הופך להיות מראה צלולה חדה ומדויקת המשקפת לנו את עצמנו כפי שאנחנו. אנחנו מתחילים לראות את הדפוסים ואת ההתניות שאנחנו עצמנו יצרנו. אנחנו מתחילים להבחין בבית הכלא שבו אנו שרויים ומתעורר אצלנו רצון עז להשתחרר ולהיות חופשיים.
כיצד נוכל לפרוץ קדימה ? כיצד נוכל לפלס מקום ומרחב דרך המגבלות שאנו יצרנו?

השאיויזם הקשמירי שהינו זרם עתיק יומין של תורת היוגה מביא בכתביו תיאור מפורט של המכשולים בדרך לחופש המיוחל. לפי תפיסת השאיויזם כל אחד מאיתנו בחייו עובר דרך כאב, מצוקה וסבל.
אנחנו יכולים לבחור לשקוע ברחמים עצמיים, או לפתח חמלה והבנה כלפי עצמנו וכלפי אחרים.
כדי שנוכל לקבל את עצמנו כפי שאנחנו,עלינו לפתח ראיה רחבה, חמלה וחוכמה. עלינו ללמוד להעריך את עצמנו ככאלה שהמודעות הנצחית והשקטה שוכנת בתוכנו והיא עצמנו וטבענו האמיתי. אנחנו מודעות חופשית ושלמה. מה שמונע מאיתנו לתפוס, לחוש ולהיות במגע עם טבענו האמיתי, הן המאלות.

בכתבים העתיקים של השאיויזם הקשמירי מובא תיאור של שלושת המאלות (malas (שהם המכשלות, הערפולים (impuritie) שאנו נושאים איתנו. אלו הקונספציות המוטעות שיש לנו על עצמנו, התפיסות שלנו אשר בגללן אין לנו גישה ודרך לראות את טבענו האמיתי.
לפי תפיסה זו טבענו האמיתי, העצמי, הינו שלם, טהור ונצחי. ללא רבב. לכן אין צורך במאמץ להגיע אליו או להשיגו. טבענו האמיתי, ה-עצמי, שוכן בתוכנו. נוכל לכנותו האל. נשמה, תודעה קוסמית. תודעה טהורה. האל שוכן בתוכנו כ-אנו עצמנו.

המאלות

הראשונה – אנאוה מאלה (anava mala ( – יוצרת בתוכנו תחושה בסיסית של חוסר ערך עצמי, של מוגבלות.
תחושה זו נולדת ונוצרת מתוך הרגשת הנפרדות שלנו מהמהות הטהורה והשלמה שלנו. זהו "החטא הראשון, הקדמון" שלנו. זהו מצב שמפחית את התודעה השלמה לאספקט מוגבל ומצומצם. במצב זה אנו חווים את עצמנו כישות נפרדת, מבודדים מהזרימה של התודעה האוניברסאלית. זוהי תודעה של מוגבלות אישית. למרות שהנשמה שלנו שלמה אנו מחשיבים את עצמנו כלא שלמים.
כשאנחנו חווים היפתחות וראיה חדה של עצמנו בתרגול המדיטציה והאסאנות שלנו, תחושה זו מסולקת מאיתנו, אך עדין יש לנו הרגלי חשיבה, הנטועים אצלנו מכח האינרציה כאלה שבאמצעותם אנחנו ממשיכים לייחס חוסר ערך לעצמנו. אלה הסמסקרות שלנו, הנטיות המנטאליות שלנו. יש להן "חיים" משלהן והן גורמות לנו לשכוח מי אנחנו. כך אנחנו ממשיכים להזדהות עם תחושת חוסר הערך שלנו.
אנאוה מאלה גורמת לנו להזדהות עם הגוף שלנו, עם המחשבות שלנו, עם הרגשות שלנו.
במקום להזדהות עם השלמות, עם הנצחיות,עם השקט והיופי, אנחנו מזדהים עם הגוף. במקום לראות את עצמנו כתודעה טהורה אנו מזדהים עם הצרכים של האגו. אנחנו מבלבלים בין הנצחי לחולף וכך אנחנו מרגישים פחות ופחות שלמים.
למרות שיש לנו חוויה של התגלות והארה לגבי עצמנו השלם וזו מבליחה בתרגול שלנו, זה לוקח זמן לחוויה להיות קבועה בתוכנו. אנחנו בונים את הקשר עם עצמנו תוך כדי תרגול ולכן, ככל שנמשיך ונתמיד בתרגול, הסמסקרות הללו, הנטיות המנטאליות הללו, יתפוגגו ואנחנו נוכל להכיר את האמת של עצמנו. נוכל לא רק להבין שאנחנו מהות של אמת, טהורה, נצחית ושלמה, אלא גם לחוות זאת בכל תא ותא מגופנו.

השניה – מאייאה מאלה (mayiya) האשליה של שונות, תחושה ש"אני אחר", "אני שונה" היוצרת תחושה של ריבוי ונפרדות. מתוך המאלה הזו אנו מחפשים מערכות יחסים וקשרים, מקווים למצוא הוכחה לערך עצמנו ואהבת עצמנו אצל האחר. אנחנו מחפשים מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו ויחבור אלינו כך שנוכל לחוש שלמים, בעלי ערך, "שווים" ומושלמים. המאלה הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים שונים. האחת, בצורך שלנו במישהו חיצוני שדרכו נחוש רצויים ונאהבים, מעין מראה שתשקף לנו את עצמנו. הדרך השניה יכולה להשתקף בתחושת יוהרה,גאוותנות ושיפוטיות המבוססים על האשליה שאנחנו שונים, נפרדים וטובים מהאחרים.

המאלה השלישית – קארמה מאלה (karma mala), תחושת העושה, (, (doer "אני העושה", עשייה אישית ושליטה, מביאה איתה את הרעיון: "אם רק אוכל להשיג מספיק, לעשות מספיק, אוכל להרגיש הכרה וערך. או לחילופין, "אם איני מסוגל לעשות דברים בדרך הנכונה, תמיד ארגיש לא מספיק בעל ערך, לא מספיק שווה."
אנחנו רואים שמתוך המאלה הראשונה שבה אנחנו חשים תחושה בסיסית של חוסר ערך, צומחת המאלה השניה המאייאה מאלה, בה אנחנו מחפשים אישוש ואישור לעצמנו בעולם החיצון דרך מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו וישקף אותנו לעצמנו.
הקארמה מאלה גם היא צומחת ומתפתחת מתוך המאלות הקודמות ומתבטאת באובססיה להוכיח את ערך עצמנו דרך עשייה.
כל אחד מאיתנו יכול להתבונן בתוך חייו ולפגוש את המאלות הללו. נוכל לראות איך המאלות מזינות ותומכות אחת בשנייה. המאלות אינן פוסחות על אף אחד מאיתנו והן צצות לאורך חיינו, בלי קשר למעמד, מין, דת או אמונה כלשהי. המאלות הן אוניברסאליות ונמצאות אצל כולם.
כיון שאנחנו מתרגלי יוגה, יש ביכולתנו להגיע לנקודה זו בחיינו שבה אנחנו מתבוננים בנטיות המנטאליות המגבילות שלנו ובדפוסים הנטועים בנו ולהביא את עצמנו לכלל מודעות לעצם קיומם.
כל אחד מאיתנו בדרכו צריך בשלב כלשהו, לעבור דרך מפגש עם הנטיות האלו בתוכו, להתבונן, להיווכח ולהכיר בעובדה שנטיות אלו חיות בקרבו ומגבילות את ראייתו הצלולה. כל אחד מאיתנו, מצא או ימצא אומץ לעבוד על נטיות אלו ולהמשיך ולסלק אותן מתוכו.
בזמן מדיטציה, כשיש לנו רגעי חסד והתגלות אנחנו מזהים את עצמנו עם התודעה הקוסמית העליונה שהיא אור בהיר הנובע מתוכנו ומקיף אותנו. כאן אנחנו יכולים לבצע טרנסנדנציה של אנאוה מאלה. השאלה עד כמה נוכל להמשיך בתחושה זו ולקיים אותה מתוכנו מעבר לרגעי החסד הספורים הללו המתרחשים בתרגול המדיטציה שלנו. בדרך כלל אנחנו חוזרים די מהר לתחושת נפרדות, מוגבלות וחוסר שלמות. אנחנו שוב ושוב חוזרים להזדהות עם "הסיפור הקארמי" שלנו, לא עם הסיפור של התעוררות העצמי שלנו.
אנאוה מאלה מאד קשה לסילוק. אנאוה מאלה קשורה לנסיבות חיים מסוימות שאנחנו נתלים עליהן והיא מצמיחה משם את תחושת חוסר הערך שלנו. כל מיני סמסקרות הקשורות לדימוי גוף, מראה חיצוני ודברים שאין בידינו לשנות, מזינים תחושה בסיסית של בושה ולפעמים גם תחושת ייאוש בתוכנו. כל עוד אנו מזדהים עם אלה, יקשה עלינו מאד לחבוק את האור של העצמי שלנו. בדרך כלל הסמסקרות הללו כל כך עמוקות וכל כך כואבות ולכן הן נשארות חבויות עמוק בתוכנו. לוקח זמן להעלות אותן על פני השטח ועל פי רוב אנחנו נזקקים לנוכחות של מורה חומל ומיטיב המלווה אותנו בתרגול ובדרך, כדי להביא אותן למודעות שלנו.

בעת ישיבה שקטה הניחו לעצמכם להתבונן באיזושהי סמסקרה שלכם הקשורה לאנאוה מאלה. נסו לאתר נטייה, תחושת חוסר ערך או תחושת אשמה שנבראו במהלך חייכם והקשורים למראה הגוף שלכם, או לאיזשהו אירוע ראשוני בחייכם, משהו שלא היה ביכולתכם לשנות אך ניסיתם בכל כוח לשנות או להתעלם ממנו. איך נולדה המודעות שלכם לגילוי הזה ? מה היו הנסיבות לגילוי הזה? איזה כלים של חסד ומאמץ עצמי הביאו אתכם למקום של שינוי ? איך יכולה המודעות לתהליך השינוי והקבלה העצמית בתוך עצמכם לעזור לכם להבין ולסלוח למגבלות אותם אתם פוגשים אצל אחרים?
האם זה מאפשר לכם להיות יותר חומלים כלפי סבלם של אחרים ? איך תחושת הערך והכבוד שאתם מייחסים לעצמכם עוזרת לכם להתבונן באחרים ולכבד אותם? איך תוכלו לקבל את עצמכם כפי שהינכם, בלי שיפוט או ביקורת וכך גם את הסובבים אתכם ?

אנאוה מאלה יוצרת תחושת חוסר ערך בסיסית בתוכנו וכך אנו חווים דואליות, שונות ונפרדות. מהמקום הזה אנו מנסים למצוא משמעות לחיינו ולמלא אותם בדרכים שונות. אחת הדרכים היא יצירת מערכות יחסים. הרעיון העומד בבסיס התחושה הזו הוא "כיון שאני לא שלם אני מחפש מישהו או משהו להשלים אותי, לשקף לי את עצמי, למלא אותי".. כך שאנו נאחזים במישהו כדי לשקף ולתת תוקף לעצמנו. לקשור את עצמנו לאהוב, שיאפשר לנו לחוש שלמים. אנחנו מנסים למלא את הריקנות בתוכנו במפגשים עם אנשים מבחוץ ובני זוג. בתוך מערכות היחסים שאנחנו יוצרים, דרך נסיבות חיים שונות אנו חשים לעתים קרובות דחויים, נטושים ולא רצויים וכשאנחנו עוברים פרידות ונטישות זה רק מגביר את תחושת חוסר הערך שלנו. כאן המאיאה מאלה משתקפת בתחושת בדידות, לבדיות ונפרדות.
פצעים וכאבים העולים בתוך מערכות יחסים שכאלה, מזינים עוד יותר את תחושת חוסר הערך.
מאיאה מאלה מתגברת ומזינה את האנאוה מאלה.
איך נשבור את המעגל הזה ? איך נצא מהמשחק הזה ? איך נפסיק לחפש ברעבתנות אחר בן הזוג שיגאל אותנו ?

בכתבים העתיקים מורים לנו לחפש את האהבה בתוכנו.
בתרגול המדיטציה שלנו מבליחה הידיעה הברורה והאמיתית שבמפגש עם ה"עצמי" תגיע האהבה. אנחנו מבינים באופן עמוק שהרגש הזה לא יגיע מבחוץ. את האמת הזו אנו מכירים בתוכנו.

בתרגול שלנו הכולל פראנאיאמה, אסאנות ומדיטציה אנחנו מתחילים להבקיע את הדפוסים ולגלות אוצרות של חסד, שקט ושלוה בתוכנו. אנחנו יושבים למדיטציה ארוכה יותר מבלי מאמץ, בהתמדה ועומק. אנחנו מוצאים ביתר קלות את הגישה למקום הזה בתוכנו. אנחנו בונים את הגוף הפנימי שלנו. אנחנו חשים שהוא כבר לא כל כך רחוק ובלתי מושג. הוא אנחנו עצמנו. זהו מקום טבעי עבורנו.
במשך הזמן, המקום העצמאי הזה שלנו, הופך להיות יותר מוכר, יותר נגיש.
לאחר מכן, כשהגוף הפנימי שלנו מתמסד וצומח, נופתע לגלות שאנחנו מרגישים טוב מאד בחברת עצמנו ואינו זקוקים למישהו מבחוץ כדי לקבל תחושה של ערך או להרגיש שמחה, שקט ואהבה בתוכנו. תחושה של נינוחות עולה בחיינו ואנו יוצרים קשרים ממקום של מלאות ולא ממקום של חסר ונזקקות. אנו לומדים להיות בנתינה אמיתית ולא מחפשים "מראות" לאישוש הקיום שלנו. אנחנו מרגישים יותר חופשיים ומודעים.
כמובן שהעבודה חייבת להימשך. זהו תהליך ארוך ומורכב, כיון שהמאלות הללו יכולות לצוץ ולעלות גם אחרי שנים ארוכות של תרגול. גם אחרי חוויות של גילוי עצמי ותובנות עמוקות שהגענו אליהן, יכולות המאלות לעלות ולהופיע.
קשרים הנוצרים ממקום של מלאות מביאים תחושת אושר וסיפוק כיון שהם מתרחשים מתוך ועבור העצמי. במערכת יחסים המגיעה ממקום זה, אנחנו חווים עם אהוב לבנו את עצמנו, את השקט והנינוחות. במצב הזה, האחיזה של מאיאה מאלה נחלשת מאד והדואליות עוברת טרנסנדנציה.

השחרור ממאיאה מאלה מתבטא בשלבים:
1, אנחנו חיים באשליה שאנחנו יכולים לקבל אהבה מבחוץ.
2, אנו לומדים להסיט את תשומת הלב פנימה כדי להתקרב אל עצמנו ולהתבסס בתחושת עצמי, יוצרים גבול עדין בין חוץ ופנים, בין עצמנו ואחרים.
3, הופכים להיות יותר קרובים לעצמנו, קרובים יותר ללב שלנו ומכירים בעובדה שהאהבה נמצאת בכל מקום, בפנים ובחוץ ואנחנו יכולים להתנהל בחופשיות במרחב החסד הזה.

קארמה מאלה
קארמה מאלה מעניקה את התחושה "אני עושה" ואת הצורך להוכיח "מה אנחנו שווים" דרך ביצוע. לחילופין,יכולה קארמה מאלה להעלות את התחושה שאנחנו "לא שווים כלום" וליצור אצלנו ספק בקשר ליכולת שלנו לנהוג ולהתנהל בביטחון והחלטיות. דרך הקארמה מאלה אנו מבצעים פעולות ומחפשים הכרה.
כשאנחנו חשים תחושת חוסר ערך דרך אנאוה מאלה, חשים בדידות דרך מאיאה מאלה, קרוב לודאי שנפצה על כך בפעילות אינטנסיבית ואובססיבית כדי להראות ולהוכיח לעצמנו ולכולם מה אנחנו "באמת שווים" דרך קארמה מאלה. כאן אנו מתבלבלים בין עשייה לאהבה. במאלה הזו אנחנו משתדלים מאד לא לבצע טעויות, משתדלים להיראות "סופר סטארס", משתדלים להיות במיטבנו, מתאמצים להשיג תארים ולהצטיין בכל… בכל זאת עדיין חשים חסרי ביטחון ולא נאהבים…
זו מאלה קשה מאד וכולנו לכודים בה.איך נוכל לבצע את העבודה שלנו בעולם הזה מתוך מקום של הבנת הדהרמה (היעוד) שלנו ולא כדי לזכות בפרסום, שבחים וקילוסים ? איך נוכל להיות שווי נפש לדברי שבח והלל או לדברי ביקורת ?
איך נוכל לבצע את העבודה היומיומית שלנו, כמורים ליוגה, או כתלמידים על דרך היוגה מתוך מודעות לתובנה זו ? איך נוכל לבצע את עבודתנו כביטוי לתודעה של שירות ? איך נוכל שלא להיצמד לפירות העשייה אלא לעשייה בלבד כפי שמלמדת אותנו גם הבהגווד גיטה ?

התהליך הזה הוא שיעור לא פשוט אצל כולנו. התהליך אינו קל להבנה וגם אינו קל לקבלה.
האפשרות שלנו להיות במקום הזה נטועה ביצירת אמון בעצמנו, כמו גם בצמיחה של ידיעה בתוכנו שאנחנו בסדר כפי שאנחנו ושאין לנו צורך להוכיח שום דבר לאף אחד. במקום הזה הלב נפתח ונרגע, אנחנו יכולים לנשום לרווחה ובמלאות. במקום הזה נוכל לאפשר לעצמנו לנוח, לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. לא לנסות להתאמץ כל כך.. לומר לעצמנו שאפשר לעשות כל דבר בפחות מאמץ ואפשר לתרגל ממקום של אהבה.

העבודה שלנו עם המאלות היא עבודה הולכת ונמשכת. אי אפשר לעצור אותה, אנחנו כמתרגלי יוגה, מחויבים לחיים של התבוננות. התבוננות בכל דבר ובכל תהליך שהעבודה הזו מעלה בתוכנו.
אנחנו צריכים להיות עדינים וסבלניים עם עצמנו ולהמשיך בתרגול היוגה שלנו ללא ליאות. הפירות ודאי יגיעו, הגם שאין לדעת מתי ובאיזה אופן. דבר זה אינו בידינו.

Satyam Shivam Sundaram – אמת, אלוהות, יופי
תורת השאיויזם הקשמירי מצלילה את תודעתנו ומעניקה לנו כלים לקבלת עצמנו בדרך של חסד ומפגש עם האלוהי שבנו.
הבנת המאלות תסייע לנו לפשט את הדרך המורכבת, מלאת הייסורים והאילוצים שאנו חווים בהתבוננות ובתפיסת העצמי. אנו כמתרגלים חייבים להמשיך ולשנן לעצמנו שיש בידינו דרך לסנן, לזקק ולהשמיט תפיסות מגבילות וראייה עצמית עוינת שצמחה כעשב שוטה במהלך חיינו ועירפלה את האמת האלוהית השוכנת בתוכנו.
כל שעלינו לעשות הוא לספר לעצמנו עד כמה נאהבים, עדינים ורכים אנחנו. העצמי נמצא בתוכנו ואורו בוקע לכל עבר. דרך המדיטציה והחסד אנו פורחים אל העולם. אנחנו יכולים לבוא ולהיות במגע ובקשר עם המקומות הגבוהים ביותר של עצמנו, להתעורר, להעיר ולהמשיך בדרך המיוחדת, דרך היוגה, שבה בחרנו ללכת.

ויגיאנה בהאירוה – מבוא ותרגום, פסי פייג

הטקסט של הויגיאנה בהאירוה – התודעה המקודשת, הועבר לפי המסורת של השאיויזם הקשמירי מהאל שיוה עצמו לאלה שאקטי .
הטקסט מציע דרכים למדיטציה שדרכן יוכל המתרגל להגיע למצב תודעה טרנסנדנטי ולראיית המציאות האולטימטיבית בה משתקפת התודעה הקוסמית בכל דבר ביקום.

אין לדעת במדויק את תאריך כתיבת הטקסט אך משערים שהויגיאנה בהאירוה נכתבה כנראה בסביבות המאה השביעית לספירה. הטקסט מייצג את תמצית התורה, נוגע בשורשיה העמוקים ביתר של הרוח ומביא גישה מקורית ומיוחדת המשלבת חשיבה, רגש, ותחושה ככלים לדרך רוחנית.

הטקסט מכוון לגעת בעולם באופן עמוק ולראות בכל דבר את הנצחי. אין הצעה לברוח למקומות מבודדים ולפרוש מן העולם כדי לעלות במדרגות הרוח. התרגול המוצע אינו שייך לשום פולחן או טקס אלא מתמקד בעיקרו ביכולת לקיים תודעת אני במפגש עם המציאות היומיומית ובהבאת תשומת הלב שלנו לראיית המקודש כנמצא ונוכח בכל דבר, בנשימה, בתחושה, ברגש ובמחשבה.

הייחודיות של טקסט זה טמונה בעובדה שגם רגשות קשים ושליליים עוברים כינון מחדש והופכים להיות דרך יוגית. בדרך זו, רגשות כמו קנאה, חרדה, אלימות, פחד והשלכה הופכים להיות רגעים בהן מתקיימת באופן פוטנציאלי האפשרות להתבוננות פנימה ויצירת חדות שלמה של האישיות המסוגלת לנתב גישה לתודעה קוסמית דרך רגשות אלו.

המתרגל בשאיויזם הקשמירי אינו דוחה על הסף שום היבט של החוויה האנושית אלא רואה בה שער לעבור דרכו למצבים מיסטיים. באופן זה כל דבר יכול להפוך להיות דרך וכל מצב הוא מדיטציה. אין הפרדה, כך שחומת הדואליות נמוגה ומתמוססת.

בטקסט מתקיים דיאלוג בין שיוה ושאקטי (המופיעים בשמות בהאירוה ובהאירוי) המייצגים לחילופין את האלוהות והבריאה, את התודעה והאנרגיה, את העיקרון הזכרי והנקבי כביטוי והשתקפות לתודעה הקוסמית העליונה. שיוה עונה לאלה שאקטי על שאלותיה.

מידותיו של בהאירוה- שיוה, הן טרנסנדנטיות, טבעו עילאי ולכן אינו ניתן לתיאור. גם בהאירוי עשויה מחומר הטבע העילאי. בהאירוי באמת היא גם בהאירוה. היא אינה יכולה להיות נפרדת ממנו כמו שאש אינה נפרדת מחומה וחלב אינו נפרד מלובנו.
בהאירוי ׁ(שאקטי) היא הכלי המאפשר לאדם להכיר את טבעו האמיתי (טבע בהאירוה – התודעה ) ולחוות אותו.
אם כך, החוכמה של שיוה ושאקטי אינה נפרדת. הם מביעים את עצמם דרך משחק ויצירתיות בתודעה נצחית. המופע של כל הדברים, קשור לתודעה נצחית, נכלל בתוכה ומוטמע בתוכה. כפי שהאש מורגשת דרך חומה, כך שיוה יכול להיות מובן דרך עזרתה של שאקטי. שאקטי היא השער, הפתח, דרכו אפשר להבין את שיוה.

עולם התופעות מהווה שער לתודעה.
כל הדברים עולים וצומחים מתוך התודעה. זהו העיקרון העילאי.
משוררי הטאנטרה מדברים על ההכלה של כל הנמצא, של כל היקום, בתוך העצמי.

אחרי הסבר זה, שואלת האלה איך להשיג את ההכרה הזו. בתשובתו מתאר בהאירוה 112 דהרנות, שהן טכניקות ריכוז ומדיטציה המהוות, כל אחת בפני עצמה, דרכים להגיע אל ההכרה העליונה המקודשת. שיוה עונה לאלה שאקטי על שאלותיה:

ויגיאנה בהאירוה – הטקסט המקורי *

דוי שואלת:

הו שיוה, ממשותך מהי ?
מהו יקום מופלא זה ?
מה מכיל הזרע ?
מיהו זה הנמצא במרכזו של גלגל היקום ?
מהם החיים המשתקפים בכל התופעות מעבר לכל צורה ?
איך נוכל לחדור אליהם במלאות, מעבר לחלל ולזמן, מעבר להגדרות ותיאורים ?
הסר את כל ספקותיי !

שיוה עונה:

1. הו הזוהרת, החוויה הזו יכולה לעלות בין שתי נשימות. אחרי השאיפה ומייד אחרי הנשיפה – החסד.
2. כשהשאיפה עולה מלמטה למעלה ושם מתעגלת מלמעלה מטה – דרך שתי ההשתנויות -הכירי.
3. או כשהשאיפה והנשיפה מתמזגות, בשנייה זו ממש, געי במרכז(ליבך) מלא האנרגיה, נטול האנרגיה.
4. או כשהנשיפה בחוץ במלואה ונפסקת מעצמה, או במלואה בפנים ואז פוסקת – במרווחים אוניברסאליים שכאלה, האני הקטן מתפוגג ונמס. דבר זה יהווה קושי רק ללא טהורים.
5. ראי את הווייתך (ליבתך) כקרני אור העולים ממרכז למרכז במעלה עמוד השדרה וכך עולה חיות בתוכך.
6. או במרחב שבין לבין החוליות – חושי זאת כברק.
7. דוי, דמייני את אותיות הסנסקריט במרכזי מודעות אלו, קודם כאותיות, אחר כך בצורה מעודנת יותר כצלילים, לאחר מכן כתחושות מעודנות. אחר כך הניחי להם, היי חופשייה.
8. הביאי את תשומת ליבך אל בין הגבות, אפשרי לנפש להיות לפני המחשבה. אפשרי לצורה המלאה במהות הנשימה לעלות לכתר הראש ומשם להישטף כאור.
9. או ראי בעיני רוחך את חמש העיגולים הצבעוניים בזנבו של הטווס כחמש חושייך בחלל חסר הגבולות. עתה אפשרי ליופיים להתמוסס בתוכך. באותו אופן – בכל נקודה במרחב או על הקיר – עד שהנקודה מתפוגגת. כך תתממש משאלתך לאחר.
10. עיניים עצומות. ראי את הווייתך הפנימית לפרטיה. כך ראי את טבעך האמיתי.
11. הביאי את מלוא תשומת ליבך אל נים הלוטוס העדין במרכז עמוד השדרה שלך. בכך הישתני.
12. נעלי את שבעת הפתחים בראשך באמצעות ידייך, החלל בין עינייך הופך לכולל הכול.
13. נגיעה קלה כנוצה בגלגלי העיניים, קלילות ביניהם פותחת אל הלב ושם ממלאה את היקום.
14. רחצי במרכז הצליל המתמשך של מפל מים. או שימי אצבעותייך בתוך האוזניים, הקשיבי לצליל הצלילים.
15. השמיעי צליל כמו א-ו-מ באיטיות. כשהצליל מגיע למלאות, כך גם את.
16. בתחילת הצליל של כל אות והיזקקותה ההדרגתית – התעוררי.
17. כשאת מקשיבה לכלי מיתר, שמעי את אחדות הצליל המרכזי שלהם. כך היי נוכחת בכל.
18. השמיעי צליל בקול רם ואח"כ פחות ופחות בקול עד שרגש מעמיק לתוך ההרמוניה השקטה הזו.
19. דמייני את הרוח בתוכך ומחוצה לך בעת ובעונה אחת עד שכל היקום הופך להיות רוחי.
20. דוי נדיבה, היכנסי לנוכחות אתרית הנמצאת ונוכחת הרבה מעל ומעבר, לצורתך.
21. הניחי את יסודות הנפש שלך בעדינות לא מבוטאת ממעל, מתחת ובתוך ליבך.
22. ראי את כל שטח הצורה הנוכחית שלך כחלל חסר גבולות.
23. חושי את היסודות שלך, עצמות, בשר, דם – מלאים בתמצית קיומית.
24. דמייני את צורתך הסבילה (הפאסיבית) לחדר ריק עם קירות של עור- ריק.
25. הו המבורכת, כשהחושים נטמעים בלב, געי בליבת הלוטוס.
26. בפרימת המחשבות, שכני בליבה – עד אשר.
27. בזמן פעילות יומיומית רגילה התרכזי בין שתי נשימות וכך בתרגולך, תוך ימים מספר, היוולדי מחדש.
28. התרכזי באש העולה דרך צורתך מבהונות הרגליים במעלה הגוף ושורפת אותו לאפר, אך לא אותך.
29. תתבונני על מה שנקרא העולם וראי אותו נשרף לאפר והפכי להוויה על-אנושית.
30. חושי את צורות היצירה המעודנות ממלאות את שדייך ומקבלות צורה מעודנת.
31. בנשימה לא מוחשת במרכז המצח היורדת אל הלב ברגע השינה, תהיה לך שליטה על חלומות ועל המוות עצמו.
32. כפי שהאותיות בתפיסתנו זורמות למילים ומילים למשפטים וכפי שמעגלים אכן זורמים לעולמות ועולמות לעקרונות, מצאי אותם לבסוף מתכנסים לתוך הווייתנו.
33. רבת החסד, שחקי ביקום כבקליפה ריקה בה נפשך משתובבת לנצח.
34. התבונני בקערה מבלי לראות את דופנותיה או את החומר. תוך דקות מספר היי מודעת.
35. שיכני במקום רחב ללא גבולות, נקי מעצים, גבעות או מבנים. כך יבואו לקיצם לחצי הנפש.
36. מתוקת הלב, התבונני על ידיעה ועל אי ידיעה, קיום ואי קיום. לאחר מכן הניחי לשניהם כך שתוכלי להיות.
37. התבונני באהבה על אובייקט מסוים, אל תעברי אל אובייקט אחר. כאן – במרכז אותו אובייקט – הברכה.
38. חושי את היקום כנוכחות נצחית שקופה.
39. בהתמסרות מוחלטת התמקדי בשני הצמתים של הנשימה ודעי את היודע.
40. החשיבי את המלאות להיות גוף האושר שלך עצמך.
41. בזמן ליטופך היכנסי אל הלטיפה כאל חיים נצחיים.
42. עצרי את דלתות החושים כשאת חשה את זחילת הנמלה. אז.
43. בתחילת האיחוד המיני היי מודעת לאש וכך בהמשיכך, הימנעי מהרמץ בסוף.
44. בעת חיבוק כזה, חושייך מיטלטלים כעלים. חדרי אל הטלטול הזה.
45. גם בזוכרך את האיחוד, בלי החיבוק – השינוי.
46. בפוגשך בחדווה ידיד, שזה זמן רב לא פגשת, חדרי אל החדווה.
47. בזמן האכילה והשתייה, הפכי להיות טעם האוכל והשתייה והיי שלמה.
48. הו בעלת עיני הלוטוס, נעימת המגע, בזמן שירה, בראייה, בטעימה, היי מודעת למי שאת וגלי את הקיים לנצח.
49. בכל מקום בו נמצא סיפוק, בכל פעולה, ממשי זאת.
50. בתחילת שינה, כשהשינה עדיין לא הגיעה וערות חיצונית נעלמת, בנקודה זו ההוויה נגלית.
51. בקיץ, כשאת רואה את השמים כולם צלולים עד אין קץ, היכנסי לצלילות כזו.
52. שכבי כמתה.בהיותך כעוסה וזועמת, הישארי כך. או הביאי מבלי להניד עפעף. או מצצי דבר מה והפכי למציצה עצמה.
53. מבלי משען לרגליים או לידיים, שבי על אחורייך. לפתע – האיזון במרכז.
54. בתנוחה נינוחה וקלה, חדרי בהדרגה אל השטח בין בתי השחי אל תוך שלווה גדולה.
55. ראי כאילו בפעם הראשונה אדם יפה או חפץ רגיל.
56. בפה מעט פתוח, שמרי על ריכוז במרכז הלשון. או כשנשימה מגיעה מעט פנימה, חושי את הצליל הה.
57. בשוכבך במיטה או ביושבך על מושב, הניחי לעצמך להיות חסרת משקל, מעבר למחשבה.
58. במכונית נוסעת (כרכרה) בטלטול קצוב, חווי. או ברכב שקט, אפשרי לעצמך לנוע מצד אל צד בעודך מאטה מעגלים בלתי נראים.
59. בפשטות, על ידי התבוננות בשמים הכחולים מעבר לעננים – השלווה.
60. שאקטי, ראי את כל החלל כאילו כבר נספג בראשך בתוך הבוהק.
61. בערות, בשינה, בחלימה, ראי עצמך כאור.
62. בגשם בזמן לילה אפל, חדרי אל האפלה כצורת הצורות.
63. כאשר אין בנמצא לילה גשום ללא ירח, עצמי עינייך ודמייני אפלה שחורה לפניך. כשאת פוקחת את עינייך, ראי חשכה. כך ייעלמו מישגים לנצח.
64. ברגע שעולה בך דחף לעשות דבר מה, עיצרי.
65. התמקדי בצליל א-ו-מ בלי א ובלי מ.
66. בשקט, הגי מילה המסתיימת ב-אה. אזי בהה, ללא מאמץ, הספונטאניות.
67. חושי עצמך כנמצאת בכל הכיוונים, רחוק, קרוב.
68. חדרי אל דמותך מלאת הנקטר באמצעות סיכה, בעדינות היכנסי אל הדקירה.
69. חושי: המחשבה שלי, עצמי, אבריי הפנימיים, אני.
70. אשליות מטעות, צבעים מתעתעים, אפילו החלוקות אינן מתחלקות.
71. כשתשוקה מסוימת עולה, הביאי את תשומת הלב שלך אליה, ובאחת הניחי לה.
72. לפני התשוקה ולפני הידיעה איך אוכל לומר אני ?
73. עם כל הווייתך, בתחילתה של התשוקה, בתחילתה של הידיעה – דעי.
74. הו שאקטי, כל תפיסה הינה מוגבלת, נעלמת אל הכול יכול.
75. צורות באמת אינן נפרדות.
76. במצבי רוח של תשוקות קיצוניות היי שקטה.
77. היקום הזה נראה כמשחק, כשעשוע. כדי להיות שמחה הביטי עליו ככזה.
78. הו אהובה, הביאי את תשומת לבך לא אל ההנאה או הכאב אלא אל מה שביניהם.
79. הניחי בצד את ההיצמדות לגוף בידיעה "אני בכל מקום".אדם הנמצא בכל מקום מלא חדווה הוא.
80. מושאים ותשוקות מתקיימים בתוכי כמו אצל אחרים. כך בקבלך, אפשרי להם להיות מובנים.
81. ההערכה של נושאים ומושאים מתקיימת אצל המואר והלא מואר כאחד. לראשון (המואר) יש מעלה אחת, הוא נשאר במצב הרוח הסובייקטיבי ואינו הולך לאיבוד בדברים.
82. חושי את תודעתו של כל אחד כתודעתך שלך. כך בהניחך הצידה כל דאגה לעצמך, הפכי להיות כל אחד.
83. חשיבה על לא כלום תגדר עצמי חסר גבולות.
84. האמיני – יודע כול, כול יכול, נמצא בכול.
85. כפי שגלים מגיעים עם מים ולהבות מופיעות עם אש, כך גלי היקום איתנו.
86. נדדי כה וכה עד לעייפה, צנחי אל האדמה, בצניחה היי שלמה.
87. דמייני שאת מאבדת את כוחך בהדרגה או את הידע שלך.ברגע המסוים הזה של האובדן-היתעלי.
88. הקשיבי להוראת הידע העליון והטמיר כשהיא מועברת. עיניים שקטות, בלי מצמוץ, באחת היפכי להיות לחלוטין חופשייה.
89. הפסקת השמיעה על ידי לחיצה באוזניים וכיווץ פי הטבעת, בואי אל צליל הצלילים.
90. על שפתה של באר עמוקה הביטי פנימה אל עומקיה עד-הפליאה.
91. באשר מחשבתך תנדוד, פנימה או החוצה, במקום הזה-זה.
92. בשעה של מודעות ערנית המתרחשת דרך חוש מסוים, שכני במודעות.
93. בשעת התעטשות, בשעת בהלה, בשעת חרדה, בשעת היבקעות האדמה, בעת קרב, בשעת סקרנות קיצונית, בתחילת תחושת רעב, בסופה של תחושת רעב, היי מודעת כל העת.
94. הביאי את תשומת הלב למקום בו הינך רואה מספר אירועי עבר, אפילו את דמותך, מאבדים את מאפייניהם העכשוויים ומשתנים וגם דמותך משתנה.
95. הביטי בדבר מה, אחר כך בהדרגה סלקי את מבטך ממנו, אחר כך את מחשבתך. אז.
96. מסירות משחררת.
97. חושי דבר מה לפנייך. חושי בהיעדרם של כל שאר העצמים מעבר לדבר האחד הזה. לאחר מכן, בהניחך בצד את תחושת הדבר ואת אי התחושה, הבחיני. דעי.
98. הטוהר של האסכולות האחרות הוא אי טוהר עבורנו. במציאות, אל תחשבי על דבר כטהור או כלא טהור.
99. תודעה זו קיימת ככל הוויה ודבר אחר אינו מתקיים.
100. היי כפי שהינך, לידיד, או לזר ורחוק, בכבוד או בעלבון.
101. כשמצב רוח רע עולה כלפי מישהו או משהו, אל תשליכי זאת על האדם, אלא הישארי ממוקדת בתוך עצמך.
102. שערי בנפשך שאת הוגה במשהו שהוא מעבר לתפישה, מעבר להטמעה, מעבר לאי הוויה, את.
103. בואי, היכנסי לחלל, נטולת תמיכה, נצחית, שקטה.
104. בכל נקודה בה תשומת ליבך ממוקדת, בנקודה זו ממש, חווי.
105. חדרי אל תוך צליל שמך ודרך צליל זה, כל הצלילים.
106. אני קיימת. זה שלי. זה זה. הו אהובה, גם בכאלה דעי את חוסר ההגדרות.
107. תודעה זו היא הרוח המכוונת של כל אחד. היי האחד הזה.
108. כאן היא ספירת השינוי, שינוי, שינוי. דרך השינוי היי בשינוי.
109. כפי שתרנגולת מטפלת באפרוחיה, היי כאם לידע מסוים, מעשים מסוימים, במציאות.
110. כיון שלמעשה כבלים וחופש הם יחסיים, מלים אלו מיועדות לכאלה החרדים מהיקום. יקום זה הוא בבואה של המיינד. כפי שהינך רואה הרבה שמשות במים משתקפות משמש אחת, כך ראי כבלים ושחרור.
111. כל דבר נתפש על ידי הידיעה. העצמי זוהר במרחב דרך ידיעה. ראי הוויה אחת כיודע וכידוע.
112. אהובה, ברגע זה אפשרי לנפש, לידיעה, לנשימה, לצורה להיות כלולים.

סוף

* תורגם מאנגלית
Zen flash, Zen bones" "Paul Reps –

שיר התנודה המקודשת – ספאנדה קאריקה / מבוא ותרגום: פסי פייג

מקריאה ועיון בתורות העתיקות שהגיעו אלינו מהמזרח, עולה דמיון מפתיע ביניהן: טנטרה, דזוגצ'ן, צ'ן או זן, המהאמודררה הטיבטית, והמהאמודרה המקורית של השאיויזם הקשמירי – כולן מכוונות אל ההכרה בדבר שלמותה הנצחית של הנשמה.
מדובר ברעיון שהנשמה היא טהורה, שלמה ומוארת כפי שהיא ולכן אין צורך לתרגל דבר. אם משהו כבר נמצא אצלך, מה הטעם לרצות להשיג אותו ? כל מה שצריך הוא להבחין בשלמות ובטוהר שכבר נמצאים. ההארה היא מצב שקיים כל הזמן ולכן אין צורך לעשות דבר כדי להגיע אליה אלא רק לפקוח את עינינו.
מהאמודרה- הסמל הגדול,זו התורה שצמחה מהשאיויזם ודזוגצ'ן- השלמות הגדולה, היא התורה שצמחה מהבודהיזם הטיבטי, הן בעצם שמות שונים לאותה חוויה. החוויה בה האדם מבחין בעוצמה רבה באמת אודות טבעו האמיתי שהוא שלם ומואר.
הספנדה קריקה היא אחד מהטקסטים העתיקים של השאיויזם הקשמירי. הטקסט נכתב על ידי החכם וסוגופטה בתחילת המאה ה – 9 לספירה. הטקסט כולל 52 פסוקים נפלאים.
לפי המסורת וסוגופטה קיבל אותם בהשראה בשעה שעסק במדיטציה עמוקה על ההר קאילאש שנחשב מקודש בהודו.
היוגה הזאת כמעט נעלמה לחלוטין מהתודעה אך היא חיה ונושמת בליבם של יוגים אחדים היום בעולם ואלי היא הועברה בחניכה אישית מהגורו המואר שלי בהודו, שרי אננדמורטיג'י אחרי שנים ארוכות של התמסרות. בהמשך, בתחילת שנות התשעים שהיתי במחיצתה של גורומאי צ'ידוילאסננדה, ( שעל האשראם שלה ועליה שמענו בספר "לאכול, להתפלל, לאהוב") שם חוויתי שמחה גדולה והתפעמות.
המאסטרים הגדולים של השיטה הגיעו למסקנה שכל דבר ביקום הינו תנועה, רטט, תנודה מקודשת.
הספנדה קריקה מייצגת את הפילוסופיה שנולדה מתוך החוויה.

ספאנדה קאריקה – שיר התנודה המקודשת

שאקטי הנאצלה, מקור האנרגיה, פוקחת את עיניה ואז היקום כולו מוטמע בתודעה טהורה, כשהיא עוצמת את עיניה היקום משתקף בתוכה.
התנודה המקודשת, המקום של הבריאה והחזרה הוא לחלוטין חסר גבולות כיון שטבעו חסר צורה.
גם בתוך הדואליות, היוגי צועד ישר למקור הלא דואלי, כיון שסובייקטיביות טהורה שוכנת בתוך טבעו שלו.
כל הרעיונות היחסיים הקשורים לאגו מגלים מחדש את המקור השלו הטמון בבסיס המצבים השונים.
מבחינת הנצח המוחלט, הנאה וסבל, אובייקט וסובייקט, אינם אלא המרחב של תודעה עמוקה.
הבנת אמת זו מאפשרת תחושת חופש בכל מקום. פעילות החושים נטועה בחופש הבסיסי הזה ונובעת ממנו.
לכן, האדם שמגלה מחדש את התנועה המקודשת של התודעה, ניצל מהמבוכה המערפלת של התשוקות.
כך הוא יכול לחוות את המצב העילאי כשהוא משוחרר מאימפולסים אינסופיים הקשורים לאגו.
או אז יכול הלב להבחין שהטבע האמיתי הינו גם היקום וגם הסובייקט התופש את היקום. בעודו מושרש בהבנה זו, הוא יודע ופועל בהתאם לתשוקת הלב.
כיצד יוכל היוגי המלא בפליאה, אשר חוזר תמיד אל טבעו האמיתי כמקור של כל הנגלה, להיות מועד לגלגולי חיים נוספים ?
אם החלל יכול היה להיות אובייקט לתפישה, היכן הייתה התודעה שתופשת אותו ?
לכן, ראה בהתבוננות בריק, תחבולה של הטבע המקבילה להיעלמות עמוקה מהעולם.
פועל ופעולה מאוחדים הם, אך כשהפעולה מתמוססת על ידי נטישת פירות הפעולה, הדינאמיקה שקשורה לאגו, נחלשת אף היא והיוגי השקוע בהתבוננות מגלה את התנועה המקודשת כשהיא משוחררת מכבלים אל האגו. טבע הפעולה האמיתי מתגלה והאדם שהפנים את התנועה של התשוקה לא יידע מוות. הוא לא יפסיק להתקיים כיון שהוא שב אל המקור.
היוגי שהתעורר רואה את התנועה המקודשת המתמשכת בכל שלושת המצבים. (ערות, שינה, חלימה, פ.פ.)
שיוה נמצא אז באיחוד אוהב עם שאקטי בצורת הידע והאובייקט שלו. בכל מקום אחר הוא מופיע כתודעה טהורה.
כל מגוון התנועות המקודשות מוצא את מקורו בתנודה המקודשת האוניברסאלית של התודעה המגיעה אל האדם. כיצד תוכל תנודה מקודשת כזו להגביל את היוגי?
ועדיין, התנועה המקודשת בעצמה גורמת לאנשים הנתונים להשפעתה של השקפה מוגבלת, להיות אבודים כיון שהאינטואיציה שלהם אינה קשורה למקור והם משליכים את עצמם למערבולת התעיה והערפל.
האדם המתכוון בלהט אל התנועה המקודשת משיג את טבעו האמיתי גם תוך כדי פעילות.
התנועה המקודשת יכולה להיות מושגת במצבי קיצון: כעס, חדווה עמוקה, תהייה או אינסטינקט הישרדות.
כאשר היוגי מתמסר לשיוה/שאקטי, השמש והירח עולים בערוץ המרכזי. (השושומנה, הערוץ האנרגטי לאורך עמוד השדרה. פ.פ.)
ברגע זה, כשהשמש והירח נעלמים בשמים, האדם הער נשאר צלול בשעה שהאדם הרגיל שוקע לחוסר מודעות.
מנטרות. כשהן מוטענות בעוצמה של התנועה המקודשת. משיגות את ייעודן דרך החושים של האדם הער.הן הופכות מאוחדות עם המיינד של היוגי אשר חודר אל הטבע של שיוה/שאקטי.
בתוך היחיד, שבמהותו מזהה את עצמו בשיוה/שאקטי, עולים כל הדברים ומהם הוא מפיק הנאה צרופה. לכן, אין מצב שהוא אינו שיוה/שאקטי לגביו.
היוגי משוחרר בעודו בלב החיים, כיון שהוא תמיד מודע למציאות כמשחק של טבעו.
דרך האינטנסיביות של התשוקה נטולת האובייקט, עולה התבוננות בלבו של היוגי ומתאחדת לתנועה המקודשת העמוקה.
זוהי ההגשמה של הנקטר העילאי, הנצחיות של הסמדהי, אשר מגלה ליוגי את טבעו האמיתי.
הלהט כלפי שיוה/שאקטי אשר מגלה ליוגי את היקום,מאפשר לו להגשים את עצמו. לאורך החלום, השמש והירח נגלים בליבו וכל מאווייו מתגשמים.
אך אם הוא אינו נוכח בהווה, הוא הולך שולל על ידי משחק התופעות ואז יחווה את המצב האשלייתי בערנות וגם בשינה.
כפי שאובייקט נראה בצורה טובה יותר כשאנו שואפים לראותו מכל הכיוונים, כך גם התנועה המקודשת העילאית מתגלה ליוגי כשהוא חותר ושואף לקראתה. באופן כזה, הכול נמצא בהרמוניה עם המהות של טבעו האמיתי.
אפילו במצבים של חולשה קיצונית, היוגי משיג את ההגשמה. גם בעודו רעב – ימצא את מזונו.
בידיעת ליבו, היוגי הופך להיות יודע כל וחי בהרמוניה עם העולם.
אם הגוף/נפש נמצא בחוסר איזון בגלל נמיכות רוח העולה מתוך בורות, רק התרחבות שלמה של התודעה תפזר את הנמיכות ואז מקורה (הבורות,פ.פ.) גם ייעלם.
הגילוי של העצמי עולה באדם שעכשיו כולו רק תשוקה. מי ייתן וכל אחד מאיתנו יחווה זאת !
או אז, מיי ייתן ואור, צליל, צורה, וטעם יגיעו ויעכבו את האדם שעדיין קשור לאגו.
כשהיוגי ממלא את הכול בתשוקה, איזה ערך יש למילים ? הוא חווה את החוויה בעצמו.
מי ייתן והיוגי יישאר נוכח, כשחושיו נטועים במציאות. מי ייתן ויידע יציבות.
אדם שניטלו ממנו כוחותיו בגלל כוחות אפלים, הופך להיות כלי משחק של האנרגיה של הצלילים.
כשהוא לכוד בשדה של אנרגיות מעודנות וייצוגים מנטאליים, אזי האמברוסיה העילאית מתפוגגת והאדם שוכח את החופש הפנימי שלו.
כוחה של המילה ימסך את הטבע העמוק של העצמי כיון ששום ייצוג מנטאלי אינו יכול לשחרר את עצמו משפה.
האנרגיה של התנודה המקודשת העוברת דרך האדם הגס משעבדת אותו, בשעה שאותה אנרגיה משחררת את האדם הנמצא על הדרך.
הגוף המעודן עצמו מהווה מכשול הקשור לאינטליגנציה מוגבלת ולאגו. לאדם המשועבד יש חוויות הקשורות לאמונות שלו ולרעיונות שיש לו על הגוף ובדרך זו הוא מנציח את השקר.
כשהיוגי מתבסס היטב בתנודה המקודשת של המציאות, הוא משתחרר מזרם התופעות ובדרך זו נהנה מחופש מוחלט והופך לאדון של גלגל האנרגיות.
אני מוקיר את המילים הספונטאניות, הנפלאות של המאסטר שלי אשר אפשר לי לחצות את אוקיינוס הספק. מי ייתן ויהלום הידע יוביל את כל הברואים להכיר את טבעה האמיתי של המציאות ומי ייתן וישמרו הברואים על יהלום הידע הזה במקום העמוק ביותר בליבם.

ריקוד הטנדוה

* ביוגה זו המציאו היוגים הקדומים ריקוד מקודש הנקרא טנדוה (tandava) . בריקוד עתיק זה הגוף ואיברי הגוף נישאים בתנועות מעגליות על גלי הנשימה. בתחילה היוגי פותח את ידיו לצדדים, העיניים שלו שקטות מאד וכמעט סגורות, הלשון מנותקת מהחיך העליון והיא רפויה, הפרינאום (אזור חיץ הנקבים) פתוח, הנשימה חופשית. השכמות פתוחות כמו כנפיים. היוגי מדמיין את עצמו עירום, מרחף בחלל לגמרי לבד.
בשלב הבא של הריקוד מגיעות תנועות עדינות מאד שהופכות להיות עוצמתיות יותר ויותר. היוגי מניף את רגליו, כל אחת בנפרד, לכיוון הידיים הפרושות לצדדים והתנועה הופכת להיות יותר מהירה.
הפסל של שיוה הרוקד מראה בבירור את ריקוד הטנדוה העתיק שכמעט נשכח.
כדי להיות במצב תודעה בו נוכל לתפוש את רעיון האחדות, השלמות , היופי והנצחיות של הנשמה – אי אפשר לפסוח על תהליכים מכינים. יחד עם זאת, כדאי לזכור שכל תרגול באשר הוא, מהווה כלי להשגת מצב תודעה כזה ואין הוא המצב הזה עצמו. לכן, אין טעם לדבוק בכלים ולקדש אותם.
אחרי שנים של התמדה והתמסרות לדרך מסוימת, תרגול מסוים או טכניקה זו או אחרת, מגיע שלב שבו אפשר להשיל מעלינו את אלה, לדבוק בחוויה עצמה, ליהנות מהחופש ולחייך.

מנטרה היא מילה שיש בכוחה לשחרר את התודעה.

המילה מנטרה עצמה מורכבת משתי הברות: מאנ – קיצור של מאנאס ,שמשמעותה בסנסקריט – מיינד וטרה – שמשמעותה שחרור.

ממה אנו צריכים לשחרר את התודעה ?

מהרעש וההמיה הבלתי פוסקים של המחשבות, הרעיונות והרגשות שעולים בתוכנו.

לשם מה עלינו לשחרר את התודעה ?

רק כשהתודעה שקטה מתקיימת אפשרות של התבוננות פנימה, הקשבה לעצמנו ומדיטציה.

המנטרה נועדה להשקיט את התודעה ולהביא את האדם אל מרחב של שחרור וחופש מרעשים פנימיים.

במצב זה יכול האדם לשקוע במדיטציה עמוקה ולהיות קרוב לעצמו ולאלוהיו.

המנטרה יכולה להיאמר בקול רם, או במלמול חרישי, הנשמע לאוזניו של האדם עצמו בלבד. המנטרה יכולה להיות מושרת שעות ארוכות או, להיות נהגית לזמן קצר.

ישנם סוגים שונים של מנטרות, כאלה בנות מספר הברות וכאלה, קצרות יותר וכאלה בנות הברה אחת כמו המנטרה הידועה והמפורסמת – אום – הנחשבת למנטרה אוניברסאלית ומסמלת את צליל הבריאה, הצליל הראשוני ביקום.

מראה נפוץ בהודו, יוגים וסדהוס (קדושים) נזירים ואחרים, אוחזים ברודרקשה, שרשרת בת 109 חרוזי תפילה המשננים את המנטרה המיוחדת שלהם בהתאם למסורת האישית שלהם.

האם כל מילה יכולה להיות מנטרה ? מה הופך מילים למנטרות ?

לעוצמת המילה ולקדושתה בתרבות ההודית אחראית האלה Vac ואץ'.

ההודים מאמינים בכוחה של המילה ומאמינים שלמילים ולצלילים יש כוח לעורר שינוי באדם וגם בעולם.

הם מאמינים שדרך המילים וכוחן המאגי נוצר קשר בין האדם לבין האלים.

המזמורים והתפילות של הודות (הכתבים העתיקים ביותר בסנסקריט בני 3500 שנה) הם מנטרות והם מושרים בשינון מחזורי. בעבר הרחוק מאד היה שימוש במנטרות לצורך מילוי שאיפות. הן נאמרו כמילות קסם ובקשה, מעין לחשים. השימוש במנטרות נעשה בטקסים על ידי הברהמינים (הכוהנים) שתפקידם לתווך בין בני האדם לבין האלים. המזמורים משבחים את האלים ואת עולם הטבע. אל האש אגני, אליו מעבירים את המנחות בטקסי אש, אל השמש סוריה, אל הרוח ואיו ועוד אלים רבים. המזמורים מושמעים בקצב אחיד, חדגוני ושקט מאד. יש קריאה לאלים למלא את שאיפות בני האדם המבקשים רווחה, שפע , שלוה ובריאות טובה.

בשפה הסנסקריטית העתיקה יש חמישים אותיות. בתורת הסוד היוגית – השאיויזם הקשמירי – אומרים שהאותיות הללו נוצרו בעבר הרחוק על ידי קדושים ומוארים אשר עסקו בהקשבה לקולות הפנימיים הנסתרים בגוף ובלב. ההקשבה התרחשה בזמן מדיטציה בתהליך פנימי עמוק ומעודן. היוגים התרכזו במרכזי אנרגיה (צ'קרות) לאורך עמוד השדרה ובמוח, השולטים בתפקודי הגוף והנפש. היה ביכולתם לשמוע את התדרים העדינים שעלו מתוך הצ'קרות ולאחר מכן הם הגו אותם בקול רם. כל אחד מהצלילים הפנימיים המעודנים הללו הפך לאות אחת באלפבית הסנסקריטי. אם כך האותיות הן ביטוי, השתקפות והד לצלילים הפנימיים הנמצאים בגוף.

האותיות בסנסקריט ,הנקראת אם כל השפות, נקראות מטריקה – במשמעות אמהות קטנות. כמו אמהות, אותיות אלו יוצרות ויולדות מלים. המלים יוצרות רעיונות, מחשבות ותפיסות. מטריקה עולה וצפה מתוך השקט העצום, האינסופי. היא התדר והתנודה שמתוכם עולים צלילים וחמישים הצורות שלה הן חמישים האותיות. האותיות הללו הן סמלים לכוח היצירה, לכוח הבריאה.

בשאיויזם הקשמירי מייחסים חשיבות מרובה לצליל הוא נחשב למקורו של העולם. העולם נולד מצליל.

גם ההתנסות שלנו כבני אדם תלויה במטריקה. מתוך האותיות וההברות עולות בתוכנו מלים המעצבות את המחשבות, הדיבור וההתנסויות שלנו. מכאן נולדים ונבנים רעיונות ודימויים, תפיסות והתייחסויות.

המטריקה ממשיכה בתנועה ללא הרף, תנועתה עצמאית ואינה מושפעת או תלויה ברצון שלנו. היא נצחית כתנועת גלי הים. אין ביכולתנו לעצור את התנועה הזו. המלים שחולפות בתוכנו נמצאות שם ויהיו שם תמיד. יש בידינו אפשרות לצפות בגאות ובשפל של המחשבות שלנו ולדעת שמקור המלים הוא אנרגיה אינסופית. יש ביכולתנו לבחור באיזו מחשבה לדבוק. אין אנו חייבים לאחוז בגלי המחשבה הלוקחים אותנו למחוזות של כעס, כאב או מצוקה. אנחנו יכולים לבחור ללכת לכיוון אחר.

אם נבין ונפענח את המכניזם הפועם בתוכנו והיוצר את המציאות שלנו, הרי שנתוודע לאמצעי יוצא דופן לשיפור החוויה הקיומית שלנו. לא עוד ניקלע למצבים יוצרי תחושה דיכאונית והרסנית, נהפוך הוא, ניקח אחריות אישית עצמית בעיצוב התגובה הרגשית, מנטאלית שלנו לתופעות הנקרות בדרכנו – למציאות חיינו.

כאן באה לעזרתנו תורת הסוד היוגית ומציעה לנו את המנטרה ככלי שרת לשינוי והתמודדות.

המנטרות בראשיתן נוצרו כדי לשמש כמילות קסם שיש ביכולתן לסלק כוחות רעים או לחילופין לקרב דברים רצויים, כמו כוחות טבע, שמש וגשם בעיתם. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש במנטרות כדי ליצור שינוי וטרנסנדנציה בתודעה.

היוגים יצרו מנטרות המתואמות עם המקצב הקוסמי. מנטרות אלו מעולם לא הועלו על הכתב. הן הועברו בעל פה ממורה לתלמיד בתהליך חניכה אישי.

כשאנו הוגים את צלילי המנטרות הללו, אשר נולדו מתוך הגוף עצמו, ישפיעו הצלילים באופן עמוק על התדרים הפנימיים שלנו. המנטרה הינה צליל מקודש , צליל שמעצים את התודעה. הצליל יוצר ויברציה, תדר מסוים. היוגים הבינו שצלילים וקולות, אם הם נאמרים חזור ושנה, משפיעים על התודעה.

הגייה חוזרת ונשנית של מנטרה, בין אם היא נעשית בדממה, או בלחישה או בשירה, יש בכוחה לגרום לטרנספורמציה בתודעה ולרומם את המתרגל לרמות גבוהות של תחושת איחוד בינו לבין עצמו, בינו לבין התודעה הקוסמית.

המנטרה האישית

מה שהופך את המנטרה למנטרה היא הדרך שבה היא נמסרת לחניך. המוסר הוא החונך, מורה הדרך, המורה הרוחני שמעצים את המנטרה בהתכוונות ובריכוז ומעניק לה כוח. הענקת המנטרה היא החניכה עצמה.

כדי שמנטרה תיחשב למנטרה אישית עליה להיות בעלת שלוש תכונות:

ראשית, עליה להיות בעלת שתי הברות כדי שתוכל להיות נהגית במקביל עם השאיפה והנשיפה. לתהליך הנשימה יש השפעה עמוקה על התודעה של המתרגל והוא קשור לזרימת הפראנה (אנרגית החיים) בגוף. אם הנשימה מהירה ולא מוסדרת, המיינד הופך להיות לא שקט, החשיבה אינה צלולה והריכוז קשה.

ככל שהנשימה אטית, רכה, שקטה וממושכת, הפראנה זורמת בצורה טובה והריכוז גדל.

על ידי השגת שליטה בנשימה אנו משיגים שליטה בפראנה ובתודעה. הניגון הפנימי של המנטרה בעלת שתי ההברות הנעשה בשאיפה ובנשיפה גורם להשקטת הנשימה, ייצוב הפראנה והשקטת גלי התודעה.

שנית, המנטרה צריכה להיות בעלת צליל מסוים, תבנית הנושאת תדר ספציפי. כשהיא נהגית בדממה, יש ביכולתה לשנות ולרומם את התדר האישי של המתרגל.

לכל אדם וכל עצם ביקום ישנו תדר וקצב משלו, תו האישי מיוחד בסימפוניה של הבריאה.

הצליל או התדר של המנטרה חייב להתאים לתדר האישי של האדם כדי שבמהלך השינון של המנטרה תוך כדי מדיטציה, יהפוך הקצב האישי הסוער לקצב עדין יותר ואיטי המתמזג בשקט ובתנודה של התודעה הקוסמית.

בתורת הסוד היוגית, נאמר שהמקור לכל התנועה הריתמית הזו היא התודעה הקוסמית הטהורה, שמתוארת כשקטה, נטולת קולות וצלילים, זורמת בקו ישר לנצח נצחים.

כך היא מתוארת בכתבים העתיקים:

"נצחית וטהורה, מעבר לכל תפיסה, נטולת צורה. אינה מוכתמת. היא ידע נצחי. אושר עילאי"

ולבסוף, על המנטרה להיות בעלת משמעות. אין טעם לשנן צלילים נטולי משמעות. הזדהות עם משמעות המנטרה תביא להרחבת גבולות התודעה, לשלוה, שקט ותחושת אושר.

בדרך כלל המשמעות של המנטרה מציינת את הפוטנציאל העצום הטמון בתודעתו של האדם. במהותנו וברובד העמוק של הקיום שלנו, אנו נצחיים, אינסופיים והתודעה שלנו טהורה, מעבר למקום וזמן.

המנטרה חייבת להיות טעונה בכוח רוחני ולכן אינה יכולה להילקח מספר. עליה להינתן בתהליך חניכה על ידי מורה רוחני.

בתוך תהליך למידה ארוך ומורכב שארך שנים ארוכות בהודו הוסמכתי למעמד אצ'ריה – מורה רוחנית בעלת יכולת להעניק מנטרות אישיות: מאות מתלמידי קיבלו חניכה אישית למנטרה והפכו את המדיטציה לכלי פעיל, אינטגראלי ומשמעותי בחייהם.

גלי המוח בזמן מדיטציה :

המוח מורכב ממיליוני תאי עצב היוצרים זרמים חשמליים קטנים ומתוכם עולים גלים אלקטרומגנטיים או גלי מוח המשתנים כשמתקיים שינוי תודעתי. את גלי המוח הללו ניתן לבדוק במכשיר EEG ולראותם בגרף. גלי מוח נורמליים ורגילים נקראים גלי ביתא, (13 מעגלים בשניה), גלי אלפא הם גלים ערניים ושקטים יותר (8 מעגלים בשניה).

בניסויים הנערכים על ידי המדע בשנים האחרונות, ניתן לראות בבירור שגלי ביתא "עצבניים" הופכים לגלי אלפא רגועים בזמן מדיטציה העושה שימוש בשינון מנטרה.

ניתוח צלילי המנטרות מראה שהתדר שלהן זהה לגלי אלפא במוח.

בהדרגה, במשך מדיטציה עמוקה, משתנים גלי האלפא והופכים להיות איטיים ועוצמתיים יותר כשהם גלי תיטא (4 מעגלים בשניה). במצב על תודעתי זה התודעה מוצפת בתובנות יצירתיות ואושר פנימי.

כשהמדיטציה יותר עמוקה, גלי המוח הופכים להיות עוד יותר אטיים , גלי דלתא (מעגל 1 בשניה) . במצב זה ישנה השקטה של גלי התודעה כפי שמתאר החכם הקדוש פטנג'לי בסוטרה השניה בפרק הראשון ביוגה סוטרות.:

"יוגה היא השקטת גלי התודעה." במצב זה נעלמת כל תחושת דואליות בין פנים וחוץ בין המתבונן ומושא ההתבוננות . התודעה האישית נטמעת עם התודעה הקוסמית.

בפסוק השני מתאר פטנג'לי בפשטות מצב זה: "ואז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי"

מדיטציה הינה דרך מאד ישירה למגע עם עצמנו. אין אנו יכולים להסתפק בכישורים אינטלקטואליים בלבד. המדיטציה מאפשרת לנו לגלות בתוכנו עולם פנימי מופלא של שקט, שלוה ואושר. מתוך המקום הזה עולה יצירתיות, חמלה ואהבה לכל הברואים.

במידה ואין לכם מנטרה אישית תוכלו לנסות את המדיטציה הבאה:

שבו בגו זקוף, הקשיבו לנשימה, הפכו את הנשימה להיות אטית וסדירה, הפכו מודעים למקום ולמרחב בגופכם בו השאיפה מסתיימת ונחה לרגע לפני התחלת הנשיפה. היו מודעים למרחב בו הנשיפה מסתיימת ונחה לרגע, לפני התחלת השאיפה. אפשרו למיינד שלכם לנוח על גלי הנשימה. אפשרו לתהליך הזה להיות כפי שהוא – פשוט וטהור, נטול יומרות.

נסו לשכון בשקט הזה מעבר לכל המילים והצלילים.

קורס מורים ליוגה

בית הספר להכשרת מורים  בכירים ליוגה הוליסטית הינו מוסד ותיק שהוקם ע"י פסי פייג במטרה להכשיר מורים ליוגה, ממשיכי דרך וחוקרי הגישה ההוליסטית.

הצלחתו של ביה"ס שהכשיר עד כה מאות מורים, נעוצה בדרך הייחודית המשלבת את לימודי היוגה הקלאסית עם לימודים היקפיים ומקצועיים מתחומי הפילוסופיה, התזונה והנטורופתיה, אנטומיה, מדיטציה , אומנות ההוראה ועוד ועוד…. תהליך ההכשרה וכולל יום לימודים אחד בשבוע בשעות הבוקר. הקורס הבא ייפתח באוקטובר 2013 ויתקיים בימי ראשון.

בית הספר מציע תוכנית לימודים דו שנתית בניהולה ובהנחייתה של פסי פייג, מורה ותיקה ליוגה ומדיטציה. בית הספר מאופיין בכך שהוא מעמיד מורים מיומנים ובעלי רמה מקצועית גבוהה.

הקורס מיועד לתלמידים המעוניינים להעמיק בדרך היוגה ולהופכה לדרך חיים.

תוכנית הלימודים היא תוכנית מובנית המיושמת בהצלחה בכל המחזורים והיא באה לידי ביטוי בהצלחה המוכחת של בוגרי בית הספר המלמדים במרכזי יוגה פרטיים, ציבוריים ומשל עצמם. הלימודים כוללים את מגוון הנושאים העיקריים הנדרשים ממורה מיומן ליוגה. בנוסף ליום לימודים בשבוע, תלמידי בית הספר מגיעים לשיעורי היוגה הרבים המתנהלים במרכז כדי להתאמן וגם כדי לצפות בהתנהלות שיעורי היוגה הלכה למעשה. במשך שנות הלימודים בבית הספר,רוכשים התלמידים את היכולת לבנות מערכי שיעור ולהורות יוגה לקבוצות שונות באוכלוסיה, בכלל זה בוגרים, נערים, ילדים, נשים הרות, קשישים וקבוצות בעלות צרכים ייחודיים.

קבוצת הלימוד המתגבשת מהווה חיק ובית לחבריה – שם מתקיים דיון עמוק ואמיתי בסוגיות הקשורות לעולם היוגה בכלל ולהיבט האישי, סובייקטיבי של המשתתפים בפרט. הקבוצה מאופיינת על ידי אנשים הבאים ממקומות שונים בארץ ובעולם ומקשת רחבה של עיסוקים. המשותף לתלמידים הוא הרצון האמיתי לחוות תהליך הכשרה אישי, קבוצתי, עמוק והיקפי שיאפשר לבוגר לצעוד בביטחון בתוך עולם היוגה הנושא כיום שמות רבים ושונים. גם לאחר סיום הלימודים וקבלת התואר עומדים התלמידים בקשר עם מרכז האם שלהם וממשיכים בהשתלמויות והעשרה ע"פ רצונם.

קיים ביקוש עצום למורים שסיימו את מסלול הלימודים בבית הספר להכשרת מורים בכירים ליוגה. מורים אלה נחשבים בכל מקום למורים מעולים שרמת ההוראה שלהם גבוהה ביותר.

בית הספר אינו חוסך ידע מהתלמיד וחושף אותו במישרין לכל מושגי עולם היוגה, הזרמים השונים, המסורות השונות, ההיסטוריה והפילוסופיה הרב גונית של היוגה.
הידע מועבר באהבה ובמקצועיות.

מדבריה של פסי פייג: "הנושאים הנלמדים בבית הספר ודרך ההוראה – מטרתם להביא לחוויית הלב, לשמחת הלב. הפרקטיקה צריכה להביא שמחה ותחושת חופש. אתה מרגיש טוב עם עצמך, החושים שלך מחודדים, הגוף פתוח, הנשימה-מלוא הריאות וחיוך נסוך על פניך. אתה אוהב יותר את החיים !!!
באמצעות החקירה של האסנות בחוויה הגופנית, החושית, הרגשית, המנטאלית והרוחנית אנו נוגעים בחיים. החיים הופכים חגיגה גדולה. אנחנו לומדים לראות את היופי הכוח והעוצמה הטמונים בתוכנו. שערי הלב נפתחים, אנו לומדים להכיר את היסודות של אדמה, מים אש אויר ואתר בתוכנו, מחוצה לנו ובתנוחות היוגה השונות. אנו בודקים ובוחנים את עצמנו בתוך גבולות הישורת ,הדיוק ועקרונות התרגול היוגי.
מטרתנו היא להעלות את הטוב ואת תחושת הערך העצמי בכל תלמיד".

מטרת הקורס:

הכשרת מורים מיומנים ליוגה בעלי יכולת אישית גבוהה

הקניית כלים לאימון ותרגול אישי

הקניית טכניקות הוראה

הקניית ידע מקיף בפילוסופיה והתיאוריה של היוגה

יצירת מרחב המאפשר פיתוח הפן האישי הנבדל של כל תלמיד

הנושאים הנלמדים:

אסנות- תנוחות היוגה:  טכניקות, השפעה תרפויטית, מתודיקה ודידקטיקה. ישורת, דיוק, שהייה בתנוחות, עבודה עם עזרים.

פראניאמה- תרגילי נשימה

פילוסופיה של היוגה , קריאה בטקסטים, יישום התובנות, הרחבת גבולות התודעה.

מוסר ואתיקה ביוגה

יוגה תראפיה

אנטומיה ,פיזיולוגיה , פתולוגיה בדגש על מערכת השלד והשרירים, תנועה ויציבה.

פדגוגיה ומתודולוגיה

נטורופתיה, תזונה יוגית  ואורח חיים יוגי בחיי היומיום.

מדיטציה – טכניקות שונות, בודהיזם, ויפאסנה, שאיויזם קשמירי, טאואיזם

נושאים משלימים

תלמידי בית הספר זוכים למעמד "מתרגל חופשי" במהלך לימודיהם במרכז, כך שמעבר לשעות הלימוד בבית הספר יכול התלמיד להשתתף ללא עלויות נוספות בכל אחד מעשרות השיעורים המועברים במרכז ובכך מתחדדת הבנתו והוא נחשף למעשה לרמה היישומית של החומר התיאורטי הנרכש בבית הספר.

מבנה הקורס:

הקורס יימשך שנתיים וכולל אפשרות להגיע לכל אחד מעשרות השיעורים המתקיימים במרכז מידי יום.

הקורס כולל הנחייה אישית, הדרכה וסטאז'.

הקורס יכלול מפגשים חד-שבועיים ובנוסף גם ימים מרוכזים לאורך שנת הלימודים

בסיום הקורס תינתן תעודת הסמכה לבוגרים – לתואר מורה מוסמך ליוגה

הקורס להכשרת מורים ליוגה מוכר ע"י ארגון מורי היוגה בישראל

יוגה הוליסטית

יוגה הוליסטית היא שיטה שפיתחה פסי פייג במשך קרוב לשלושה עשורים.

הפילוסופיה העומדת בבסיס ההוראה, תפיסת העולם והתרגול האישי של פסי פייג, נטועים ביוגה עתיקה, אשר מקורה שאיויזם הקשמירי הטנטרי. פילוסופיה זו התקיימה בצפון הודו ונשארה חבויה כיון שהועברה ממורה לתלמיד בעיקר בעל פה ועיקרה היה ועודנו התרגול והחוויה האישית. השאיויזם הקשמירי ידוע גם כ "טריקה", מביא לידי ביטוי את הרעיון שהתודעה הקוסמית העליונה משתקפת באדם והיא הממד האלוהי אשר נמצא בכל.

האסאנות נלמדות בשיטת איינגאר ומשקפות את הדיוק, הישורת וההקפדה על פרטים. ההנחיה המילולית הצלולה מאפשרת לחדור לרבדים העמוקים ביותר בכל תנוחה ותנוחה .מטרת התרגול בגישה ההוליסטית היא ליצור מרחב בו ניתן יהיה לחוש את השקט בתודעה ולהגיע אל הליבה, אל העצמי, אל הנשמה  – תוך כדי תרגול.

אינטגרציה של שני המרכיבים הללו הביאה את פסי ליצור את היוגה ההוליסטית.

בתרגול ובלימוד אנו הופכים את הדואליות ללא דואליות ומאחדים גוף ונפש, גוף ונשמה, אני ותודעה.

כמיהת הלב שלנו היא להגיע לאחדות וזו אכן מתאפשרת בתהליך הלימודי הנעשה לאורך זמן.

יוגה הוליסטית מקיפה את מגוון הגישות והזרמים שפותחו בעולם היוגה במהלך השנים. ייחודה של השיטה בהיעדר העדפה דוקטרינרית ובאי הצבת גישה שיפוטית והנחות מוקדמות בדבר  "האופי הרצוי" של תרגול היוגה. אין מדובר באחדות האובייקט אלא באיחוד ובתפיסת שלם הנבנה ממרכיבים וזרמים שונים. עבודת חקר רבת שנים שעמדה במרכז פיתוח הגישה, הובילה למעשה ל"חילון" העולם הרוחני המורכב של היוגה כפי שבא לידי ביטוי בכתבים ובתרגול כך שכל אחד ואחד יוכל להגיע לתובנות ברוכות העולות מתוך ההתנסות וחווית התרגול.

על פי גישה זו מסוגל הפרט לפצח את הרציונל הפועם במהלך שיעור קלאסי מעבר לאסאנות כיחידות תרגול נפרדות או כקבוצה נבחרת.

תהליך הלמידה בשיעורי היוגה ההוליסטית יזמן התבוננות מקיפה בכתבים ותורות עתיקות כגון פטנג'אלי, שאיויזם קשמירי, בצד תרגול מובנה ומדוייק כשהמורה, מעבר להיותו בעל יכולת הוראתית של תנוחות היוגה, מיומן בהוראת התזונה היוגית המומלצת, ביסודות המדיטציה ובהיסטוריה של התפתחות רוחנית ארוכת שנים שאותה חווה בתהליך מתמשך בבית הספר להכשרת מורים ליוגה בגישה ההוליסטית – פסי פייג.

היחיד המתרגל יוגה בגישה הוליסטית מצוי בעבודת גישוש והתפתחות רוחנית מתמדת במונחים של עצמי, אישי, אני כאובייקט וסובייקט, כפרט וכשלם המצוי בדיאלוג מתמיד עם עצמו, עם האחר ועם היקום. התבוננות וחקירה נמצאים ביסוד ההוויה הקיומית שלו. תרגול היוגה מוליך את האדם פנימה לתוך עצמו, אל המקום בתוכו היודע כל.